מחלוקת בעליון: שלט נגד עובד ציבור "העליב"?
בית המשפט העליון דחה ערעור של תושב חדרה שהעליב שוטר לאחר שתלה כרזה נגדו. השופטים בדעת המיעוט, בהם ביניש, סברו: "הערך שבהתרת ההשמעה של ביקורת כלפי עובדי ציבור גובר על הפגיעה האישית"
יוסף אונגרפלד הורשע בגין העלבת עובד ציבור, וערער על פסק הדין שניתן בשלוש ערכאות שונות, כולל בבית המשפט העליון בדיון בהרכב של שלושה שופטים.
ביניש. "האופי היה של ביקורת ומחאה" (צילום ארכיון: גיל יוחנן)
לפי פסק הדיון שבגינו הורשע, אונגרפלד העליב עובד ציבור בכך שתלה כרזה נגדו מול תחנת משטרת חדרה: "צריך לפטר את א' (המתלונן) בגלל שיתוף פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם. המשטרה לא צריכה תפוחים רקובים".
הפרשה התגלגה לאחר שאונגרפלד הגיש תלונה נגד בעל חנות בחדרה, בה טען כי הוא גנב כספים מבנו, הסובל ממוגבלויות. במקביל להגשת התלונה, הוא הפיץ כרוזים נגד בעל החנות. מנגד, בעל החנות התלונן נגד אונגרפלד על תקיפה ובעקבות זאת הוא נחקר במשטרה באזהרה על-ידי א'. הוא שוחרר בערבות ונאסר עליו להתקרב לחנות במרחק של 50 מטר.
החלטה זו עוררה את זעמו של אונגרפלד, שהחליט למחות על אופן ניהול החקירה נגדו. בהמשך נחקר אונגרפלד מספר פעמים במשטרה, בגלל תלונה שהגיש נגדו בעל החנות. אונגרפלד מחה על יחסו של א', פתח בשביתת רעב בתחנת משטרת חדרה שבסופה תלה את הכרזה נגד החוקר.
"הביטויים הופיעו על שלט מחאה"
בעקבות זאת, הגיש א' תלונה נגד אונגרפלד. בחקירה במשטרה ובדיונים בבית המשפט טען אונגרפלד כי "דבריו הם דברי אמת ומשכך אינם באים בגדר העלבת עובד ציבור". הוא הורשע בבית משפט השלום ולאחר מכן דחו את ערעורו בית המשפט המחוזי והעליון. אונגרפלד לא ויתר ובאמצעות פרקליטו, עו"ד יצחק בם מ"משרד בם-דבורין-כהן", ביקש דיון נוסףאולם, גם היום דחה בית המשפט העליון את ערעורו. נשיאת בית המשפט ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט אדמונד לוי, שהיו בדעת המיעוט סברו כי יש מקום לקבל את ערעורו. "הביטויים שנקט בהם העותר הם ביקורת כלפי תפקודו של עובד הציבור ולא גידופים כלפיו", הסביר השופט ריבלין את עמדתו, "הביטויים כוללים תוכן מובהק וברור. תכליתם הדומיננטית אינה השפלה או ביזוי, אלא הצבעה על קיומו של ליקוי ממשי - לדעת העותר - בתפקודו הציבורי של המתלונן".
לדבריו, "המתלונן לא פנה ישירות אל המתלונן במטרה לפרוק עליו את תסכולו כדי לתקוף אותו במילים. הביטויים הופיעו על שלט מחאה כחלק משביתת רעב. אמנם, השפה שבה נקט העותר אינה ראויה. גם האמצעים שבהם בחר אינם רצויים וטוב היה עושה המתלונן אילו בחר להעלות את טענותיו באמצעות המנגנונים המיועדים לכך. משכך, כוללים הביטויים מרכיב מסוים של 'עלבון'. אלא שמרכיב זה הוא משני ביחס למרכיב העיקרי והדומיננטי – הוא השמעת ביקורת".
הוא טען כי "מקרה זה הוא דוגמה לכך שהזכות להשמיע ביקורת לא מותנית בשימוש בשפה עדינה. הערך שבהתרת ההשמעה של ביקורת כלפי עובדי ציבור - אפילו אם היא חמורה וקשה - גובר על הפגיעה האישית שבשמיעת הביקורת".
הנשיא ביניש הוסיפה: "אין ספק שהתנהגותו היתה בגדר מטרד והיא ודאי הפריעה לשוטרי משטרת חדרה במילוי תפקידם, אולם האופי הדומיננטי שלה היה של ביקורת ומחאה".
"דברים פוגעניים ביותר"
לעומתם, השופטים בדעת הרוב, איילה פרוקצ'יה, מרים נאור, עדנה ארבל, סלים ג'ובראן, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות סברו שיש לדחות את הערעור. השופטת פרוקצ'יה, שישבה בהרכב שדחה את הערעור הקודם של אונגרפלד, כתבה בפסק הדין שלא שינתה את דעתה וש"מעשיו אכן מקיימים את יסודות העבירה של העלבת עובד
ציבור".
"לטעמי, תוכן האמירות בכרזה, מיקום הצבת הכרזה בפתח תחנת המשטרה, לעיני כל הבאים אליה והיוצאים ממנה, ומשך הזמן בו הכרזה הוצבה - כשבוע ימים - כל אלה מצביעים על התקיימותם של יסודות העבירה, ועל קיום אינטרס ציבורי בהעמדת העותר לדין על הפרת איסור העלבת עובד הציבור", כתבה פרוקצ'יה.
עוד קבעה כי "מדובר באמירות מתמשכות הפוגעות בליבה העמוקה של כבודו האישי של השוטר במילוי תפקידו. יש באמירות אלה כדי להטיל דופי בטוהר-מידותיו של השוטר, להעלות פסול חמור בהגינותו במילוי תפקידו, ולהציגו כמי שמנצל את מעמדו הציבורי ואת סמכויותיו כדי לעשות יד אחת עם גורמים עבריינים, שכלפיהם פועלים המשטרה ואנשיה מכוח סמכותם ואחריותם המקצועית. קשה לחשוב על דברי העלבה פוגעניים יותר כלפי איש משטרה הממלא תפקיד של אכיפת חוק".
לפנייה לכתב/ת 
