מה שבין רפואה ציבורית ופערים חברתיים

במקביל למאבק הרופאים המתמשך על תנאי העסקתם במגזר הציבורי, מתפרסמות עוד ועוד ידיעות המתריעות על פער התחלואה הגדל בין השכבות המבוססות לאלו העניות. ניתן לטעון שאין בהכרח קשר בין שתי תופעות אלו, הרי תנאי העסקה ירודים של הרופאים במגזר הציבורי אינן אמורות להיות קשורות לכך שיש משפחות עם יותר אמצעים היכולות להרשות לעצמן טיפול פרטי ואיכותי יותר. אבל תהיה זו טעות לפספס את הקשר האינהרנטי בעיני, שבין מצב הרפואה הציבורית (שנכללים בתוכו גם תנאי העסקת הרופאים, תמריצים, מספר הרופאים ושכרם) ובין התרחבות הפערים בתחלואה בין השכבות החברתיות.

מערכת הרפואה הציבורית מבטאת השקפה לפיה לכל אזרח במדינה מגיע סל שירותים רפואיים שאינו נדרש לשלם עליהם. כך בעצם נערכת הפרדה בין מצבו הכלכלי של האדם ובין זכותו לקבל טיפול רפואי הולם, כלומר זכותו לבריאות. כך בעצם בריאותנו איננה תלויה במצב הכיס שלנו.

לכן ניתן לומר שמערכת הבריאות הציבורית מספקת לנו, לכולנו, ביטחון בריאותי, ועל כן חשיבותה איננה מוטלת בספק. כפועל יוצא מההפרדה בין מתן השירותים ובין מצבו הכספי של המטופל, מערכת הבריאות מהווה מעין אמצעי לקידום צדק חברתי ולצמצום פערים חברתיים: עשירים ועניים כאחד זכאים לשירות רפואי מספק.

"פערים חברתיים גדלים וניכור מעמדי גדל" צילום: אבי מועלם

אך הפוטנציאל של המערכת לתפקד במיטבה תלוי בגורמים שונים כמו איכות הרופאים העובדים בה, מספרם וכמובן תנאי העסקתם. בלתי אפשרי להפריד בין הסוכנים של השירות (הרופאים) ובין איכות השירות. פגיעה ברפואה הציבורית משמעותה פגיעה קודם כל בשכבות החלשות, שאין באפשרותם האמצעים לפנות לרפואה פרטית, ושנית במעמד הביניים שעליו להשקיע משאבים כלכליים נוספים על שירותי בריאות מספקים. אך לא פחות חשוב מפגיעה במעמד חברתי זה או אחר, משמעותה היא פגיעה במרקם החברתי הכללי העדין הקיים בחברה הישראלית שבין היסודות שלו קיימת סולידריות חברתית בסיסית שעלולה להתפורר.

שיעורי תחלואה של אסתמה וסכרת כבר נמצאו באחוזים גבוהים יותר בקרב עניים לעומת שכבות מבוססות, כך נכתב בדו"ח שפורסם לאחרונה (23.6.2011) במסגרת פרויקט מדדי איכות של בקופות החולים בישראל. פערים בתחלואה בין שכבות חברתיות מבטאות יותר מכל דבר אחר את הפערים החברתיים הגדלים והניכור המעמדי הגדל,

ועל כן יש לראות בהם תמרורי אזהרה. אין מדובר בתחזית פסימית, אלא במציאות שהולכת ומתהווה בחברה שלנו.

כך, לא רק הקשר שבין מצב הרפואה הציבורית ובין פערי התחלואה הוא אינהרנטי, אלא גם הקשר שבין הרפואה הציבורית ובין התרחבות הפערים החברתיים בישראל. ועל כן, המאבק על הרפואה הציבורית הוא לא מאבקם של הרופאים לבדם, וגם לא של השכבות החלשות בלבד, הוא מאבק של כל אזרחי המדינה משום שהוא מתווה את דמותה של החברה שתהיה פה.

• הכותבת היא עובדת סוציאלית וסטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.  
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות על החברה בישראל ובעולם? שלחו ל
  

 shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.