דלתות פתוחות - חברי הדורז בהופעה

איזה שבוע מלא ברגעים סנטימנטליים בחרו להם ריי מנזרק ורובי קריגר כדי להגיע לישראל בפעם הראשונה. באותו שבוע הם ציינו בפריז, העיר בה מת ונקבר ג'ים מוריסון, 40 שנה ללכתו ובדרך מפריז לתל-אביב חגגו את ה-4 ביולי, יום העצמאות לאמריקה, הארץ שהפכה את "הדורז" לאחת מלהקות הרוק הגדולות ביותר מכל הזמנים. את כל הסמלים האלה לקחו איתם אמש (ג') מנזרק וקריגר לבמת האנגר 11 בתל-אביב ונתנו לצופים הנלהבים בקהל את כל מה שנשאר מאותה להקה אדירה שליוותה את חייהם.

תמונות נוספות מהמופע של חברי הדורז מחכות לכם בעמוד הפייסבוק שלנו

דייב ברוק. השתדל להיות מה שהוא לא (צילומים: דנה קופל) 

זו היתה חגיגת הניצחון של "הדורז": מול קהל מאוהב, הם הוכיחו שגם אחרי 40 שנה, גם לאחר סכסוך שהפריד אותם ממתופף הלהקה ג'ון דנסמור וגם אחרי גיל 70 (מנזרק בן 72, קריגר בן 65, לבוש במכנסי דגל ארצות הברית מצחיקים לכבוד האירוע) הם עדיין כאן והם מעבירים את המוזיקה של "הדורז" לעולם בשיא הנחישות וההתרגשות. במשך שעתיים הם עמדו על הבמה עם המוזיקאים שאספו כדי שיבצעו איתם את המוזיקה האמריקאית הקדושה והרכיבו רשימת להיטים מושלמת, שכללה את כל הרגעים הגדולים של הלהקה בשש שנות פעילותה עם מוריסון.

עוד חדשות מוזיקה ובידור בדף הפייסבוק של ynet תרבות

ההופעה של מנזרק וקריגר היתה חוויה מסעירה לאוהבי הלהקה. היה מרגש לחזות בשני המוזיקאים המוכשרים האלה בפעולה, מנגנים את השירים ששינו את ההיסטוריה ונכנסו כל כך עמוק לחיי המעריצים. הם ניגנו את השירים שכתבו לפני 40 שנה כנראה באותה התשוקה שבערה בהם אז. אולי האפלה והמסתוריות שסבבה את ההרכב הזה בשיאו כבר אינה שם, אבל השמחה הגדולה כן.

ריי מנזרק. עשו אהבה ולא מלחמה 

בעולם מסתובבות להקות רבות מהסיקסטיז, מתוכן רק שניים או לפעמים רק אחד מחבריה המקוריים, ומנגנות על במות את השירים הישנים והטובים. אבל שלא כמו אצל אחרות, תרומתם של קריגר ומנזרק ללהקה היא רחוקה מלהיות שולית, וזאת למרות סמל הסופרסטאר של ג'ים מוריסון, שריחף בחייו ומרחף מעליהם במותו. הם עיצבו את המוזיקה של "הדורז" כפי שאנחנו מכירים אותה ולעולם לא יהיה להם תחליף.

חגיגת ניצחון מול קהל מאוהב

גם למוריסון אין תחליף, אבל כשרוצים להמשיך לנגן ולהפיץ את המוזיקה לכולם, צריך

למצוא סידור כלשהו. במהלך השנים "הדורז" ניגנה עם עשרות זמרים אורחים שנכנסו לנעליים המפלצתיות של מוריסון ותפסו את המיקרופון. אתמול זה היה דייב ברוק בעמדה המפחידה, וזו כנראה היתה האכזבה היחידה של הלילה.

במשך 20 השנים האחרונות הנהיג ברוק להקת חידושים של "הדורז" בשם "Wild Child", כשהוא מופיע לרוב בביתה החם של הלהקה, לוס אנג'לס. במהלך אותן שנים הוא הפך את עצמו דומה ככל האפשר למוריסון, גם במראה וגם בקול.

הכוח והמוזיקליות עוד טמונים בהם 

כשהוא עולה על הבמה ושר בדיוק רב את מילותיו המפורסמות של הזמר, משהו שם קצת מתפספס. העסק הופך קצת מביך כאשר במקום מוריסון עומד חיקוי של מוריסון, במקום זמר שיכול לחגוג את המוזיקה הזו מבלי להשתדל להיות משהו שהוא לא. רגע מוזר ולא נוח נוסף מתרחש בעמדת הסולן קרה כאשר הלהקה מארחת את עידן, זמר ישראלי יורד משכונתם שמתארח מדי פעם בהופעותיהם בשנים האחרונות, לשיר או שניים. הפעם הוא חזר לישראל וביצע את "Love Me Two Times" כשהמבטא הישראלי עוד טבוע בו.

רק כשרואים את השניים מאושרים על הבמה, מרגישים בחסרונו של מוריסון

אבל למרות הכל, תפקיד הסולן הכל כך רגיש בהופעה של מנזרק וקריגר לא גזל מהם את הכוח והמוזיקליות הגדולה מהחיים הטמונה בהם. הם גם לא שוכחים לזרוק לקהל את כל הקלישאות על הסיקסטיז הסוערות מהן הגיעו: בין השירים מנזרק דיבר על אהבה במקום מלחמה, על אהבה חופשית וסמים. לפעמים קצת מצחיק לזרוק את הקלישאות האלה 40 שנה אחרי וגם מנזרק כנראה גם קצת צוחק על עצמו, אבל בסופו של דבר אי אפשר להתכחש שאלה הנושאים שהרכיבו את חייהם של הלהקה בעת שנכתבו השירים שבוצעו אמש.

הלהקה בפעולה. מכנסי ארצות הברית מצחיקים 

כל הלהיטים היו שם: "Touch Me", "אלבמה סונג", "Break On Through" ועוד. להדרן הם העניקו את "Riders On The Storm" ולסיום, הלהיט הגדול ביותר, אותו כתב קריגר הגיטריסט, "Light My Fire", עם אותו פתיח קלידים שמזוהה כל כך עם מנזרק. 

עדיין כאן, אחרי 40 שנה 

בשבילנו זה כבר מיתוס, אגדה. ג'ים מוריסון מת וחלק גדול מאיתנו לא הכיר את המוזיקה שלו בחייו. לפעמים נדמה שלכתו היא רק נקודה היסטורית מעולם המוזיקה שלנצח נזכור. אבל רק כשרואים את מנזרק וקריגר יחד, מאושרים כל כך על הבמה, מבינים לראשונה כמה זה עצוב שמוריסון איננו. פתאום המיתוס הרוקנ'רולי נעלם לגמרי ואנחנו נשארים רק עם להקה נפלאה שאיבדה את קולה ושניים שאיבדו את החבר שלהם.

מנזרק עושה ג'רי לי לואיס. אין לו תחליף