בית מינוס: על שידורי ערוץ "בית פלוס"

אין לי מושג למה לא מגלים לכם את הסוד הזה. ערוץ הצחוקים והדאחקות האמיתי של הוט איננו קומדי סנטרל. כדי להגיע אליו צריך להקיש 40 בשלט, ולהגיע לערוץ בית+: עולם גדול ומופלא של גיחוך ייפתח בפניכם, בינתיים בחינם, עד 20 ביולי. מהרו פן תאחרו.

מתוך שידורי ערוץ בית+. עד כמה זה רלוונטי לחיים שלכם בדיוק?

אתמול, למשל, זה נראה כך: בשעת בין ערביים עלתה על המסך במת שפוט כזאת, כמו שיש בתוכניות ריאליטי. קומפלט עם דוגמנחה מצודדת שמתקשה לקרוא מהפרומפטר משפטים הרי גורל כמו "ועכשיו נדע מי נשאר איתנו ומי עשב שוטה", כשלצדה יושב אבי-אבות כל האוחצ'ות, איש מקשיש ומודאג שמדי פעם אומר לאחד המתמודדים: "כשראיתי את המשימה שלך חשבתי שאני הולך למות!". המתמודד המבויש מרכין ראש לצד יצירתו, שהיא, באמא שלי, מכונית "סמארט" בגודל טבעי בשולי הבמה, וכולה מכוסה עיטור דקורטיבי של עלים ופרחים. והכי יפה - זו לא פרודיה.

זו תוכנית אמיתית לגמרי, בה מתמודדים שוזרי פרחים על החזון העיצובי שלהם, על האמת הפנימית המפעמת בתוכם בגוונים של גלדיולה וכריזנטמה. שלושה נקראו להדביק מאות פרחים, עלים וירוקת מצויה על מכוניות סמארט. זו שהודחה גם בכתה וגם קיללה את השיפוט כשיצאה. העיצוב של הזוכה עלה לאתר בו אפשר יהיה להזמין אחד כזה לאוטו, אבל רק לתקופה מוגבלת.

היה קורע, היה הורס. אחר כך עברנו ליצירה עברית מקורית: איש עומד במשתלה ומציע לנו מתנות מקוריות לחג. הוא נראה כמו המשתתף השישי ברימייק של "החמישיה הקאמרית", והוא המליץ מקרב לב על גמדי גינה מקוריים, על עציצי תבלין כל כך מקוריים שכבר שנים אפשר למצוא בכל סופר שכונתי וגם - היכונו לשוס - עץ אהבה! ועץ מזל!

חשוב שתדעי בני כמה הילדים שלך

והנה עוד פנינה מתוך מחרוזת ענקית: שירלי בוגנים בחנות לעיצוב חדרי ילדים, מראיינת בכובד ראש את מנהלת המכירות ושואלת מה צריך לדעת לפני שקונים את מוצרי החנות. היא נענית שצריך לדעת כמה ילדים יתאכלסו בחדר ומה הגילאים שלהם.

שירלי בוגנים. בני כמה הילדים שלכם, אתם יודעים במקרה?

בוגנים מהנהנת בהבנה, ואני לוחצת שוב על הכפתור הרב שימושי במרכז השלט, רק כי לוודא שאמנם אני במקום הנכון, והכל אמיתי: בית+, ערוץ העיצוב שממש לא מתכוון להצחיק אבל מאוד מצליח, ולעומת זאת ה"חזון העיצובי שלו" הוא המוזר ביותר שאפשר להעלות על הדעת בטלוויזיה מקומית.

הבה ונודה בזה: ערוצי נישה הם לא המקום ממנו יגיע כסף גדול, ומידת ההשקעה - בהתאם. אי לכך, ביום בהיר אחד אפשר לראות בערוץ 40 המון דברים שמידת הרלוונטיות שלהם לישראל שואפת לאפס. הנה תוכנית בה משפצים לכם רהיט עתיק. יש לכם ארון לפאי? אין לכם? חבל, כי זה ששכב בשמש באריזונה החל משנות ה-30 קיבל לבסוף גוון צהוב בננה ונראה חדש לגמרי, בעוד שני נגרים שיפוצניקים ממליצים לכם מקרב לב על חומרי-לכה שלעולם לא יעשו עלייה.

והנה משהו כייפי במיוחד: על רקע נופי אלסקה המופלאים - מפרץ והרים מושלגים מנצנצים בשמש קיץ, עומדים גאים שני קשישים שקנו אניה ישנה במחיר של דולר אחד, כי היא סתם עמדה שם במספנה, ואחר כך העלו אותה על הגבעה שלהם ושיפצו ועשו ממנה בית. אם תצליחו ליישם משהו מכל זה גם אחרי הסופרטנקר-נדל"ן, אני אבלע עוגן.

אוחצ'ות חטטניות, קוריאניות מצחקקות

ויש עוד. בערוץ תוכלו ללמוד כיצד, בעזרת אקדח מסמרים פשוט, תצמידו אריחי עץ ארז חדשים לחזית הבית, ושיפוצניקים היפראקטיביים וחייכניים עם מסורים מהגיהינום יחתכו גלשן ישן ויעשו מנו ראש מיטה בדקה ורבע, ואחר כך יספרו לכם כיצד בית אחד ניצל מהריסות הטורנדו וברק פגע בו שבוע לאחר מכן. הכל, כאמור, ממש רלוונטי לחייכם. בין לבין יש המון תוכניות ישנות שלוקטו מערוצונים פופולריים במרחבי היקום הדוגלים ב"עשה זאת בעצמך".

האומות האנגלוסקסיות למיניהן מתהדרות ביכולתם של הגברים לבנות ארונות מטבח, להקים קירות ולתקן גגות לבד, אבל אנחנו הרי פטורים מזה בגלל היותנו אומה נרדפת שגבריה מגנים על עצם קיומה השברירי, ולכן כל שנותר לעשות אל מול שטף המידע האיזוטרי הזה הוא לבהות ולחכות להמשך: יהיו בו, בסדר אקראי וחסר משמעות, שיפוצים בהפתעה והפתעה בשיפוצים, שתי עלמות קוריאניות מצחקקות שלא הצליחו עד כה לעצב את המטבח כך שיהיה בו רק מקרר אחד, נגר אוסטרלי מסוקס יהפוך דלת לקיר (או שזה היה להיפך?), ועוד כמה אוחצ'ות יחטטו בבוידעם של משפחה כפרית פוטוגנית וימצאו בו אוצרות למכירה פומבית. "כסף בעלית הגג" בגרסה האמריקנית הוא מוצר צעקני וחסר חן, רחוק שנות אור מהמקור הבריטי.

רוצים יוקרה? יש: דונלד טראמפ ג'וניור ששופט בתחרות מעצבים שמופקדים על דקורציה של דירה בניו ג'רזי. רוצים משהו מעשי, כמו שאולי אפשר לצפות מערוץ האוכל? ובכן, לא. אין. כלמור, אלא אם הצלחתם להתפעל מהאייטמם העבשים ב"מעצבים עם ליאת תימור", שבניגוד לרעותיה המתורגמות, ממש לא מצחיקה.

ערוץ בית+ מוגדר כערוץ העשרה, כלומר, בעברית הגונה - ערוץ שנועד להעשיר את בעליו מדמי המנוי שלכם, אבל אלה ככל הנראה לא מספיקים, ולפיכך המעברונים העבריים אמורים לתרום לקופה.

ואכן, כמעט כל התכנים בעברית הם תוכן שיווקי מובהק. ביומיים וחצי של צפיה אגבית התוודעתי לחברת רהיטי עץ, נגרי-עילית, מעצב טרנדי, יצרני מטבחים עדכניים ואלה מחדר הילדים שחושבים שהקליינטית צריכה לדעת "מה הגילאים שלהם".

שירלי בוגנים ואחרים העמידו פני מתלהבים וטרחו לברר "איפה אפשר למצוא" את ההמלצות החמות-עד-מהבילות שלהם. האמת? עדיף פרסומות נטו, בלי יומרה ובלי כיסוי שקרי, אבל כל עוד ימשיכו לשזור פרחים מתוך חזון ולייצר ארונות מתוך השראה, לנפח זכוכיות ללוסטרות ושנדלירים ולהצחיק אותנו - אשוב מדי פעם להתעדכן. עד שיגבו דמי מנוי, כמובן.