מי ממליץ להיות שושנה מרקוביץ?

באחד הבקרים האחרונים נכנסתי לפייסבוק. בעודי מרפרפת, ככה עם הקפה, ראיתי שחבר די קרוב אישר חברה חדשה. נעים מאד, שושנה מרקוביץ. שושנה היא ילידת 1982 וגרה בירושלים. מחבבת את יונתן רזאל וסרטים לצפייה ישירה. אלף ומשהו חברים יש לשושנה, בחורה חברותית ופעילה באופן יומיומי. אף אחד ממכריה הקרובים לא שם לב למשהו קצת מוזר - בתור תמונת פרופיל היא משתמשת בתמונה שלי.

שושנה עם התמונה שלי

מדובר בתמונה שנלקחה מראיון איתי, לרגל צאת ספרי החדש דאז. בכתבה מצוין באופן מאד ברור שאני זו אני. צילום: יח"צ. כלומר, אין לי זכויות רשמיות על פרצופי. העניין הוא, שאני בכל זאת מרגישה בעלות מסוימת עליו. עשינו יחד דרך ארוכה. אני כותבת ספרים תחת הפרצוף הזה, והוא מסמל משהו למשפחתי וחבריי הקרובים. כיוון שכך, פניתי לשושנה וביקשתי בנימוס שתחליף תמונה. בתגובה פרסמה שושנה קבל עם ואלף חברים שהיא מחרימה קוטג'. על בקשתי המנומסת לא השיבה. הצעתי לה חברות. לא אישרה. כנראה לא מצא חן בעיניה הפרצוף שלי.

אנחנו מכירות?

על פי הפרטים המגוונים שמספק עמוד הפייסבוק שלה, שושנה היא דתיה לאומית. היא מחבבת פעילויות מגזריות ואת ילידי סוף שנות ה-70 וצפונה. כלומר, היא מחבבת את החברים שלי. ארבעה חודשים הסתובבה לבדה בעולם ויצרה קשרים, היה זה רק טבעי שבסוף ניפגש. החבר המשותף הראשון התחיל מסלול דומינו, משם הקשר בינינו הלך והתהדק. בכל בוקר צפיתי בעיניים כלות איך שושנה כובשת עוד חלקה והופכת חברה של החברים שלי.

את התגובות שקיבלתי ניתן לחלק לפי חתך די ברור: הסופרים ("תכתבי על זה!"), העיתונאים ("תכתבי על זה!"), עורכי הדין ("תתבעי אותה!"), אמא (נראה לכם שסיפרתי לאמא?) חוסר ההתמודדות של שושנה עם עצם קיומי המקביל העלה השערה, שאולי היא לא באמת קיימת. אפילו את התחושה הזו היא גנבה ממני. פניתי אליה שוב, פניתי גם לזאקרברג. אבל שושנה סירבה לדעוך.

כמוני, בלי השטויות

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא שושנה מרקוביץ. כלומר, קיימת או לא, בהדרגה שושנה עקפה אותי בסיבוב. אני אולי המקור אבל היא בפירוש השדרוג, והיא הרבה יותר משכנעת. בגרסתי הירושלמית התוססת אני חברותית, פעילה ובעלת טעם מוגדר ונאמן-סטריאוטיפית. אני חושבת בדיוק מה שציפיתם שאחשוב על בגדים, מוזיקה, אנשים. וזה עובד.

זהותי השנייה מוצאת חן בעיני ההמונים. ידידינו המשותפים החלו תוהים קולנית למה בדיוק צריך שתיים כמונו, ולמה לא להעדיף את הקיימת יותר. "היא כמוך, רק בלי השטויות", בישר קולגה מרוצה. "בחורה נורמלית עם חברים נורמלים. בלי כל המשוררים המשונים האלה והקבוצות עם הדולפינים". "היא נראית לי מאד ימנית", ציין בערגה חבר בוגדני, "אולי נזמין אותה לארוחת שבת?"

בצר לו, נהדף אדם אל מדף ספריו ומחפש נחמה. "האזרח ק'"? דרמטי מדי. כל מה ששושנה עשתה זה לקחת את המושג "לעשות לייק" באופן מאד מילולי. "אינטיליגנציה מלאכותית?" זו בהחלט שאלה, האם לדמויות לא-קיימות יש רגשות וזכויות. אבל זה בכלל סרט, ושושנה מעדיפה סרטי זיכרון על חברים שבחייהם היו כנראה קרובים אליה מאד.

ניצול ציני? לא כתוב בעמוד שלה שהיא בקבוצה הזאת. אישית חשבתי בחיבה על המשחק של אנדר דווקא. שם מוזמן כל דכפין לכבוש את הרשת ואפילו להפוך, וירטואלית ואנונימית, לראש הממשלה. רק סייג אחד יש שם: לכל משתמש יש מספר מזהה קבוע. לאנונימיות ברשת אינספור יתרונות. אבל חייבים להודות שהמצב הנוכחי, בו לשושנה יש זכויות על פרצופי ולי אין, הוא אפעס קצת מתסכל.

חוזרים להעדיף אותי

בהדרגה הסתמן מהפך. שושנה הספורטיבית שעטה במרץ אל עבר האלפיים חברים, ובמקביל החלה לפתח אופי. מבריה פלגמטית עם יומרות חברתיות צמחה לאישיות די תובענית. חברינו המשותפים החלו לנוע בחוסר נוחות, יצא לי אפילו לשמוע שאולי אני בכל זאת עדיפה. "היא קצת וולגרית", ציין מכר משותף, "וכל הזמן דורשת שיעשו לה לייקים. היא גם ממליצה על דברים משעממים. אפילו הדולפינים שלך נראים פתאום נחמדים". "היא קוראת לי בשם חיבה", התלוננה חברה אחרת, "ואנחנו אפילו לא מכירות. אולי שתחליף תמונה כבר?" שזה, במחילה, בדיוק מה שחשבתי.

מי את, שושנה מרקוביץ? כמה כמוך עוד יש ומה בדיוק את רוצה? יכול להיות שיש אנשים שכל ייעודם בחיים הוא ליצור ולתחזק דמויות בדיוניות? את רואה, אנחנו דומות אפילו בזה. חבל שאת לא מאשרת אותי. גם אני לא אישרתי אותך עד כמה שזכור לי. אבל עזבי, את לא צריכה את האישור שלי. בריה תוססת ועתירת חיים שכמותך, קומי וכבשי את העולם. יזמי מהפכות, הפיצי אירועי תרבות והמלצות על שמפו ואג'נדות. את פופולארית, מוגדרת-לעילא וכולם מתים עליך. הפרצוף שלי, עם כל מה שהוא מייצג, רק מפריע לך. ככה שאם לא אכפת לך ולמען שתינו, אני אשמח לקבל אותו בחזרה.  

ואכן, תלונותיי לא נפלו על אזניים ערלות. או שארומת בת-השכן השלי הייתה רק שלב באבולוציה. כך או כך, לפני כמה ימים התבשרו מכרינו המשותפים ששושנה החליפה את תמונתה. שושנה החדשה היא בהירת שיער וזוהרת, עם מבט עז בעינייה הכחולות.

ניסימי נעים-נאור, חבר חרוץ, איתר את מקור התמונה החדשה – שושנה מרקוביץ, דתיה לאומית מירושלים, היא גם סבטלנה, היישר מאתר שמשדך נשים רוסיות לגברים ישראלים. אלפיים ומשהו חברים בכלל לא חושבים שזה מוזר.

מה שבהחלט מעורר תהיות על כל אותם נוכחים-נפקדים, בריות לא קיימות המתגייסות בלהט לכל יוזמה חברתית בדרכן לבסס את מעמדן כילד אמיתי. חיילים אלמונים אנחנו, רוחנו מרחפת מעל כיכר תחריר ולעולם, לעולם לא נקנה קוטג'. כשלעצמי, שבתי אל קיומי נטול האלטרנטיבה. באין שושנה בעורף הוא אפילו נראה פחות מרפרף. "שתדעי לך שכל הזמן העדפנו אותך", התחנפה חברה אחת. "ידענו שהיא פיקציה. שאת תהיי כל כך ממוקדת? זה היה טוב מכדי להיות אמיתי".

גילית חומסקי היא סופרת ומשוררת והיא בהחלט לא שושנה מרקוביץ