זהירות מוקש: חוק הפנסיה החדש

אם אנשים מוכנים לצאת לרחובות על מחיר הקוטג' - כדאי שנצא ונילחם גם על העובדה שמתחת לאף שלנו מנסה משרד האוצר לקחת זכויות מנשים על ידי חוק הפנסיה החדש, חוק ציני, מבלבל, שעוטף את עצמו באידיאולוגיית שוויון בשעה שהוא ממש לא כזה.

אני מדברת עם גברים ונשים והם אומרים לי: זה דבר טוב. נהיה כמו הגברים, נוכל לעבוד עד גיל 67. מעט מאוד אנשים יודעים את העובדה החשובה מכולם: גם היום כל אישה יכולה לבחור לא לצאת לפנסיה בגיל 62, אלא להמשיך לעבוד עד גיל 67.

גם היום, אישה שהגיעה לגיל 62, ושאינה רוצה לצאת לפנסיה, יכולה לומר למעביד שלה "אני רוצה לצאת לפנסיה בגיל 67", והוא חייב לאפשר לה את זאת. אבל ברגע שייצא החוק החדש, לא תהיה יותר לנשים האפשרות לבחור אם לצאת לפנסיה בגיל צעיר יותר, או בגיל מבוגר יותר. בעצם, לוקחים כאן לנשים את זכות הבחירה. שום דבר טוב לא קורה כאן לנשים, אלא להיפך.

חוק שיוויוני או בלוף?

משרד האוצר מציג את החוק הזה כחוק שוויוני. יצא צדיק. והרבה אנשים אוכלים את הבלוף. בין מה משווים? בין נשים לגברים. גברים באמת יכולים לצאת לפנסיה רק בגיל 67 ואין להם אפשרות בחירה. אבל יש סיבה שנתנו לנשים את הזכות לצאת מוקדם יותר, ומיד אדבר עליה.

אבל קודם לכן, שימו לב: דחוף לכם לטפל בשוויון? במקום לקחת מנשים זכויות, טפלו באמת בשוויון: טפלו בעובדה המזעזעת שעדיין נשים משתכרות פחות מגברים בהרבה מקומות, תעזרו ליותר נשים לצאת למעגל העבודה, הקלו במסים לנשים שיש להן ילדים קטנים ומשכורתן הולכת למעון ולמטפלת. יש הרבה מה לעשות לפני ששודדים מנשים את זכויות הפנסיה שלהן. החוק החדש הוא עוד תרגיל להעשיר את קופת המדינה.

החוק החדש לא מגן על נשים מפני פיטורים

יש אנשים שחושבים שהחוק החדש יגן על נשים, שהמעבידים לא יוכלו לפטר אותן לפני גיל 67. אבל אין שום קשר בין חוק הפנסיה לפיטורים. אפשר לפטר אותך בגיל 61, 66 או 55. מתי שלא יהיה. החוק החדש לא מגן מפני פיטורים. הוא רק משנה לרעה את זכויות הפנסיה של נשים. זה הכול.

מה יקרה? שמאות אלפי נשים שמצבן קשה, יהפכו לעניות מרודות. נשים שכבר אינן במעגל העבודה, נשים שפוטרן בהיותן בנות ארבעים וחמישים, תצטרכנה עכשיו לחכות עד גיל 67 (!) על מנת לקבל את הפנסיה שלהן. החוק החדש ייצור שנים של מחסור מחריד לאוכלוסיה החלשה ביותר.

מה עוד יקרה? שנשים שאפסו כוחותיהן, שכבר עבדו ארבעים שנה בפרך, ומגיעות שחוקות וגמורות לגיל 62 ומייחלות כבר סוף סוף לצאת לפנסיה, לא תוכלנה לצאת לפנסיה. עליהן לעבוד עוד חמש שנים בעל כורחן.

נשים בישראל נשחקות יותר מגברים, נפשית ובריאותית - הנתונים

הנתונים מראים שנשים בישראל נשחקות הרבה יותר מגברים. מצבן הנפשי קשה יותר, וגם מצבן הבריאותי. רוצים נתונים על נשים עובדות בנות 60 עד 64? בבקשה: 48.6% מדווחות על בעיות בריאות. 49.4 אחוזים חוו דיכאון, לעומת 19.9 אחוזים מהגברים - שימו לב שמדובר במחצית הנשים העובדות!

ל-58.2 אחוזים יש מוגבלות כלשהי (לעומת 48 אחוזים בקרב הגברים). כעורכת "לאשה" אני שומעת מנשים שהן "עייפות עד מוות", "שחוקות ומותשות", הכוחות אזלו והן כמהות להגיע אל הפרישה שתאפשר להן, אולי, כמה שנים של מנוחה מעמל של תקופת חיים ארוכה ותובענית.

האם באמת אנחנו רוצים לכפות עליהן עוד חמש שנות עבודה ולהוציא אותן לפנסיה בכוח - רק בגיל 67?

העשור שבו לא זכרתי איך קוראים לי

אני רוצה לדבר על עשור אחד בחיי שאני קוראת לו "עשר השנים בהן לא זכרתי איך קוראים לי". בערך מגיל 27 עד גיל 37. הייתי אז אמא לשלושה קטנטנים וכך נראה יום בחיי: קמה מוקדם, מפזרת ילדים בהסעות לגנונים ומטפלות, רצה לעבודה, עובדת כמו משוגעת 8-9 שעות, רצה הביתה, אוספת ילדים, מבשלת, מאכילה, עושה כביסה, תולה, שומעת מה קרה היום בגן, מכינה ארוחת ערב, מחתלת, שוב מכבסת-תולה, הסעות לחוג, אמבטיה, השכבה, סיפור לפני השינה, עוד סיפור, מקפלת כביסה, עוד כביסה, מבשלת למחר. מתמוטטת אל הלילה, ישנה קצת. אוי, מי זה בוכה? התינוק התעורר, נפל לו המוצץ.

כל יום לפני השינה חשבתי שמחר אתפטר מהעבודה, כי אין לי כבר כוח לחיים כה מטורפים. אבל לא התפטרתי. נאחזתי בכל כוחי בעבודה. וככה עברו עלי עשר שנים לפחות, עד הילדים קצת גדלו והתחלתי קצת לנשום (וגם נזכרתי שקוראים לי אורנה. אורנה ננר. התחלתי לשים לב שיש אישה כזו).

התיאור הזה מוכר לנשים רבות. הוא לא רק הסיפור הפרטי שלי. רוב הנשים, כמעט כולן, עובדות בעצם בשתי משרות. הן מחזיקות את הבית ועול גידול הילדים נופל עליהן. ואני, שעבדתי תמיד במשרות מסובכות ומלאות, אומרת שהמשרה השנייה, זו של הבית והילדים - שוחקת וקשה הרבה יותר מכל עבודה אחרת. נכון, יש גברים שמתחלקים בעול שווה בשווה, אבל כמה גברים כאלו אנחנו מכירים? כן, יש נשים שיש להן מטפלות ועוזרים, מנקים ומבשלים, אבל, באמת, כמה נשים כאלה אנחנו מכירים?

תשאירו לנשים את הזכות היחידה שהחוק הנוכחי עדיין מאפשר להן: לבחור מתי לצאת לפנסיה. זה בסדר שגיל הפנסיה יהיה 67, אבל תנו נקודות יציאה בגיל 62 ובגיל 64.

ומי שרוצה להמשיך לעבוד? נהדר. אני בעד. אבא שלי, שיהיה בריא עובד עד היום, בגיל 84. וזה נפלא בעיני. אבל אל תכפו עלינו, אל תגזלו את הפנסיה שמגיעה לנו, השאירו לנו את זכות הבחירה.

עוד כתבות באתר לאשה

קוקוריקו תרנגול! חדשות האופנה

מסודרת? אולי מגיע לך כסף מההסתדרות

עדינה בר-שלום, הבת של הרב עובדיה יוסף שלא ויתרה

בואי גלי לי - מה הסוד של גלי עטרי?