בג"ץ: חקירת הרג הילדה הפלסטינית - רשלנית

כשנה לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי מותה של עביר עראמין, בת 10 מהכפר ענתא, נגרם מפגיעת קליע גומי שנורה על ידי שוטרי מג"ב - דחה היום (א') בית המשפט העליון עתירה שדרשה להעמיד לדין שני לוחמי מג"ב, שעל-פי ארגון יש דין היו מעורבים בהריגת הילדה. עם זאת, מתחו שופטות בג"ץ ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והפרקליטות וכינה את החקירה "רשלנית ולוקה בחסר". בג"ץ גם חייב את המדינה ואת הלוחמים לשלם 10,000 שקלים הוצאות משפט.

לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן

עביר עראמין נהרגה בחודש ינואר 2007, בענתא שמצפון לירושלים. לאחר מותה של הילדה, פרסמה המשפחה דו"ח פתולוגי שקבע כי עביר נהרגה מירי של כדור גומי לעבר ראשה.

 במשטרת מחוז ש"י הכחישו אז את הטענות. לפי המשטרה, ניתוח שלאחר המוות קבע חד משמעית, כי הילדה לא נהרגה כתוצאה מירי.

בעקבות מותה של הילדה, הגיש ארגון יש דין באמצעות עו"ד מיכאל ספרד והוריה של עראמין, עתירה לבג"ץ בבקשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את השוטרים. לאחר ששופטי בג"ץ הורו למדינה לנמק מדוע לא נפתח תיק החקירה מחדש, הודיעה המדינה כי הוחלט לאחר בחינת התיק שלא להגיש כתב אישום, כיוון שלא ניתן לקבוע כי קיימות ראיות מספיקות, המראות כי עראמין אכן נפגעה מכדור גומי. בנוסף, טענה המדינה כי לא ניתן להגיע לעדויות של תושבי הכפר וכי אי אפשר לאתר אותם.

שופטי בג"ץ מתחו ביקורת על התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשה זו. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, כתבה בפסק הדין, כי המשטרה והפרקליטות היו צריכות לגבות עדויות סמוך לאירוע. בנוסף, היא כתבה שהמשטרה היתה צריכה לערוך פעולות נוספות על מנת לבדוק בצורה הטובה ביותר ממה נגרם מותה של הילדה. "זוהי חובה אלמנטרית לקיים חקירה מידית ולא לסמוך על דברי השוטרים או המעורבים, שנמצאים במצב של נטייה טבעית להתגונן", כתבה בייניש.

בפסק הדין נכתב: "הכשל המרכזי בפרשה מלכתחילה היה ברשלנות החקירה הראשונית שנפתחה בעקבות פציעתה ולאחר מכן פטירתה של עביר. כלל בסיסי וחיוני הוא שכאשר מתרחש אירוע אלים שבו נגרמת פציעה קשה של אזרח, ועל אחת כמה וכמה של קטינה או קטין - ובוודאי כך כאשר מתקיים אירוע המסתיים במוות - מתחייבת חקירה מיידית על אתר. כל עוד ניתן היה לבחון את הזירה בסמוך לאירוע, אולי ניתן היה לגבות את הודעות העדים ולזכות ביתר שיתוף פעולה שלהם; למצוא את הקליע הקטלני וממצאי הזירה; ואף לסמן את הטעון בדיקה, על פי אמות מידה אובייקטיביות".  

מצב ראיות רעוע וחלקי

לדבריה, ההחלטה הראשונית לסגור את התיק מחוסר ראיות התבססה על מצב ראיות רעוע וחלקי. "אין ספק כי הטיפול בחקירת הפרשה מלכתחילה היה לקוי", היא כתבה. עם זאת, ציינה נשיאת בית המשפט העליון, כי נכון לעכשיו - ארבע שנים וחצי לאחר המקרה - החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את הלוחמים הינה הערכה סבירה ומקצועית וכי ישנו קושי רב להבאת ראיות בנוגע לשני הלוחמים.

לבסוף כתבה ביניש: "אין לנו אלא להביע תקווה כי הלקח נלמד. כוחות הביטחון וצה"ל פועלים באזור בו מתגוררים וחיים תושבים, שהם אזרחים מוגנים ובהם רבים המבקשים לנהל את חייהם ואת שגרת יומם בשלווה. אמנם באזור מצויים גורמים עוינים, המעמידים חיילים ושוטרים בסכנה ולעיתים אף בסכנת חיים, עם זאת ילדים קטנים בדרכם לבית הסופר וממנו, אמהותיהם

 ובני משפחתם, מצפים גם בתנאים בהם הם נתונים לשמור על חופש התנועה שלהם. על כוחות הביטחון להביא בחשבון, אפילו במצבים קשים, את עמידתם בפני אוכלוסייה אזרחית, שרובה אינו מבקש להסתבך באירועים אלימים".

השופטת עדנה ארבל הוסיפה: "טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם ישוב וינחה את הגורמים המתאימים בדבר הצורך בדיווח מידי וקיום חקירה לאלתר, באירועים מסוג זה, בעיקר בשים לב לכך שלצערנו אין זה מופרך להניח כי ממצב מעין זה שלפנינו, כשכוחות הביטחון נאלצים לפעול במציאות מורכבת וקשה בליבה של אוכלוסייה אזרחית העשויה להיפגע כתוצאה לוואי של אלימות נגד כוחות הביטחון עלול להישנות".

מארגון יש דין נמסר בתגובה: "אילו היתה עביר עראמין ילדה יהודיה, סביר להניח שפעולות החקירה היו מתבצעות במלואן, באופן מהיר ורשויות אכיפת החוק מנעו ממשפחתה של עביר צדק ולצערנו לא מדובר במקרה בודד".

Read this article in English