התינוק לא מוכן לשכב על הבטן. מה עושים?

הורים רבים מודעים לחשיבות הפעילות של התינוק על הבטן, אך מתקשים ליישם אותה. שכיבה על הבטן היא המנח שבו התינוק משיג את עיקר חיזוקו במהלך שנת חייו הראשונה. מחקרים הראו שככל שמשך הזמן שבילו התינוקות בשכיבה על הבטן בשעות העירות שלהם פחת, כך ירד הציון שלהם במבדקי מוטוריקה גסה.

מאיזה גיל מומלץ להתחיל להשכיב את התינוק על הבטן?

ההמלצה להשכיב את התינוק על הבטן בשעות העירות שלו מתאימה כבר לימי חייו הראשונים, כך שהוא מתמודד מההתחלה עם משקלו בלידה, ובהדרגה נאלץ להתמודד עם המשקל העולה של כלל גופו וראשו בעיקר.

נדרש כחודש ימים עד שאימון יומיומי יוביל לשינוי הרכב השריר בצורה משמעותית דיה, שתאפשר עלייה ביכולתו המוטורית. כלומר, שתינוק הרגיל לשכיבה פעילה על הבטן מימיו הראשונים זוכה ל"תוכנית אימון" הדרגתית, בה קיים מתאם בין קצב השיפור ביכולתו השרירית לבין רמת העומס לה הוא נדרש בעת פעילותו.

לעומתו, תינוק שהחל להיחשף למצבי שכיבה אקטיביים על הבטן רק בגיל מספר חודשים, מתחיל ב"תוכנית אימון" קשה יותר, שהרי הוא נאלץ להתמודד עם משקל גוף גבוה יותר, למרות שטרם הספיק להתחזק. תינוק שאינו מושכב על הבטן ברמה יומיומית אינו זוכה לזמן אימון המאפשר חיזוק הדרגתי.

מהו משך הזמן המומלץ להשכבה על הבטן?

חלק מההורים מודעים כל כך לחשיבותה של השכיבה על הבטן עד שהם משאירים את תינוקם שכוב על בטנו לפרקי זמן ארוכים מדי, עד שהוא לומד בהדרגה ששכיבה על הבטן משמעותה קושי אינסופי. תינוק המבלה זמן ממושך מדי בתרגול על הבטן נוטה להתעייף שרירית ולעיתים אף להתעצבן רגשית ובכך "לפספס" את האימון. ההמלצה היא השכבה על הבטן לפרקי זמן קצרים פעמים רבות במשך היום, תוך הארכה הדרגתית של משך השכיבה עם התחזקותו של התינוק.

בשבועות הראשונים לחיי התינוק מדובר בשניות או דקות ספורות בלבד, ורק בהמשך מדובר בעשרות דקות. אם בוחנים את כמות "הזמן הפנוי לאימון גופני" של תינוק בן חודש (כלומר הזמן בו התינוק ער, רגוע, אינו אוכל ואינו בתהליכי רחצה והחלפת חיתול) מגלים שיש מתאם גבוה בין הזמן האובייקטיבי שנותר להשכיבו על הבטן, לבין משך הזמן המומלץ לתרגול. סביב גיל חצי שנה מצופה שמרבית יומו הפעיל של התינוק יעבור עליו במנח שכיבה על הבטן. כמובן שיכולת מרשימה זו בגיל חצי שנה התקבלה בהדרגתיות, תוך עלייה מתונה במשכי התרגול.

מדוע חלק מהתינוקות רוטנים כשמשכיבים אותם על הבטן?

חסרונה הגדול של תנוחת השכיבה על הבטן היא עצם יתרונה: התנוחה דורשת מאמץ ניכר ולפיכך מחזקת מחד, אך מעייפת ומתסכלת מנגד. ככל שה"משקולת" כבדה יותר כך המאמץ השרירי הנדרש להנעתה גבוה יותר, ולכן תינוקות הנולדים במשקל לידה גבוה מהממוצע, גבוהים מהממוצע או בעלי היקף ראש גבוה מהממוצע, נוטים להציג איחור קל, הנובע מכך שתהליך החיזוק דורש זמן ממושך יותר מתינוק בעל מימדי גוף קטנים יותר.

כיצד ניתן לשפר את יכולת התינוק בשכיבה פעילה על הבטן?

• מומלץ לבחור פרקי זמן בהם התינוק במצב המתאים לאימון גופני: לא עייף מדי ולא רעב, לא מיד לאחר ארוחה מלאה וכמובן לא כשהוא חש ברע.
  

• מומלץ לבצע אימונים קצרצרים אך מרובים: עבור תינוק שאך זה נולד ההמלצה היא להשכיבו לשניות בודדות עד דקות בודדות בכל פעם שהוא ער ולא אוכל.
  

• יש להקדיש תשומת לב לרמזים שמפיק התינוק: חשוב לזהות סימני התעייפות קלים ולהפוך את התינוק חזרה אל גבו בטרם החל לבכות בעוצמה שקשה להרגיעו. בהדרגה יש להעלות את סף התסכול (של התינוק ושל הוריו כאחד) ולהאריך את משך התרגול (הארכת הזמן בין מועד תחילת הצגת סימני הקושי לבין מועד הפסקת התרגול).
  

• העלאת רמת העניין התקשורתי וכמות הגריה הראייתית: המטרה בכך היא לתרום להעלאת האקטיביות של התינוק בתנוחה. משחק מעניין וחברתי גורם לרוב התינוקות להתאמץ יותר ומאפשר לזמן התרגול לעבור בקלות ובהנאה. זיכרו שעבור תינוקות צעירים מראה הבעות פנים אנושיות הוא אחד מהמשחקים המשובחים ביותר.
  

• תוספת גריה תחושתית גורמת לתינוק להרים את ראשו ביתר קלות: תחושת תאוצה ורטט מהמשטח עליו שוכב התינוק (לדוגמה התאוצה שיחוש התינוק בעודו שוכב על הבטן בעגלה, בשילוב עם הרטט המועבר מגלגלי העגלה).
  

• ייצוב האגן של התינוק בעת השכיבה על הבטן: אפשר להתייחס לגופו של התינוק כאל נדנדה, שבקצה האחד הראש ואילו בקצה הנגדי האגן. הצמדת האגן של התינוק אל המשטח באמצעות ידו של ההורה תורמת לראשו של התינוק לעלות למעלה ביתר קלות.
  

• הפחתת רמת הקושי באימון מאפשרת לתינוק להאריך בו מבלי להתעייף: תרגול בשיפוע חיובי (כלומר "בעלייה") מפחית את המאמץ השרירי הנדרש מהתינוק בכדי להרים את ראשו ולנתק את חזהו מהמשטח בתמיכת אמות.
  

כיצד ניתן לתרגל תינוק ב"שיפוע חיובי"?

שיפוע חיובי מקל על יכולתו של התינוק ובכך מאפשר הארכת זמן השכיבה על הבטן ושיפור הדרגתי ביכולותיו השריריות של התינוק. להלן מספר דוגמאות כיצד ניתן לעשות זאת:

• ההורה שוכב על גבו על ספה, כשלמראשותיו כריות. התינוק שוכב על גבי ההורה, כשפניו סמוכות לפני ההורה. תרגיל זה משלב מנח רגוע של ההורה עם עומס שרירי פחות של התינוק וגירוי תקשורתי של פני ההורה המדבר ושר. ככל שההורה שכוב אופקי יותר, כך עולה רמת הקושי עבור התינוק ואילו ככל שההורה מזדקף רמת הקושי פוחתת.
  

• ההורה שוכב על גבו ומניח את התינוק על גבי שוקיו. שינוי זווית השוקיים מאפשרת לשנות את רמת הקושי של התרגיל. כשהשוקיים ממוקמות בשיפוע חיובי לתינוק יהיה קל יותר להרים את ראשו. ניתן לשנות בהדרגה את זווית השוקיים וכך לבצע אימון בעומס משתנה.
  

• בעגלות הכוללות "אמבטיה" להשכבה על הבטן ניתן למקם מגבת קטנה מקופלת מתחת למזרון העגלה, כך שהתינוק ישכב בשיפוע חיובי. יש להקפיד על שיפוע מתון שלא יגרום לתינוק להחליק אל החלק האחורי של העגלה.
  

האם יש ערך לעגלה הכוללת "אמבטיה"?

עגלות תינוק הן עסק יקר למדי, בו הורים מוציאים סכומי עתק. העגלה המייטבית צריכה לכלול אפשרות להשכבת התינוק על הבטן. מדהים לראות כיצד תינוק המתקשה בשכיבה פעילה על בטנו משנה עורו ונהנה מהטיול המרתק מחוץ לבית. החוויה התחושתית הכוללת את רחשי הרחוב, רטט העגלה כנגד המשטח, ומגוון ההתרחשויות מרתק את התינוק ומאפשר לו להאריך את משך השכיבה הפעילה על הבטן ואת איכות התרגול.

האם תינוקות שאינם פעילים בשכיבה על הבטן הם עצלנים?

לדעתי יש להימנע מהמושג "תינוק עצלן" לתיאור תינוק המתקשה במאמץ הגופני הנדרש להתקדמות על הבטן. "תינוק עצלן" משמעותו "יכול, אך התנהגותית אינו רוצה לבצע", לעומת הביטוי "תינוק חלש" שמשמעותו היא "מתקשה מסיבות אובייקטיביות". ייתכן שההבדל הסמנטי הוא קטן, אך למעשה מדובר בהבדל מהותי בין "לא יכול" ל"לא רוצה". להורים שאינם מבינים מדוע תינוקם רוטן ובוכה כשהוא מושכב על הבטן אני ממליצה לנסות לבצע את אבני הדרך בשכיבה על הבטן ולחוש על בשרם כמה קשה לבצע "שכיבות סמיכה" וזחילות כל היום.

הכותבת היא פיזיותרפיסטית התפתחותית (M.Sc.P.T.), מאבחנת ומטפלת בתחום הגיל הרך, המעבירה סדנאות וקבוצות להורים ולאנשי מקצוע. מחברת הספר "תנועה התפתחותית- התפתחות המוטוריקה הגסה בינקות ובילדות"