פסטיבל מונפלייה: למרות המחאה הישראלים שלטו

מתוך היצירה של עמנואל גת. קבוצה מגוונת של רקדנים

השנה זכתה לפוקוס מיוחד בפסטיבל יצירת המחול הישראלית והיקף העשייה שנחשפה במונפלייה היה חסר תקדים. זה התחיל, במידה מסוימת, כאקט דווקאי של מנהל הפסטיבל, ז'אן פול מונטנרי, שהתעקש לא לתת לאינטרסנטים פוליטיים להתערבב בשיקוליו האמנותיים. זה התחזק בזכות פַּאלֶטה רחבה של צבעים וקולות שונים ומגוונים שנתגלו לפניו בסצנת המחול הישראלית העכשווית. את הצבעים והקולות האלה ביקש לחשוף גם בפני קהל הבאים למונפלייה והתוצאה היתה לא פחות ממרהיבה. 

התבוננות אחרת בתל אביב

החלטתו של מונטנרי לייחד מרחב פעילות מוגבר בפסטיבל 2011 ליוצרים מישראל וליוצרים ישראלים הפועלים מחוץ לתחומיה, זכתה להדים מתגברים של אופוזיציה. על רקע ניסיונותיה של ממשלת ישראל לעצור את המשט לעזה, קיבלה את פניה של להקת בת שבע, שהציגה בפסטיבל את "פרויקט 5" של אוהד נהרין, הפגנה שמטרתה היתה לשבש את סדרו התקין של המופע.

מתוך היצירה של עמנואל גת. קבוצה מגיבה לקבוצה

קבוצת מפגינים פרו פלסטינים, חדרה אל האגורה, מרכז המחול עוצר הנשימה של מונפלייה שבו מתקיימים חלק ממופעי הפסטיבל, התמקמה על צוגי התאורה ומשם השליכה אל הקהל פמפלטים נגד מדיניות ממשלת ישראל אותה קראו להחרים. בעקבות התערבות של כוחות המשטרה המקומית, פוזרו המפגינים והמופע, שכל הכרטיסים לו נמכרו טרם פתיחת הפסטיבל, התקיים כמתוכנן. מכאן ואילך ליוותה את הפרמיירות הישראליות נוכחות משטרתית מינורית ולו רק כדי להימנע מתקריות חריגות נוספות.

כמו באגורה המקורית, ששימשה בימי יוון העתיקה כמקום כינוסו של העם ובה הוחלפו במקביל סחורות ודעות, כך גם במבנה המרהיב של מרכז המחול במונפלייה, התערבבו בשבועות האחרונים דעות, שפות ויוצרים.

"האגורה מזכירה לנו את חשיבות המפגש והחלפת הדעות בין אמנים ואינטלקטואלים. הדרך האפקטיבית היחידה למחוק גבולות ולהשפיע, היא בכך שנאפשר לאמנים ולאינטלקטואלים להביע את עצמם בחופשיות ובהקשר זה, חייבים לתת לאמנות הישראלית להסתובב ואנחנו נמשיך לעשות את זה", אמר מיכאל דלאפוס, האחראי על תחום התרבות בעיריית מונפלייה, במסיבת עיתונאים שסיכמה את הפסטיבל. אין ספק ששנתו ה-31 של Montpellier Danse היתה בין השאר גם הזמנה להתבוננות אחרת בתל אביב, עיר תאומה במובנים רבים שיושבת לחופי הים התיכון שהפכה, כמו מונפלייה, למרכז בינלאומי ליצירת מחול עכשווי, בועט ואנרגטי.

הסאונד הוא לא רק צליל

הרבה לפני ההצהרות הפוליטיות, ברור היה שהמחול הישראלי סימן לעצמו עוד פסגה אירופית שנכבשה. במקום בו שאר הדרכים כשלו, הצליחו היוצרים הישראלים לחדור לבבות. הפוסטר הרשמי של הפסטיבל השנה היה צילום יפהפה של גדי דגון שמתבונן ממבט עילי על רקדניות להקת בת שבע בפעולה. הפוסטר, שהתנוסס בכל רחבי מונפלייה, הפך חלק טבעי מהנוף וקיבל את פניהם של עשרות אלפי התיירים שפקדו גם השנה את העיר בחופשת הקיץ.

גם היקף מכירת הכרטיסים למופעי הפסטיבל רשם השנה שיא כשעוד טרם פתיחת האירוע נמכרו 87% מהכרטיסים. יומיים לפני הנעילה נמסר מהנהלת הפסטיבל כי בעקבות מכירה מוגברת של כרטיסים לפרמיירת המופע "אמא פוליטית: גרסת הכוריאוגרף" של הרקדן, הכוריאוגרף והמוזיקאי הישראלי חופש שכטר, הגיעו מכירות הכרטיסים להיקף חסר תקדים של 98% מכלל ההיצע.

מתוך היצירה של חופש שכטר. כוח אנרגטי מתפרץ

נעילת הפסטיבל בגרסה מפוארת של "אמא פוליטית" באולם Zenith, שמשמש בדרך כלל למופעי רוק ולקונצרטים רחבי היקף, היתה טור דה פורס מעורר השתאות. 24 נגנים, 16 רקדנים וחופש שכטר אחד שניצח על האירוע הבימתי יוצא הדופן הזה הוכיחו, פעם נוספת, כי גבולות הז'אנר הן בעיני המתבונן. "אמא פוליטית: גרסת הכוריאוגרף" הוא קונצרט רוק ומניפסט אנטי פשיסטי לא פחות מכפי שהוא מופע מחול משובח. קבוצת הרקדנים כמו הרכב המוזיקאים ששכטר אסף סביבו, הם כוח אנרגטי מתפרץ ומחדד חושים. הסאונד הוא לא רק צליל, אלא מקום כמעט פיזי שמגדיר אווירה ומניע התרחשות.

חלקים ניכרים מהעבודה התנועתית מוקדשים ליוניסון, תנועה אחידה של קבוצה, שמדגישה את מחיקת האינדיבידואל שנדרס על ידי מכונת הקולקטיב המשומנת. יש משהו על גבול המייאש בהאחדת התנועה בעבודה ומנגד, משהו מעורר תקווה בהגחכת כוחנותו של ההמון. בגרסה הנוכחית, שתציג בשבוע הבא באולם Sadler's Wells בלונדון ולאחר מכן בברלין, הצליח שכטר לטעון את הצופים באי נוחות מרובה אבל גם לשמור אותם קשובים. יש לקוות שאחרי סיבוב ההופעות הנוכחי באירופה, מישהו בישראל ירים את הכפפה ויאפשר גם לקהל בבית ליהנות ממה שיש לחבורה המוצלחת הזו להציע.

המסתורין של עמנואל גת

גם השנה הזמין פסטיבל מונפלייה את הרקדן והכוריאוגרף הישראלי, עמנואל גת, לחשוף במסגרתו יצירה חדשה. גת, המתגורר מזה מספר שנים בצרפת, הציג במונפלייה את Brilliant Corners, עבודה מרשימה לעשרה רקדנים שמביאה לכדי מיצוי ושכלול את יכולותיו כיוצר.

עמנואל גת בפעולה. עבודה מרשימה

התנועה של גת שקטה, נושמת בין הצלילים. הרקדנים, קבוצה שמתנייעת כרקמה אנושית אחת אליה הם מחוברים וממנה הם יוצאים כדי לחזור, נעים כבשירת קנון שמתחילה במקום אחד ומהדהדת הלאה תנועה גלית ומעגלית. קבוצה מגיבה לקבוצה, מתנגדת אבל גם משלבת כוחות. תנועה עונה לתנועה. המוזיקה נוכחת אך במידה שווה נמוגה ומה שנותר הוא קצב התנועה כזיכרון לצלילים. גם התאורה בעבודה נוכחת אך במידה שווה ממזערת נוכחות ובכך הופכת את התנועה לצל שנבלע בחשכה. משחקי האור, הצל והחושך, מוסיפים לעבודה רבדים אסתטיים ומסתורין.

הבחירה להציג את Brilliant Corners באמפי הפתוח של האגורה תחת כיפת השמים, לא יכולה היתה להיות מושלמת יותר. כשברגעי השקט נשמעו ממעל קריאות השחפים, נדמה היה שגם הטבע מגיב לעבודה. הטבע שיתף פעולה גם במעבר האיטי בין היום ללילה שהחשיך את הסביבה כאילו בהזמנת היוצר. Brilliant Corners מתייחסת לקבוצה כאל תא שמורכב מעשרה חלקיקים, כל אחד בשלו ובו בזמן חלק משלם. הכיוון והזרימה משותפים, התנועה מתמדת, אבל בתוכה נפרקים לפרקים כפרודות. גת אסף סביבו קבוצה מגוונת של רקדנים שכל אחד מהם מוסיף צבע משלו לאנסמבל. בולטת במיוחד ג'נבייב אוסבורן, רקדנית יוצאת דופן, שחלקים מרכזיים בעבודה נבנו סביבה.

מרחיבים את מעגל המחול

מרכז המחול הבינלאומי של מונפלייה, "האגורה", נבנה על חורבותיו של מנזר שהוקם במאה ה-17 על ידי מסדר האורסולינים ושימש במהלך המהפכה הצרפתית כבית כלא לנשים. השיח שנוצר בין השכבות הארכיאולוגיות השונות שמרכיבות את המתחם, בא לידי ביטוי ארכיטקטוני אבל נוכח לא פחות גם בדיאלוג שמציעה מדי שנה, וכך גם הפעם, תוכנית הפסטיבל.

מתוך היצירה של של וויליאם פורסיית. ביצוע מרשים

חדש מול ישן, גבולות שפה ותחומי אמנות שנפרצים שוב ושוב או ביקור מתחדש ביצירות מופת כמו Artifact של וויליאם פורסיית, בביצוע מרשים במיוחד של להקת הבלט המלכותי ההולנדי, חשפו באור משתנה עוד ועוד טריטוריות תנועתיות שלכאורה כבר נחשפו. כמו יצירתו המהפכנית של פורסיית, שמצהירה "ברוכים הבאים למה שאתם חושבים שאתם רואים", כך גם בפסטיבל Montpellier Danse, הגלוי לעין דינמי ומשתנה תדיר, חושף רק את קצה הקרחון של הקיים, מפזר נקודות התייחסות שמאפשרות הִתְבּוֹננוּת רבת רבדים במציאות מורכבת.

למרות ואולי בזכות השנים מצליח Montpellier Danse לשמר את התחושה שמדובר בפסטיבל שהוא הפנינג שלם שחוגג את שפת הגוף. לצד המופעים מקיים הפסטיבל אירועים משלימים ופעילויות נלוות בהן הקרנה יומית של סרטים הקשורים במישירין או בעקיפין ליצירות וליוצרים המשתתפים בו, כיתות אמן, סדרת מפגשים עם יוצרים ומבקרי מחול. ריבוי האירועים וגם העובדה שהמופעים עצמם נערכים במוקדים שונים ברחבי מונפלייה משרים אווירת חג והופכים את העיר לשותפה פעילה באירוע.

בשנה הבאה, אולי בשם האיזון הקדוש, יוקדש חלק משמעותי מהתוכנית ליוצרים ממרוקו, טוניס, איראן, טורקיה, לבנון ומדינות נוספות סביב מימיו של הים התיכון. לדברי מונטנרי, מנהל הפסטיבל, מדובר ברצון להרחיב את מעגל המחול. מאותה סיבה בדיוק יושם גם בשנה הבאה דגש על עולם הקרקס והיצירה הבינתחומית והרב תחומית. "התפקיד שלנו הוא לתת במה לקולות משמעותיים שמרחיבים את מעגל המחול", אומר מונטנרי, "המחול שם את מונפלייה על המפה ואנחנו נישאר פסטיבל של מחול אבל גבולותיה של יצירת המחול משתנים וחייבים להיות קשובים לכך".