5 שנים אחרי: הסיוט מבינת ג'בל נשאר
בקרב העקוב מדם במלחמת לבנון השנייה נהרגו 8 חיילים ויותר מ-20 נפצעו. צל"שים על הגבורה הוענקו ללוחמים, אבל רבים מהם, גם כאלה ששבו ללא שריטה, הוגדרו הלומי קרב: "עדיין שומעים את הצרחות, נשארנו פצועים נפשית"
זה הקרב שהפך לסמלה של מלחמת לבנון השנייה. המטרה - כיבוש מעוז חיזבאללה בתוך הכפר בינת ג'בל. הכוח - גדוד 51 של חטיבת גולני, שאיבד שמונה מחייליו. שנה לאחר מכן הוענקו 16 צל"שים בעקבות רוח הלחימה, אומץ הלב והמנהיגות שהפגינו הלוחמים בשטח. אולם, חמש שנים אחרי הקרב העקוב מדם הזה, הפצעים עדיין פתוחים - והם מדממים. בסיוטיהם חוזרים החיילים לכפר המקולל ההוא, לזעקות ולאש המגיעה מכל הכיוונים, אך הם לא אותו דבר.
חמש אחרי המלחמה
- בצפון "הכסף לא ישכיח טראומה"
- צה"ל נערך למלחמה הבאה: "נוכל להם"
- פינוי לערבה: "לא יהיו שוב ערי גאידמק"
רבים מאותם לוחמים פנו למשרד הביטחון בבקשה שיכיר בהם כהלומי קרב. מהתצהירים שהגישו ניתן ללמוד לא רק על הקרב שהתחולל שם, אלא גם כיצד הוא הצטייר בעיניהם של הלוחמים ועל הזכרונות והסיוטים שמלווים כל אחד מהם. רובם הוכרו כנכי צה"ל ולפי ההערכות של מומחים בתחום, הרשימה תתארך בשנים הבאות.
פינוי פצועים מהקרב בבינת ג'בל. "דם ניתז לכל עבר" (צילום ארכיון: דורון גולן)
"לפוסט טראומה אין תאריך פג תוקף", מסביר גורם צבאי המעורב בנושא, "יש חיילים שחשים מצוקה מיד לאחר הקרב, לאחרים זה מגיע אחרי חודשים או שנים. בהתחלה מדחיקים, מתביישים לפנות, אבל בסוף זה מתפרץ".
אחד הלוחמים, שהוכר לאחרונה על-ידי משרד הביטחון כלוקה בפוסט טראומה, תיאר בתצהיר שהגיש את הזוועות שהתחוללו שם ממבט עיניו: "בתאריך 27 ביוני 2006, נקלענו אני ופלוגתי לקרב פנים מול פנים עם מחבלי החיזבאללה. במהלך הקרב שנמשך שעות ארוכות, המחבלים כיתרו אותנו, זרקו רימונים וירו עלינו אש אינטנסיבית. במקום היו 25 חיילים פצועים ללא יכולת לזוז, רצתי מהבית לשטח כדי להגיב ולעזור, ברקע זעקות נואשות לעזרה ואנו תחת אש חיה,
בהמשך התצהיר סיפר החייל כיצד איבד את מפקדיו ועל אומץ הלב שגילה הסמג"ד רב-סרן רועי קליין, שנהרג כשזינק על רימון במטרה להציל את חייליו. "שמרנו על הגופות, היינו מרוסקים, נשברנו ובכינו אחד על כתפו של השני", כתב, "הרגשתי חוסר אונים ואי ודאות באשר לגורלי וגורל חבריי הלוחמים".
בהמשך טען כי אותם מראות לא נותנים לו מנוח: "בהתחלה ניסיתי להתמודד לבד. התביישתי לדבר, חשבתי שאני חזק מספיק, הרי הייתי לוחם, האמנתי שהזמן ירפא את הפצעים הנפשיים". לבסוף קרה הדבר ההפוך: "לצערי הרב התבדיתי, אני חווה סיוטים ופלאשבקים בלתי פוסקים מזירת הקרב, חרדות, צמרמורות וחוסר ריכוז. הפכתי לטיפוס עצבני, מכונס וסגור, ללא שמחת חיים".
בעיות בתפקוד היומיומי
לוחם אחר שהשתתף בקרב כתב בתצהיר: "חוסר האונים, חוסר הוודאות שנוצרה... נצרבה עמוק בנפשנו, נשארנו פצועים נפשית, היינו במצוקה נוראית".
"אני שומע את הצרחות של חברי" (צילום: רויטרס)
במסגרת תהליך ההכרה כהלום קרב נבדקו החיילים על-ידי פסיכיאטרים. אחד החיילים תואר על-ידי הרופא כאדם בעל מאפיינים דכאוניים, המתמודד עם התקפי זעם וסף גירוי נמוך. "אני שומע את הצרחות של חברי וצורח שיוציאו אותו מתחת להריסות המטבח", תיאר בתצהיר. גם חברו תיאר מצב דומה, בו הוא סובל מקשיי ריכוז, עייפות, סיוטים וחוסר סבלנות.
רבים מלוחמי בינת ג'בל סובלים מהשלכות משמעותיות בתחומים שונים בחייהם - במציאת מקום עבודה והשתלבות, לימודים, מערכות יחסים ותפקוד יומיומי. מחלק מהמסמכים ניתן ללמוד כי צה"ל לא הגיש ללוחמים סיוע נפשי
בעניין זה הסביר אותו גורם צבאי שאחד הלקחים החשובים שנלמדו ממלחמת לבנון השנייה היו שהמפקדים יקיימו שיחות, בהנחיית קצין בריאות הנפש, עם החיילים לפני ואחרי מבצעים וקרבות וכן במקרים מורכבים יותר יפנו לאנשי מקצוע. "השיטה הזאת הוכחה במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', ראינו ששיחות כאלה מפחיתות באופן ניכר את הפניה ליחידת תגובות קרב".
בשנים האחרונות הוכרו מאות מהחיילים שלחמו במלחמת לבנון השנייה כנפגעי הלם קרב. בינתיים אין סטטיסטיקה בהתאם לקרבות ולאירועים, אך בשיחה עם ynet ציינו גורמי מקצוע כי בקרב המשתתפים בקרב בבינת ג'בל יש מספר גדול של פונים.
"אלה חיילים וקצינים, בהם גם כאלה שקיבלו צל"שים ואותות. אין חיסון נגד התופעה הזאת", אמר אחד מהם, "כאשר מתקבלת פניה היא מטופלת במלוא הרצינות, תוך מתן סיוע מרגע הראשון, עוד בתחילתו של ההליך".
גם עו"ד אלי סבן, המתמחה בתביעות מסוג זה, סיפר כי קיבל פניות רבות מצד חיילים שלקחו חלק באותו קרב. "הגשנו מספר תביעות והחיילים קיבלו את ההכרה שמגיעה להם. ללא ספק הקרב הזה 'הוליד' לא מעט תביעות בגלל נסיבותיו המיוחדות. נטל ההוכחה על החייל, מגיש התביעה, זה גם תהליך לא פשוט".
לדבריו, העובדה כי לא חלה התיישנות על הגשת תביעות מהסוג הזה, מובילה שכל העת צצים חיילים חדשים שאינם מסוגלים להתמודד לבד עם מצבם. "מוטב שיבקשו את הסיוע הנדרש ולא יגרמו לעצמם הידרדרות נוספת", הוסיף.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
