נקמת היורמים: אתניקס בהופעה

על הבמה הענקית בקיסריה, חברי ההרכב של אתניקס, נראו כאנטי-תזה לכוכבים. הם לא לבשו חליפות יוקרתיות כמו אייל גולן, אין להם את ה"סטאר-קוולטי" שיש למשה פרץ, והם בוודאי שלא נהנים מרוח הנעורים של עומר אדם, בעלי הבית החדשים במקום.

• תמונות נוספות מהמופע של אתניקס מחכות לכם בעמוד הפייסבוק שלנו
  

נערים ישנים בשיכון. אתניקס על הבמה (צילום: עידו ארז)

להיפך, בגיל 50, עם כרס קטנה, שיער מדלדל, לבושים בג'נס פשוט וטי שירט צנועה, הם עמדו על הבמה ולא ניסו להיות מגניבים או קולים, אלא בעיקר לתת את השירים המעולים שהפכו לפסקול הישראלי. אחרי שעתיים מצוינות, לא רק שהם לא יצאו פתאטים כמו שניתן היה לחשוש, אלא בעיקר הפכו שוב להיות, הגברים הרלוונטים ביותר בשכונה.

עשרים ושבע שנה קודם לכן, מחליטים זאב נחמה ועובדיה חממה על הקמת להקה חתרנית כושלת בשם "מוסקבה". ארבע שנים אחר כך, עובדיה עוזב ותמיר קליסקי נכנס, ועל חורבותיה של "מוסקבה" קמה להקה בשם אתניקס. הסוף כבר ידוע, שש פעמים זכייה בתואר "להקת השנה", עשרות להיטי ענק, פירוק זמני ולבסוף, קאמבק מפואר שהתחיל לפני כשנה והגיעו לשיאו אמש (שבת) במופע חגיגי באמפי-פארק קיסריה.

קאמבק מפואר ומלא אהבה

אתניקס, מי שהיו הילדים הדחויים בשכונה, בשנים שמלכי הכיתה היו להקות הרוק כמו "איפה הילד", שאלו אמש לאן כל אלו נעלמו? בזמן שתגלו את התשובה, הם חגגו את נקמת היורמים הגדולה מכולם, וסחפו אחריהם כארבעת אלפים איש עד לקיסריה.

הנני כאן

יותר מאשר המופע אמש היה מפגן ראווה מוזיקלי של להקה שביקשה לומר "הנני כאן", זאב נחמה וחבריו, גרמו לקהל להבין שהם למעשה הפסקול הישראלי האולטימטיבי של שנות ה-90: "ג'סיקה", "ציפור מדבר", "תביא קצת דינרוס", "חכי לי שאחזור", "כתם הפרי", "היא לא תשוב" ו"מקדש האהבה", הם שרו אחד אחרי השני והרימו את הקהל הנלהב על הרגליים.

חיים על הלהיטים הישנים

גל. לא על הבמה, אבל בקהל

גם את בני עשרים וחמש ומעלה, שעבורם השירים הוא מסע חזרה לילדות, וגם את ההורים שלהם בני ה-60 שנזכרו דרך השירים בשנים היפות של אז. אם משהו אחד הצליח המופע אמש להוכיח הרי ש"תותים" ודומיו הפכו להיות קלאסיקה ישראלית שלמרבה הפלא שרדו במבחן הזמן.