האם שנגד הקטיעה מדברת: "רוצה שבתי תישאר שלמה"
רופאים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ונכבדי העדה האתיופית ניסו לשכנע את האמא המתנגדת לקטיעת היד של בתה בשל סרטן, כי תאפשר לה את הטיפול מציל החיים. האם עדיין מסרבת ואומרת ב"ידיעות אחרונות": "בלי יד החברות שלה יתחתנו ורק היא לא"
השקט במחלקת הילדים בבית-החולים שיבא בתל-השומר מופר בקושי על ידי קבוצת הליצנים שמנסה לשעשע את המטופלים הצעירים, ומבטה הכבוי של נ' נטמע היטב באווירת הנכאים השורה על פני הקומה כולה. האם שעלתה לכותרות מיישרת את חצאיתה, מהדקת מטפחת המסתירה את שיערה וחלק מן הקעקועים שעל צווארה ואומרת בקול כבד אך נחוש: "בתי תישאר שלמה".
בתה בת ה13- של נ' סובלת מגידול עצם ממאיר בידה ובכתפה, ורופאיה מתעקשים שהדרך היחידה להציל את חייה היא לקטוע את הזרוע במלואה. אלא שנ' מסרבת בכל תוקף לחתום על האישור הנדרש לניתוח.
"אני רוצה שבתי תחיה כפי שאלוהים ברא אותה, שלמה ויפה," היא אומרת, מבטה נעוץ ברצפה. "זהו, אמרתי לרופאים שככה זה, אני לא חותמת. אני מאמינה באלוהים, ואלוהים שהביא אותי מאתיופיה לארץ הקודש לא יאכזב אותי. הוא ישמור לי עליה, הוא יודע שהיא חשובה לי, חשובה לי מאוד".
בעקבות פניית בית-החולים התיר ביום חמישי האחרון בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לנתח את הילדה גם ללא אישורה של האם, אולם שלשום עדיין ניסו בבית-החולים להימנע מפעולה בניגוד לרצונה של נ' ולשכנעה להסכים למהלך שיציל את חיי בתה.
שמונה רופאים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים גויסו למשימת השכנוע, כמו גם נכבדי העדה האתיופית ודוד נגה, בעל השפעה בעיר מגוריהם המנסה לסייע למשפחה. במשך דקות ארוכות הם דיברו אל ליבה, אך היא נותרה עיקשת בסירובה.
אף על פי כן, בשל הזמן הדוחק ובריאותה של הילדה המוטלת על הכף, נערכים בבית-החולים לביצוע הניתוח המורכב בהקדם האפשרי, ביום ראשון או אולי אפילו לפני סוף השבוע.
"גידלתי אותה לבד"
"הם קיבלו אישור מבית-המשפט, אז מה אני יכולה לעשות, אישה ענייה שכמותי"? אומרת נ' בעצב. "אני מאמינה בשלמות, שלמות הגוף שאלוהים ברא, אני לא יודעת מה הרופאים רוצים. שהם יעשו מה שהם רוצים, אבל אני לא אחתום על שום מסמך שירשה להם לקטוע לה את הזרוע, חד וחלק. איזו מין ילדה היא תהיה אם יקטעו לה את היד? איך אני אסתכל לה בעיניים כשהיא תהיה גדולה, כשכל החברות שלה יתחתנו ורק היא לא?".
אחותה של נ' ושתיים מבנותיה אינן משות ממנה וממיטתה של הילדה החולה ומנסות לגונן על האם מפני העולם שמסרב להבינה. "אני יודעת שתפילה תעזור, ואני מבקשת שתתפללו בשבילה," אומרת נ,' ומלטפת את בתה השוכבת במיטה ללא יכולת לקום לאחר שורת טיפולים כימותרפיים קשים. "היא החיים שלי, אני אוהבת אותה מאוד. אני גידלתי אותה לבד, כמו את ארבע הבנות".
"אלוהים לא יאכזב אותי"
חייה של נ' רצופי טרגדיות. באפריל 2003 נרצחה אחותה על ידי בן-זוגה, ולפני כמה שנים התאבד בעלה ואבי בנותיה. במשפחה מספרים כי לא עמד בקושי לפרנס את בני המשפחה, לאחר שעברו מחיפה למרכז הארץ במטרה להיטיב את מצבם הכלכלי, ובחר לשים קץ לחייו בתלייה. אחיה של נ' עמד להתגייס ליחידה מובחרת, ומסיבה שלא התבררה מעולם התאבד חודשים ספורים לפני שעלה על מדים.
היא נותרה לבד לגדל את הילדות. "זו משפחה שעברה קשיים בלתי אנושיים," סיפר נגה. "כשישבתי איתה וניסיתי לשכנע אותה לאשר את הניתוח, פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות. זה קשה מאוד. אני לא מצליח להבין את ההחלטה שלה, אבל אי-אפשר לא לרחם עליה - היא פשוט שבר כלי".
אחד מרופאיה של הילדה סיפר אתמול בדמעות לנ' על שיחה שקיים עם בתה. "היא אמרה לי שהיא רוצה להמשיך לחיות," אמר לה. "אני רופא כבר הרבה שנים, וניסינו את כל האפשרויות. לא היינו עושים משהו שיזיק לה. היא חלשה מאוד, והזמן פועל לרעתנו".
גם המשנה למנהל בית-החולים, ד"ר יצחק זיידס, סיפר כי על אף השיחות עם האם הם נחושים בדעתם לקיים את הניתוח, כפי שהתיר להם בית-המשפט. אך נ,' מותשת ושבורה, למודת אסונות, נאחזת בכוח בעמדתה. "קשה לי מאוד לומר זאת, אבל אני מאמינה בזה בכל ליבי - אני לא אחתום על הטופס," היא אומרת. "אלוהים לא יאכזב אותי, ויותר מזה אין לי מה להגיד. אני עייפה, עייפה מאוד".