ג'ננה בסוואנה: מערוץ לוגי לאקולוגי
למרות השם העברי המזעזע והדיבוב הוולגרי והמביך, סרט האנימציה "ג'ננה בסוואנה" מצליח להעביר לצופים הצעירים מסר אקולוגי תמים באופן ציני, מבדר ואסתטי
קשה שלא להיות ציני כשאתה מתחיל לצפות בסרט שזכה לשם העברי "ג'ננה בסוואנה" (אם בכלל אפשר לקרוא לדבר הזה עברית). ובכל זאת, כיוון שמדובר בסרט אנימציה לילדים בסך הכל, אני נדרש לריסון עצמי: ציניות שמורה לרוב לעולם המבוגרים ולא לזאטוטים רכים ותמימים.
אבל אחרי כמה דקות די מטופשות של צפייה בסרט "Animal United" (ותסלחו לי אם אוותר על השם המטופש שניתן לסרט בישראל) - סרטם של היוצרים הגרמנים ריינהארד קלוס והולגר טאפה - מתפתחת לה עלילה מפתיעה למדי באיכויותיה. דווקא בגלל שהיא פונה לילדים (האינטליגנטים שבהם, וברור ששלכם הוא כזה) ומאפשרת להם לשחרר את ניצרת הציניות שלהם: ציניות כלפי עולם המבוגרים הקרים, רודפי הבצע וחסרי הרגישות. אלו שיהרסו לדור הבא את כדור הארץ.
- עוד חדשות קולנוע, תרבות ובידור בעמוד הפייסבוק שלנו
בני האדם הבוגרים ב-"Animal United" הם התינוקות שנשבו בקסם הקפיטליזם שייצרו לעצמם, מבלי לשים לב שבכך הם בעצם הורסים את עצמם ועולמם. מבחינה זו, הטבע האנושי חרג בהרבה מהטבע עצמו, והדור הבא נקרא להשתנות וגם לשנות.
מסר זה מודגש בסצינה בה מתואר קונגרס בינלאומי של שימור הסביבה כמינגלינג נהנתני ומפנק של פוליטיקאים חפצי פרסום ושמפניה - לא בדיוק משהו להציל איתו את העולם. הצגה צינית זו של עולם המבוגרים חוזרת על עצמה בכמה הזדמנויות נוספות - מקונגרס חסר-תוחלת בגרינלנד, לאחד אחר באפריקה או בניו יורק. הפעילים הפוליטיים ואנשי העסקים לא משתנים, האג'נדה שלהם היא הכאן והעכשיו. הם עושים זאת עבור בניהם ובנותיהם? איזה עולם הם מתכוונים להשאיר להם?
האנשים חיות והחיות בני אדם
בניגוד אליהם, בילי הסוריקטה הוא אב מסור, שלא ממש סיגל לעצמו תכונות של פוליטיקאי או איש עסקים. הוא אינפנטיל חולמני, אך אוהב את אשתו ובנו עד מאוד ומוכן לעשות הכל עבורם - במיוחד בימי המשבר שעוברים על הסוואנה הצחיחה ושוכניה, אשר מתייבשים לאיטם. בילי יוצא להביא מים למשפחתו, ומגלה בדרך כי סכר עצום מונע מהנהר לזרום בכיוונם (ו"צ'יינטאון" ו"רנגו" זורמים מיד בכיווננו).מתוך "ג'ננה בסוואנה". נסלח לו אפילו על השם
השמועות על קיומו של הסכר, שנבנה לטובת פארק מים כחלק ממיזם אקולוגי-לכאורה של משקיע מערבי, נתקלות בהתעלמות מצד שוכני הסוואנה התמימים - עדרי גנו, תאו וקרנפים. אלו מבקשים ישועה מהאורקל, עץ באובב שמשמש להם כטוטם, ומדבר מקולו של קוף רמאי שמסתתר בתוכו (אני ראיתי בעיני רוחי מעין כומר/רב תאב בצע).
אולם בילי אינו לבד. הוא נתמך על ידי חברו סוקרטס האריה ופוגש באמצע המדבר דוב קוטב, זוג צבי ענק מהגלפגוס, קנגורו ושד טזמני מאוקיאניה וכן תרנגול גאוותן שניצל מלהיות שניצל על שולחנו של שף אוניה. כל אלו הם פליטים ממפגעי האדם מסביב לגלובוס ונמלטו לאפריקה הבתולית. בעזרת הכריזמה של התרנגול (בעל מבטא צרפתי א-לה פלאטו שרון) וקצת מור"ק של הצבים בני ה-700 פלוס, הם מצליחים לשכנע את שוכני הסוואנה כולם להתאחד ולצאת למלחמה על הבית - מול בני האדם.
אבל הקריאה פה היא כמובן לא לחיות הבר לצאת למלחמה - אלו עסוקות במלחמות השרדות משלהן, אחת מול השנייה - אלא אל הילדים שצופים בסרט. הם נדרשים לפעול כמו בתו הצעירה של בעל המלון ולהילחם על עולם הטבע - כדי שלא יהפוך לעולם הבא.
קלוס וטאפה יצליחו לשבות את לב הילדים בעזרת אנימציה אמינה, המקפידה על עיצוב הדמויות ועושה פלאים בשילובן בנופים המדהימים של אפריקה. אולם יותר חשוב הוא המסר שהם מנסים להטמיע בהם: אל תסמכו על המבוגרים, אפילו אם הם אבא ואמא שלכם. מבחינתם השרדות זה לעשות כסף, לא לשמור על כדור הארץ: לא בשביל חיות הבר, גם לא בשבילכם.
מדובר במסר תמים, אבל הוא מושג בעזרת מנת ציניות גדושה ובריאה מצד היוצרים. אפילו הדיבוב העברי לא מצליח למסמס אותו. יציאות כמו "מה קורה, גבר?", "להכניס קקי של צבוע לחור, עם מקל" (ספורט שבילי המציא, המוכר בבורגנות האנושית כגולף) אמורים להצחיק את הזאטוטים, "איזה צמח ליקקת?" את המבוגרים. אבל תכל'ס מדובר בוולגריות לשמה. טוב, מה אפשר לצפות מסרט שנקרא "ג'ננה בסוואנה"?