ככה לא עושים שינוי במערכת החינוך

ארגון המורים העל-יסודיים ומשרד החינוך הריעו להסכם על "רפורמת עוז לתמורה", ואכן יש כאן הישג של ממש למורים: סוף סוף הצליחו להביא את הממשלה לשלם עבור עבודה שהם עושים כבר שנים ללא תמורה. לאחר מתן השיעור מתחילה העבודה השוחקת: ישיבות למיניהן, בדיקת בחינות ומפגשים עם הורים. מעתה כל אלה יתוגמלו. אך על מנת שהסכם זה ייקרא רפורמה, יש לבחון אותו על פי תרומתו לשינוי הכל כך מיוחל בשיפור איכות ההוראה, שכן במבחן התוצאה אנו נכשלים. כל כישלון כזה הביא עד כה לגל של קינות ולמעט מאוד מהלכים שיביאו מזור ממשי.

היעדר ההצלחה בשיפור איכות ההוראה נובע ממספר עובדות יסוד של מאפייני המערכת. ראשית, עלינו להכיר בכך כי בעתיד הנראה לעין לא תשתנה התפלגות כוחות העבודה במשק, ומאפייני הפונים להוראה יישארו דומים לאלה היום. במושגי הבחינה הפסיכומטרית, מדובר בקבוצת הניקוד של ציון 500 וסביבתו. נבחרי מועדון ה-700 אינם פונים להוראה.

מאפיין נוסף שאין מרבים להזכיר אותו הוא העובדה שאת מקצועות היסוד (עברית אנגלית מתמטיקה) מלמדים מורים שלא הוכשרו ללמדם. נעשו ניסיונות לפתור בעיות אלה על-ידי גיוס מורים משדה ההיי-טק המצטמצם, או מקרב קציני צה"ל הפותחים בקריירה שנייה, אך ההצלחות חלקיות אם בכלל.

צריך גם להכיר בהיעדר הנהגה בתחום הפדגוגי. מערכת ענקית עוסקת בחינוך ופרט למורה, שום פונקציה נוספת לא עברה הכשרה ייעודית (פרט ליועצות). גם מנהלי בית הספר הם לרוב עובדים שצמחו בתוך המערכת, אך לא עברו דרך מוסד אקדמי שמיועד להכשיר מנהלים. כיום פועל מכון "אבני ראשה" שמעביר השתלמויות למנהלים, אך הוא רחוק מלתת מענה בהיקף הנדרש. כל בית ספר שלא תהיה בו הנהגה פדגוגית לא יוכל לחולל תהליכים בתחום זה של שיפור איכות ההוראה.

מערכת החינוך זוכה לסיוע חיצוני, וכל גורם כזה מביא עמו המון רצון טוב, וגם הרבה תרומה כספית, כמו קרן רש"י עם מנהלה אלי אלאלוף, זוכה פרס ישראל תשע"א, או "עת לדעת" שהקים הנדבן מוריס קאהן, המפתחת תוכנות למידה לבתי הספר היסודיים שהצליחו לצייד כל תלמיד במחשב, וגם כאן מדובר בטיפה בים. היעלה על הדעת שצה"ל יבנה על שיפור ביצועיו בידי גורמים חיצוניים? אך כך בדיוק פועלת מערכת החינוך.

להקים מנגנון השתלמות ממשלתי

כיצד יוצאים ממעגל הקסמים הזה? הדרך אינה קצרה, אך אין בלתה. מדינות רבות כבר הכירו בכך שחייבים לקיים מסגרות השתלמות למורים ומנגנון מפקח על לימודי חובה כתנאי להמשך החזקה ברישיון הוראה, ולקידום במערכת. בבריטניה למשל נקראת מסגרת זו NCSL. בהיעדר מסגרות כאלה, מערכת החינוך תמשיך להימצא במגמת נסיגה. 

יש להתחיל לבנות את מסגרות ההשתלמות המתאימות ואת המוסדות שבהם יִלְמד מנהל בית הספר גם הנהגה פדגוגית, ובמקביל יוכשרו שם רכזי המקצוע, עמם הוא אמור יהיה לעבוד. כך בהדרגה ובמשך כמה שנים תקום בבתי הספר ההנהגה הדידקטית אותה אנו חסרים כל כך עתה. הנהגה זו תקנה למורים כלי עבודה שכרגע אינם נמצאים בארגז הכלים שלהם, כמו:

1. איך לתכנן שנת לימודים שלמה.
2. איך לנסח שאלה תקפה ומהימנה. איך לנסח שאלה ממוקדת שתבחן את מה שהמורה רוצה לבדוק.
3. שיטות משוב שיכול המורה להפעיל בתום השיעור שלו, ולהשתמש במשוב זה כאמצעי להערכה ושינוי של דרכי ההוראה שלו.
   

מנהל בית הספר יצטרך ללמוד ללמוד לבנות ולהפעיל מנגנוני משוב, להגדיר מטרות וסטנדרטים עד לרמת השיעור הבודד, לבנות צוותים שימדדי ויבקרו החלטות לשיפור. זו רשימה חלקית בלבד שכדאי ללמד במוסד הממשלתי, שיש להקים לצורך הכשרת המורים, תחת מטריה של סמכות אקדמית מתאימה. מנהלים ורכזי מקצוע יחזרו לשדה ההוראה למספר שנים נוספות וכך נתחיל לבנות את המסד שיחולל את השינוי של שיפור איכות ההוראה ושראוי יהיה להיקרא רפורמה.

צבי גלאון, לשעבר מנהל בית הספר ע"ש בויאר בירושלים