התיק אבד מתא המטען - חב' האוטובוסים תפצה?

הרפורמה בתחבורה הציבורית יצאה לדרך, ועמה לא מעט אי סדרים, בלבול, תהיות ואף כעס בקרב הנוסעים. הנסיעה באוטובוס היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של אנשים עובדים, לומדים, משרתים בצבא ואחרים. תקלות בנסיעה הגורמות לאיחור לעבודה, אובדן ציוד או בעיות נוספות, יכולות לשבש את מהלך היום של כל אדם המשתמש בשירותי התחבורה הציבורית. לפניכם פסקי דין מעניינים מהעת האחרונה, הקשורים בנסיעה לא מוצלחת באוטובוס.

• רפורמה בתחבורה ציבורית - כל מה שצריך לדעת
  

האוטובוס לא עצר בתחנה - דן תפצה

בית המשפט לתביעות קטנות בת"א דן לאחרונה בתביעה שהוגשה נגד חברת דן. במהלך חודש יולי 2009 רצתה התובעת לנסוע בקו 2 של דן, אולם האוטובוס חלף על פניה מבלי שעצר בתחנה. לאחר האירוע, התובעת פנתה אל החברה בדרישה לפצותה בשל הנזק שנגרם לה, והנהג זומן לדיון בבית הדין המשמעתי של דן. במכתב הפניה ששלחה התובעת בכתב ידה היא דרשה כרטיסיה כפיצוי, אך בהמשך נעזרה בעורכת דין, והדרישה עלתה לפיצוי של 10,000 שקלים. התביעה לבית המשפט הוגשה על סך של 5,000 שקלים.

נציג דן הציג בבית המשפט תרשומת שערך המזכיר בבית הדין המשמעתי לפיה נגרם לתובעת נזק של יום עבודה בסך של 180 שקלים, וכן הוצאות נסיעה. לפיכך, בית הדין פסק, כי על הנהג לפצותה בסך של 200 שקלים. השופט יובל גזית קבע, כי הפיצוי שנפסק היה בגדר הסביר, בהתחשב בכך שהתובעת עלתה על אוטובוס בקו מס' 1 שחבר לאוטובוס בקו מס' 2 כך שבסופו של יום התובעת עלתה על האוטובוס המקורי בו רצתה לנסוע.

עם זאת נפסק, כי דן נושאת באחריות שילוחית למקרה (ולא רק הנהג), ומכיון שהשיק ע"ס 200 השקלים לא נשלח או לא הגיע לידי התובעת, על דן לפצותה בסכום של 400 שקלים. בנוסף, חויבה דן בתשלום הוצאות משפט של 180 שקלים.

(ת"ק 55456-10-10 לב יהב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ)

התיק אבד - הנוסע יפוצה ב-2,000 שקלים

תקלה נוספת, מצערת מאוד, מעבר לאיחורים ואי עצירה בתחנה, היא גניבת ציוד אישי מהאוטובוס. בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד דן לאחרונה בתביעה שהוגשה נגד חברת VEOLIA. לטענת התובע, כאשר עלה לקו 312 של החברה בדרכו מאזור המרכז לאשדוד, הניח את התיק שברשותו בתא המטען של האוטובוס. אולם, כאשר הגיע לתחנה המרכזית באשדוד הוא גילה, כי התיק נעלם. בשל כך, ביקש התובע שהחברה תפצה אותו בסכום הרכוש שהיה לטענתו בתוך התיק שאבד, העומד על 5,335 שקלים וכן בסכום של 2,000 שקלים בשל עגמת נפש.

חברת האוטובוסים טענה מנגד, כי היא לא אחראית לאובדן תיקו של התובע, שכן היעלמות תיקו, אם אכן תיק זה נעלם, נגרמה כתוצאה ממעשה פלילי או ממעשה שאין לה שליטה עליו. עוד טענה החברה, כי התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליו, כאשר בחר לאחסן חפצים יקרי ערך בתא המטען דווקא ולא העלה אותם עימו לתא הנוסעים. החברה ציינה, כי היא הציעה לתובע לפנים משורת הדין פשרה בסך 2,000 שקלים, אך הוא סירב להצעה.

השופטת נגה שמואלי-מאייר החליטה לקבל את התביעה בחלקה. השופטת דחתה את טענת החברה, כי היא לא נושאת באחריות לאובדן התיק. נקבע, כי אחריותה היא בגדר "שומר שכר" לפי חוק השומרים, שכן השירות אותו מספקת החברה הוא הובלת נוסעים ביחד עם מטענם האישי - מטען אישי אותו הנוסע לא יכול להעלות עימו לתא הנוסעים מפאת גודלו מאוחסן בתאי המטען של האוטובוס, הנמצאים בהחזקת החברה ומחוץ לשליטתו של הנוסע. החברה מקבלת תמורה עבור אחסנת המטען בתאים אלה, המגולמת במחיר כרטיס הנסיעה.

בהתאם לכך, נקבע כי החברה אחראית לאובדן התיק, בין היתר מהסיבה כי ניתן למנוע התרחשות זו בקלות: "אמצעי מינימלי הוא לשמור את תא המטען נעול בכל עת, כאשר איש מלבד נציג הנתבעת אינו יכול לפתחו, ולמסור לנוסעים את תיקיהם על פי מספר או אמצעי דומה, אשר יימסר לנוסע בתחילת הנסיעה עם הפקדת תיקו בתא המטען. אמצעים מסוג זה נהוגים אצל מובילים ברחבי העולם, והם אינם מסובכים או יקרים במיוחד", כתבה השופטת בפסק הדין.

באשר לגובה הנזק, נפסק כי אכן התובע לא עמד בחובתו להקטין את נזקו, ובהתאם לכך החברה חויבה לפצותו ב-2,000 שקלים. (ת"ק 13163-04-10 אנג'ל ואח' נ' VEOLIA)

ביהמ"ש: לא הוכח שהנהג קלל והעליב

עילת תביעה נוספת הקשורה לנסיעה באוטובוס יכולה להיות יחס פוגע ומעליב מצד הנהג. האם בנקל יקבל בית המשפט טענה כזו? בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה דן בתביעה כספית בסך 31,200 שקלים, אשר הוגשה נגד חברת קווים לתשלום פיצויים בשל יחס פוגעני שהפגין כלפי התובעת נהג אוטובוס המועסק בשירותיה של החברה.

ב-11 במאי 2011 התובעת נסעה עם אחיה באוטובוס, בקו מס' 10, מעפולה עילית לתחנה המרכזית. לדבריה, במהלך הנסיעה נעצר האוטובוס בשל פקק תנועה למשך 10 דקות. עקב כך, היא פנתה אל נהג האוטובוס, וביקשה ממנו לפתוח את הדלתות ולאפשר לה ולאחיה לרדת מהאוטובוס. לטענתה, הנהג החל לצעוק עליה ולקלל אותה.

התובעת דרשה מהנהג למסור לה את פרטיו כדי להתלונן עליו בפני הגורמים האחראים בחברה, אך הוא סירב. עוד טענה התובעת, כי נהג האוטובוס אף פגע באחיה, שעה שסגר עליו את דלת האוטובוס. בעקבות כל האירועים, התובעת הגישה תלונה בחברת קווים נגד נהג האוטובוס ואף תלונה במשטרה בשל תקיפת אחיה.

גרסת החברה הייתה שונה לחלוטין. החברה טענה, בין היתר, כי התובעת קמה באמצע הנסיעה, וביקשה מהנהג לפתוח לה את הדלת כדי לרדת מהאוטובוס. הנהג הבהיר לתובעת, כי קיים איסור מוחלט על הורדת נוסעים שלא בתחנת אוטובוס. בעקבות סירובו של הנהג לאפשר לה לרדת באמצע הכביש, החלה התובעת לקלל את הנהג.

השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד החליטה לדחות את התביעה, בקובעה כי עדות התובעת היא עדות יחידה, שאין לה אישוש בחומר ראייתי כלשהו, ואין להעדיף אותה על עדות החברה. לפנים משורת הדין, השופטת החליטה שלא לחייב את התובעת בהוצאות. (ת"ק 21353-05-10 ג'מבר נ' -חברת קווים)

סיכום

בתי המשפט פסקו בעבר לא אחת, כי זמנו של הציבור אינו הפקר, וכי על איחורים יש לשלם. עם זאת, במקרה שהחברה הציעה לנוסע פיצוי, והנוסע סרב לקבלו והחליט ולתבוע בביהמ"ש, יש לדעת כי הסיכוי שיקבל פיצוי גבוה בהרבה בדרך כלל אינו גדול. גם טענות אחרות בנושא תחבורה ציבורית דרושות הוכחה, כמובן, וטענה בעלמא כי הנהג התייחס בצורה לא הולמת לנוסע, למשל, לא תזכה בפיצוי.

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.