מנהיגים יקרים, אנו רק רוצים לחיות. אפשר?

הטענות המופנות כלפי החזירות של החברות הגדולות במשק מוצדקות, אבל הכתובת האמיתית לתלונות היא ליושבים במשכן הכנסת בירושלים. הם אלה שקובעים את המדיניות הכלכלית אותה החברות מנצלות באופן כל כך מוצלח. בפעם הבאה מצביעים רק למפלגה שהיום מראה מעשים וכוונות לשינוי מדיניות.

מנהלי תנובה צוחקים עלינו

אין בכוונת המדור לרפות את ידיהם של הנאבקים, אלא רק להצביע על כך שהמאבקים לא ממוקדים מספיק למקום הנכון, הפוליטי. טוב יעשו כל המתארגנים למיניהם, בכל החזיתות, אם יבהירו כבר מעכשיו: אנו נצביע רק למפלגה שתראה תוצאות בפועל של שינוי, שתראה ניסיון לשנות – כבר היום. כי לבכות אפשר בלי הפסקה, אבל כשחוזרים ובוחרים במי שממשיכים במדיניות הנוכחית – עלינו להתלונן רק על עצמנו.

'שהאחרון יכבה את האור'

"ייאוש מהמצב הכללי הפך לחיזיון נפרץ בחיי הציבור בישראל", כך נכתב על תקופת ממשלתו של לוי אשכול לפני משהו כמו 40 שנה. גם בעבר דיברו על מצב שבו 'האחרון שיוצא מהמדינה, שלא ישכח לכבות את האור'. גם היום אנו מתלוננים על המצב הגרוע, ובכל זאת בסקרים שמתפרסמים מעת לעת אנו במקום טוב במדד האושר. איך מסבירים זאת?

איך בסקר של 'גאלופ' שפורסם השנה ישראל היא המדינה השביעית הכי מאושרת? הנה הסבר אפשרי: עובדים עלינו בעיניים ואנו מסתדרים עם זה. או בשתי מילים אותן הגה אדם חכם ונבון: תודעה כוזבת. במקומות הראשונים בסקר, אגב, נמצאות מדינות סקנדינביה – שעל מודל הרווחה שלהן לא צריך להרחיב, ורק אפשר להזכיר שהוא נרחב משמעותית מבארץ. דנמרק הופיעה במקום הראשון גם במחקר שפורסם בארה"ב ב-2008.

אז לא יודע מה לגבי רוב תושבי המדינה, אבל על עצמי ועל סביבתי הקרובה כן אוכל לספר. הרבה חברים שלי ואני, לוחמים, מילואימניקים גאים וגם סתם אנשים שאוהבים את הארץ - פשוט לא מרגישים שאפשר לחיות כאן. אף אחד לא שוקל לעזוב, אבל פשוט יש תחושה שזאת לא המדינה שלנו כבר. אלא של כמה משפחות שמנהלות אותה. 10 משפחות שמחזיקות בכשליש מההון כאן. אם אתה לא בקליקה הנכונה – לא תתקדם.

מי שלא מחובר ולא מקושר – לא מסודר

אז נכון, תמיד אפשר לדבר על הבודדים שמצליחים. אם זה בהיי טק, בעסקים או בתחומים אחרים. אבל התחושה היא שמי שלא מחובר ולא מקושר – לא מסודר. הבעיה שכולנו מטומטמים. אנו ממשיכים להצביע למי שמורידים את מס החברות ואת מס רווח ההון (25 ו-20%)– שאותו משלמים בעלי ההון. אנו נתקעים עם מיסים שיכולים להגיע

 עד ל-57%. אנחנו, הכוונה היא לשכירים. יש נתונים שמראים שבארה"ב כשהעלו מיסים דווקא כן הייתה צמיחה, אבל אל תיתנו לכלכלנים, כלבלבי השלטון שמחכים למשרות, להתבלבל.

השכר בחו"ל גבוה משמעותית. אמריקאי בערים הגדולות משתכר כמעט פי 2 מהשכר הממוצע במשק בארץ. כך גם הצרפתי, הבריטי והגרמני – עם הבדלים מסוימים בין המדינות. באוסטרליה השכר גבוה כמעט פי 3. יוקר המחיה לא גדול בהתאם.

במדדים שונים שפורסמו השבוע, ביניהם של ארגון אמור הציבור, יוקר המחיה – פחות או יותר – דומה. קצבת הזקנה שלנו, ניחשתם נכון, נמוכה יותר מברוב מדינות אירופה – גם העניות שבהן. אבל העיקר שירד מחיר הקוטג' ויצאנו בחגיגות על ניצחון המאבק האזרחי. ביג פאקינג דיל.

• לפניות למדור: yairnat@gmail.com  , למדורים קודמים לחצו כאן .