תגלית: הבסיס המולקולרי לשברי דנ"א בסרטן
חוקרות ישראליות הצליחו לאפיין לראשונה את האזורים בדנ"א הרגישים ביותר לנזק בשלבים ראשונים של התפתחות סרטן. המחקר מהווה פריצת דרך בהבנת האופן שבו מבנים שונים בדנ"א משפיעים על תהליך הכפלתו וכתוצאה מכך על יציבותו
חוקרות מן האוניברסיטה העברית בירושלים גילו את הבסיס המולקולרי לשברים בדנ"א המתרחשים במהלך התפתחותם של גידולים סרטניים. המחקר של פרופ' בת-שבע כרם ותלמידת הדוקטורט אפרת עוזרי-גלאי מהפוקלטה למדעי הטבע יתפרסם מחר בכתב העת Molecular Cell.
"התפתחות הסרטן מתאפיינת בכך שהדנ"א שבתוך התאים 'נשבר'. כלומר, ישנה קטיעה בסליל הדנ"א שבתוכו מוצפן המידע החיוני לתפקודו התקין של התא", מסבירה פרופ' כרם. "אזורים מסוימים בגנום נשברים לפני אחרים משום שהם 'רגישים' יותר ובמחקר הנוכחי ניסינו לברר מהן התכונות המאפיינות את אותם אזורים".
החוקרות השתמשו בשיטת מחקר חדשנית המאפשרת מחקר של מולקולות דנ"א בודדות במיקרוסקופ רגיל, אותה אימצו משותפיהם למחקר בצרפת.
הן גילו כי באותם אזורים 'מועדים לפורענות' ישנם רצפים העשירים באבני בניין מסוג A ו-T (כשהאותיות C ו-G נעדרות באופן יחסי) הגורמים לעצירת תהליך ההכפלה של הדנ"א וליצירת שבר.
ממצא חשוב אף יותר קשור במערכות הגיבוי של התא שנועדו לסייע לו במקרים של דחק (Stress). "לתא יש מערכות גיבוי למקרים בהם הוא צריך לפעול בצורה לא אופטימאלית, למשל כאשר הוא מצוי תחת לחץ", מספרת פרופ' כרם.
"אנו גילינו כי מערכות אלו מופעלות כבר בתנאים נורמליים, על מנת לשמור על היציבות של האזורים השבירים יותר בדנ"א. כך קורה שכאשר התא נמצא תחת לחץ מיוחד הוא כבר לא יכול לתת מענה משום שכבר הספיק לנצל את מערכות ההגנה לשעת 'שיגרה' ולכן הוא נשבר".
תוצאות המחקר שופכות אור על המנגנון המולקולרי המעודד התפתחות גידולים סרטניים ומאפשרות בקרה על תהליך הכפלתו של הדנ"א באתרים שבירים. בעתיד, גילויים אלו עשויים להוביל לפיתוח גישות חדשות למניעה וטיפול בסרטן.