לא רוצים להביא ילדים לעולם? זה הגיוני לגמרי

אתם קוראים כרגע את ערוץ הורים, שבו נותנים עצות להורים, ומספרים סיפורים על הורים, ומדברים על איך זה להיות הורים, והורים והורים והורים. אי לכך, אך טבעי הוא שקבוצה קטנה, שהולכת ותופחת אט אט, חמקה ממסכי הרדאר שלנו – אלו שלא רוצים להיות הורים. שימו לב, אין הכוונה לרווקים ורווקות השוחרים חיי הוללות והישגיות מבוקר עד בוקר. הקבוצה הזו כוללת זוגות נשואים כשרים כדת משה וישראל ,שרוצים בית משלהם, רומנטיקה של ערב, שגשוג כלכלי הדרגתי, חופשות בחו"ל ופנסיה הגיונית. אבל דבר אחד הם לא רוצים: ילדים.

• לכל הטורים של גיל ונטורה לחצו כאן 
  

בארצות הברית הקבוצה הזו הולכת ותופסת תאוצה ופופולריות, כדינו של כל טרנד אמריקני מבעבע.

סקר שהושלם ביוני 2010 הראה שאחת מכל חמש נשים אמריקניות מגיעה לגיל 45 מבלי שיש לה עולל חבוק בזרועותיה. לשם השוואה, הנתון המקביל של נשים ללא ילדים בשנות ה-70 עמד על אחת לעשר. כיצד אומרים ידידינו הדוקומנטריסטים? מדובר בתופעה.

אבל רגע לפני שאני מפתח את הממצאים הנ"ל ודן כמו ילד גדול בהשלכותיהם, ישנה שאלה בוערת שצריכה להיזרק לחלל האוויר: מדוע ירצו הורים של ארץ הקודש לכלות את זמנם בקריאת חייהם הורודים, עתירי הסקס ונטולי החיתולים של הזוגות ללא ילדים? פשוט משום שהקבוצה הזו (שמכונה בספרות childfree או childless by choice) מהווה המשך טבעי ומתבקש לכל מיני תהליכים מודרניים שעוברים על התא המשפחתי בארבעים השנים האחרונות (אימהות, קריירה, משפחות חד הוריות וחד-מיניות - ואל רק חלק מהדוגמאות). וחשוב שאנחנו נפקח עיניים ונבין מה המגמה שחברת הצריכה מושכת אליה. דינו של כל טרנד אמריקני להגיע אל חופי ישראל בשלב זה או אחר, וכבר עתה עלי לבשר לכם שלכל הפחות מבחינת העמדות, יש לא מעט נקודות דמיון בין מגדלי הילדים ונעדרי הילדים. ההבדל הבולט הוא שהאחרונים הקצינו עמדות אלו לכלל בחירת חיים גורפת.

אוהבים את החיים ואת העצמאות שלהם

החלטה שלא להביא ילדים, כמו כל החלטת חיים משמעותית, חזקה עליה שתהיה מונעת על ידי ערכים חזקים. גם על העניין הזה ביצעו סקר. קראתי אותו וחיוך ניצחון מרושע קמעה התפשט על פני. מדוע? פשוט משום שלפני כמה שבועות תיארתי את רשימת הערכים ההרסניים שחברת הצריכה מנחילה לנו ולילדינו, וכיצד ערכים אלו הופכים את חווית גידול הצאצאים למתישה שבעתיים. אם זכרוני אינו מטעני, שני הערכים הצרכניים הקטלניים ביותר היו התאווה לנוחות והשאיפה לאינדיבידואליות (על חשבון סולידריות קבוצתית).

והנה, סקר עמדות שנערך בקרב 171 מבוגרים נטולי ילדים מבחירה הראה ששני הנימוקים המובילים להימנעות מייצור צאצא אנושי לאורך החיים היו:

• "אני אוהב/ת את החיים שלי ואת מערכת היחסים שלי כמות שהיא, והבאת ילד לא תשפר את המצב בשום צורה" (מישהו אמר נוחות?).
• "אני מעריך/ה עצמאות וחופש בצורה גבוהה" (שוב פעם, מי אמר אינדיבידואליות ולא קיבל?).
  

קבוצה הזו אינה קבוצה קיצונית. היא פשוט לקחה את ערכי תרבות הצריכה צעד אחד הגיוני ומתבקש קדימה. בדיוק כפי שהמצאת הסטוץ בשנות ה-60 העליזות הראתה שהקשר בין אורגזמה ומערכת יחסים רחוק מלהיות קדוש, כך גם תופעת ה-childfree מלמדת אותנו שזוגיות טובה וארוכת שנים אינה חייבת להיות כרוכה בחוויה של הורות מאושרת או מיוסרת.

הנימוקים למה לא להביא ילדים מנצחים - ובגדול

לכאורה, עכשיו אמורה לבוא פסקה מטעמי ובשם כל ההורים שתסביר שילדים הם בסך הכל מקור אושר, שהם נותנים טעם אחר לחייך, שהם חווייה מתקנת על המון פצעי ילדות שלך, שיהיה מישהו שידאג לך בשנות זיקנתך ובלה ,בלה, ידה ידה. אני יכול לכתוב פסקה שכזו, אבל אני לא רוצה לעשות זאת. מדוע?

קודם כל, בגזרת הנימוקים, חובבי החיים נטולי-הילדים מנצחים אותנו עם יד אחת קשורה. על כל נימוק בעד הבאת ילדים לעולם הם יעלו בשלוף ארבעה טיעוני נגד: זה לא מוסרי להביא ילדים לעולם מלא סבל, אין שום הוכחה שהדור הצעיר אכן מטפל כראוי בדור המבוגר, ילד עשוי להוות מקור כאב להוריו, ילד עלול לחסל אינטימיות זוגית, ילד עלול ליצור בעיות כלכליות בלתי צפויות – והרשימה עוד ארוכה (ומי שחושב שהיא מקורית פרי המצאתי – שישכח מזה. את הכל גזרתי והדבקתי מתוך טקסטים של ארגוני childfree שונים ומשונים).

אין ולא יהיו נימוקים טובים בעד הבאת זאטוטים לפלנטה. הציווי/ הרצון/הדחף להביא ילדים לא יכול להיות תוצר של החלטה שכלתנית שמשקללת גורמים שונים. יתרה מכך, הורה עייף הוא האחרון שיוכל להציג נימוק משכנע למה צריכים ילדים, כאשר כל בר דעת יודה שהם בהחלט

עלולים להוות מכה, צרה ונזק באספקטים מסוימים. כל אדם בוגר צריך להגיע לנקודה בחיים שבה החישוב התועלתני חייב להיעצר, והוא יצטרך לפעול על פי מה שהוא מאמין בו – בלי קשר למה יוצא לי מזה, בלי קשר למיקסום רווחים (דרך אגב, זה רלוונטי גם לזוגיות, אבל על כך בעשור אחר).

אבל נדמה לי שהנקודה הכי עמוקה ומטרידה סביב הנושא הזה היא ששוב קיבלנו הוכחה לכך שבשנות האלפיים תודעת היחיד מחליפה את התודעה הקבוצתית. כל הדברים נעשים בשבילי, לרווחתי ולהנאתי, ולא עבור המשכיות החיים. חיי שלי חשובים - ואחרי המבול. אם אני תופס את עצמי כאינדיבידואל נטול הקשר, מנותק מדורות העבר ומהשתייכות קבוצתית עמוקה ומושרשת, פתאום זה נראה הגיוני לגמרי מדוע אני נרתע באימה מלכרוך עולל מזיל ריר ומצווח לרגלי באיזשהו שלב בחיי הבוגרים. ולא ירחק היום והתהליך הזה, ששולח את הגיליוטינה שלו לעבר מושג ההורות, יפנה את חיצי הנוחות והאינדיבידואליות שלו אל הזוגיות. בעצם, אולי זה כבר התחיל.

אז לסיום, אנשים צעירים והורים פוטנציאליים, זה אכן ממש לא הגיוני להיות הורים. או שתקבלו את ההיגיון הזה ותפעלו לפיו מיידית או שתפנימו שהאדם מעולם לא היה חיה רציונלית באופן מלא. ותודה לאל שכך.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל