השר כץ, מתי תהיה רפורמה לעגלות תינוק?

העיר תל-אביב והתקשורת רועשות וגועשות סביב הרפורמה בתחבורה הציבורית והשלכותיה הנרחבות. מבטיחים לנו כי הרפורמה תביא שינוי ושיפור, וכי משרד התחבורה מבקש לעודד שימוש בתחבורה הציבורית לטובת כולנו. בין המלינים יש התוהים עד כמה צרכיו של ציבור המשתמשים נלקחו בחשבון, ועד כמה מכירים הדרגים הגבוהים, והשר בראשם, את נושא התחבורה הציבורית מקרוב - כלומר, דרך הישבן.

ובכן, לנוכח הרפורמה הגדולה והחשובה, הייתי רוצה להסב את תשומת לבו של השר, לרפורמה קטנה שהוא יכול לעשות, ושאין לי ספק שתביא תועלת לכלל וקצת יותר הגינות וצדק למערכת התחבורה הציבורית בישראל. ובמה דברים עסקינן? בתקנות העליה לאוטובוס עם עגלת תינוק.

רפורמה בתחבורה הציבורית - כל מה שרציתם לדעת

על-פי תקנות משרד התחבורה, ילד עד גיל 5, הנוסע בליווי מבוגר, אינו מחוייב בתשלום עבור נסיעה בתחבורה ציבורית. עגלת תינוק, לעומת זאת, כן מחוייבת. כך על פי אתר משרד התחבורה: "כאשר מעלים עגלת תינוק פתוחה לאוטובוס, יש לשלם עבורה כרטיס מלא. אם העגלה מקופלת והתינוק מוחזק בידיים, אין צורך בתשלום עבור העגלה".

וכאן באה השאלה המתבקשת - כיצד אמורה אמא (וסליחה על ההטיה המגדרית, אך אני כותבת מניסיון אישי) לקפל עגלת תינוק באוטובוס עירוני נוסע, תוך שהיא מחזיקה את התינוק בידיה - כי מה היא אמורה לעשות עם התינוק בינתיים?! האם זה בטוח יותר מאשר להשאיר את התינוק בעגלתו? האם עגלת תינוק מקופלת (שקשה יותר להזיזה ממקומה) מהווה מטרד קטן יותר באוטובוס מעגלת תינוק פתוחה?

התקנה הזו דורשת בעצם מהורה לשלם שני כרטיסים בכל נסיעה עם תינוק, ואף יוצרת מצב מגוחך מבחינה כלכלית, כי אם ההורה יכול להוזיל את נסיעתו על-ידי רכישת כרטיס "חופשי חודשי", עוד לא נמצאה עגלת תינוק שהסכימו להוציא לה "חופשי חודשי" משלה. מכאן הדרך לבחירה בנסיעה ברכב הפרטי או במונית, גם כאשר יש תחבורה ציבורית נוחה ליעד המבוקש, קצרה ביותר. ככה מעודדים אותנו להשתמש בתחבורה ציבורית?

תמיד יימצא נוסע שיעזור לך

אם לא די בכך, באה תקנה נוספת להוסיף חטא על פשע. על פי חובותיו וזכויותיו של הנהג המפורטות באתר משרד התחבורה, מתברר כי "הנהג רשאי לסרב להכניס עגלת ילדים לאוטובוס עקב צפיפות הנוסעים, או אם אין בו רחבה מתאימה", שהרי ההיגיון הבריא אומר שמוטב שאמא עם תינוק קטן תחכה עוד רבע שעה לאוטובוס בגשם או בשמש הקופחת. אם במקרה היא ממהרת ליעדה תמיד עומדת לה האפשרות לתפוס מונית, ולקחת את הסיכון של נסיעה ברכב ללא מושב בטיחות.

ועוד לא התייחסתי כלל לשאלת הנגישות הפיזית של עלייה עם עגלה לאוטובוס, סוגיה מסובכת להורים עם עגלות, וכואבת ומורכבת הרבה יותר לנכים בכסאות גלגלים. בנושא זה סומך שר התחבורה על טוב לבם של הנוסעים (למרבה המזל - תמיד יימצא נוסע טוב לב), שיסייעו להרים את העגלה לאוטובוס.

תחבורה ציבורית טובה נמדדת ביעילותה ובנגישותה לכלל המשתמשים, ובעיקר בשאלה עד כמה היא מסבירת פנים לאוכלוסיות המוחלשות בחברה, שהן אלה שלעתים נזקקות לה יותר מכל. תחבורה ציבורית שמעמיסה עלויות מיותרות ולא הוגנות על המשתמשים, תחבורה שאיננה נגישה לנכים ומוגבלים, לקשישים, ולילדים קטנים, היא תחבורה ציבורית לא טובה. שינוי כולל בתחבורה הציבורית והנגשתה לכלל הוא חשוב ונדרש, ויש לדרוש שיתרחש בהקדם האפשרי. את העיוולת של תקנת התשלום בעד עגלות תינוק, שהשר בכבודו ובעצמו חתום עליה, אפשר לשנות כבר עכשיו.

סיון פיסטרוב, אמא לפעוט, סטודנטית לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, ופעילה לשינוי חברתי בנגב.