רדו מהמגדלים, אנחנו באוהלים

אל תחפשו אותי מחר בבית. אקח אוהל, אארוז מברשת שיניים ואצטרף למאות, ובתקווה לאלפים, שיגיעו לכיכר הבימה בתל-אביב. זה לא שאין לי דירה, דווקא יש, אבל לא לעוד הרבה זמן:  שכר הדירה נוסק לשמיים, כמו המגדלים שבונה חולדאי לעשירים, ובקרוב אצטרך להודיע לבעל הבית שזהו, עד כאן: יותר מזה אני לא יכול לשלם.

כל מי שגר בתל-אביב יודע שהוא גר על זמן שאול כי העיר הופכת יקרה להחריד. את דירת השותפים שאני שוכר היום בקושי כנראה שלא אוכל להחזיק בשנים הבאות, ועל דירת יחיד או דירה זוגית אפשר רק לחלום. מגורים בתל-אביב - לא איזה פנטהאוז, סתם חדר מתפורר - הפכו לחלום, למושא כיסופים. והעיר עצמה, שבאמת אין שנייה לה, הופכת בהדרגה לחלום בלהות.

לעמוד הפייסבוק של המאהל בכיכר הבימה בתל-אביב

לעמוד הפייסבוק של המאהל בכיכר ציון בירושלים

המקומם בכל העסק הזה, ואולי המנחם דווקא, הוא שזו לא גזירה משמיים: דיור בר-השגה, רעיון שמקובל בכל עיר חפצת חיים בעולם, הוא פיתרון שאפשר ליישם בתל-אביב. אבל בכדי למצוא פתרונות, צריך להניח תחילה שיש בעיה. זו בדיוק הסיבה שלמענה נצא מחר לכיכר: כדי לזעוק, בתקווה שקולותנו יגיעו עד לאדונים שבצפון העיר, שיש כאן חוסר צדק.

עיר לעשירים בלבד. מגדלי אקירוב (צילום: שאול גולן)

תל-אביב הופכת לבלתי אפשרית: העיר ללא הפסקה קופאת על שמריה והרחובות לא ממריאים לשום מקום - הם הופכים למוזיאון. לא רחוק היום שבו יגבו מאיתנו כניסה על טיול בשדרות רוטשילד או עבור טבילה בים. המעניין הוא שלא בכל מקום מרגישים בסטגנציה: את צלילי המנופים של "גינדי" ואת הצרפתית הקולנית של תושבי דירות הרפאים דווקא לא צריך להתאמץ כדי לשמוע - הם לועגים לנו בקול רם שזמננו עבר: להתראות צעירים, שלום לסטודנטים, חיבוק לאמנים ולאנשי המסיבות. ברוך הבא ממון, נעים מאוד כסף. תתחדשו על הנכס, פינגווינים בחליפות.

מחאת מעמד הביניים שנשחק

הקורא הלא-סולידרי, זה שמצקצק עכשיו בלשון ומחפש תמיד להוציא את הרוח מהמפרשים של כל מאבק, יאמר לעצמו בוודאי: בכיינים, שישתקו! על מה כל המהומה? על כמה מפונקים שמתעקשים לגור בשינקין? שיעברו לנגב, פרזיטים!

ואני מוסיף לכך גם קריאה נרגשת לרופאים: לא טובה לכם המשכורת? לא מרוצים מהמשמרות האינסופיות? תעברו מקצוע, עצלנים! מי צריך את השביתות שלכם? ולצרכני הקוטג': יקר לכם התענוג? לא מוכנים לשלם 8 שקלים לגביע? תאכלו פרוסה עבה עם מרגרינה ותעזבו אותנו בשקט עם החרמות שלכם (שממילא בקרוב יהיו אסורים לפי חוק).

גם לדירה בבת-ים צריך ירושה שמנה (צילום: דודו אזולאי)

זה נכון. אפשר לוותר על הקוטג', אפשר לעשות הסבה מקצועית וגם אפשר לעבור לגור בבת-ים. אבל מה לעשות שגם הגבינה הלבנה עולה ביוקר, שגם עורכי הדין מרוויחים פחות ושגם בבת-ים צריך ירושה כדי לקנות דירה.

מצוקת הדיור לא מתחילה בנחמני פינת אחד העם. גם זוגות צעירים מפתח-תקווה או מירושלים לא יכולים להרשות לעצמם דירה, אבל הממשלה ממעטת להתערב. טוב, זה לא לגמרי נכון: זוגות צעירים תמיד מוזמנים לקחת איתם שכפ"ץ ולעבור לגור מעבר לקו הירוק, היכן שהממשלה מחלקת סוכריות.

אך מה לגבי אלו שלא רוצים להקים מאחז? אלו מוזמנים מחר בערב להקים אוהל בכיכר הבימה בתל-אביב ובהתארגנות המקבילה בכיכר-ציון הירושלמית. המחאה מחר היא לא מחאתם של מתי מעט שמתעקשים לגור בלב תל-אביב: היא מחאתו של כל מי שמרגיש שמעמד הביניים, זה שעובד קשה כדי לפרנס את עצמו ומבקש לו ולמשפחתו איכות חיים סבירה, הולך ושוקע מטה מטה. זו המחאה של כל מי שמביט סביבו ורואה את העושר האדיר שמפוזר לאורך כל גוש דן, ויודע שהעוגה מחולקת בצורה לא הוגנת.

שי זמיר, עורך ערוץ המדע ב-ynet