גם לחרדים מגיע רדיו
ההליך שפתחה הרשות השנייה נגד תחנת "קול ברמה", שסירבה להשמיע נשים - היא ההיפך הגמור של המטרה שלשמה הוקמה הרשות. פלורליזם ורב גוניות לא מוגבלים לאג'נדות שנוחות לפלורליסטים בעיניי עצמם
עד כמה ניתן להדיר נשים מהמרחב הציבורי? נראה כי שאלה זו חוזרת על עצמה כל אימת שאנו מתבשרים בכותרות על עוד אפליה מכוונת כנגד נשים בעולם הדתי בכלל, ובמגזר החרדי בפרט.
וזאת בשל העובדה שתחנה זו איננה נוהגת להעלות נשים לשידור, ואף אינה מייעדת רצועות תוכן לנשים בלבד. הנהלת הרדיו המזוהה עם המגזר הספרדי–חרדי, טענה כי הדבר אינו עומד בדרישות ובהנחיות הוועדה הרוחנית המפקחת, בגלל "קול באישה ערווה" - זאת למרות שבתחנה החרדית המקבילה, "קול חי", נשים מועסקות כקרייניות, כתבות ומגישות תוכן.
כרדיו. הדבר נמצא במחלוקת פוסקים.
אך אי אפשר להתעלם מן הצביעות הגדולה שאנו, "אנשי העולם הגדול", לוקים בה.
אינני תומך גדול בשיטות ההפרדה, אך אי אפשר שלא לתהות אם בעצם העובדה שאנו מכריחים את השונה מאיתנו לנהוג בניגוד לעקרונותיו הדתיים (חמורים ככל שיהיו), אין אנו מפירים את חופש הביטוי והדת שלו, בשם הקדמה.
לפני מספר חודשים פתחה מועצת הרשות השנייה בהליך בירור כנגד תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה",
איש חיל
קול באשה - איננו
צופיה הירשפלד
אם יש סבון ללא סבון, למה שלא יהיו תוכניות נשים ללא נשים? ברדיו "קול ברמה" מגיש גבר את התוכנית "אשת חיל", והמאזינות משגרות פקסים במקום לעלות לשידור. "אנחנו מעניקים לקהל שלנו מה שהוא מבקש", מסביר מנהל התוכניות
לפני כשבוע פורסם כי מסתמנת פשרת כניעה, כנראה בכפיית הרשות, ולפיה תחויב "קול ברמה" להעלות נשים בשידור, וכן תייעד רצועה לתכני נשים.
ניצחון בקרב, הפסד במלחמה
אני רק יכול לשער שהצעת הפשרה, כפי שפורסמה, שימחה את ארגוני הנשים, דתיות ושאינן דתיות כאחד. ניצחון בקרב על שיתוף נשים מעל גבי הבמה הציבורית, הוא חשוב מאין כמוהו. אך לדעתי, ארגוני הנשים הדוגלים בימים שבשגרה בסובלנות, הכלת השונה ושוויוניות - חטאו במידה מסוימת למטרתם.
אני לא רב ואיני מתכוון להיכנס לדיון הלכתי בנוגע לגדרים לשמיעת קול אישה מעל במה פומבית
מצד שני
המאבק להדרת נשים
איתמר מרילוס
בתקשורת החרדית לא נותנים מקום לנשים, אבל נציגיהם מסבירים את עמדתם למראיינות נאות בטלוויזיה החילונית. כי רק כלפי הבית פנימה - הדרת נשים הפכה למצווה ראשונה במעלה
כולנו דוגלים בהכלת השונה, וכולנו אמורים לתמוך בפלורליזם ובקבלת דעות שונות, גם אם הן רחוקות כרחוק מזרח ממערב מדעותינו המתקדמות והמערביות. יתר על כן, חלק ממטרות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (לפחות על פי הציטוט המופיע באתר הרשמי של הרשות) הוא גם "מתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה הישראלית באזורי הארץ השונים ובצורות ההתיישבות השונות, ולהשקפות השונות הרווחות בציבור".
האם חומרה דתית והשקפתית הרווחת בחלק מהמגזרים במדינת ישראל, היא לא בדיוק אותו "מגוון תרבותי של החברה הישראלית" שבו דוגלת הרשות? האם לא לשם כך היא אף העניקה את זיכיון השידור לערוץ דוגמת "קול ברמה"? על פי התנהלות הימים האחרונים נראה כי המגוון יכול להתאפשר כל עוד לא מדובר בנושאים שאינם לרוחם של הפלורליסטים.
כבוד הרב-גוניות
המגזר החרדי עובר בשנים האחרונות תמורות רבות, ובהן פתיחה חסרת תקדים של שוק התקשורת בפני
נשים. עיתונאיות, עורכות, יח"צניות, פרסומאיות ומעצבות הן חלק ממגוון התפקידים אותם מאיישות נשות המגזר החרדי, הן מהצד החסידי והן מהצד הליטאי, ובהצלחה מרובה. יחד עם זאת, עלינו להפנים כי עדיין קיימות תת-קבוצות באותו המגזר, שבהן הדבר אינו מקובל, ולהכיל זאת.
עלינו להבין שלא כל מה ש"נאור", "מתקדם" ו"פלורליסטי" בעינינו - הוא גם מה שנכון לשכן שמעבר לכביש. אם אנו רוצים לנהוג בפלורליסטיות הוגנת, אל לנו לכפות על אנשים את דעותינו. אל לנו להביע רצון לרב-גוניות מהצד האחד, אך להכריח את המגזרים השונים לנהוג לפי הכללים שלנו, מן הצד השני. עלינו לקבל את דעתם השונה, ולתת להם את האפשרות לבטא את עצמם, עם כל כמה שהדבר חורה לנו.
לפנייה לכתב/ת 
גם חומרה היא השקפה
צילום: ניר קפטן
מומלצים
