רגב הוד - כבר לא כל כך בטוח

רגב הוד הוציא ממש עכשיו את אלבומו השביעי, "מרגיש בטוח", אך העתיד לא נראה ורוד. למרות להיטים לא רעים שיצאו לו מהאלבום, כמו "רק אלוהים יודע", "יותר מדי שנים" ו"את לי האור", אף אחד מהם לא שרד יותר מכמה שבועות והבאזז מסרב לעלות, למרות יחסי ציבור אגרסיביים.

חשוב להבהיר: הוד בחור מוכשר ובסך הכל יש לו קול יפה. קשה לומר שהוא לא נלחם על מקומו בתעשייה ואחרי שהתבזר עם תוכניות שונות בהגשתו בכלי תקשורת שונים, הוא מנסה לחזור בכל כוחו למקצוע הראשון שלו - מוזיקה. לצערו, בעידן בו מי שמצליח הם בעיקר זמרים יוצרים כמו משה פרץ ודודו אהרון, או זמרים וותיקים עם ניסיון ענק וקהל מעריצים עצום כמו אייל גולן ועופר לוי, להוד פשוט אין את זה.

הבעיה הגדולה שלו היא שהוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה העצומה שחווה עם "התנשאי לי". הוא התבטא לא פעם נגד תעשיית המוזיקה המזרחית ויצר לעצמו שונאים רבים מתוכה, הגדיל עשות והקליט בדואט עם התופרת פנינה טורנה וכיום אף אחד לא זוכר לו שפתח את היכל התרבות. ככה, לצערו של הוד, לא בונים קריירה. את המחיר של העדר יד מכוונת הוא משלם היום.

כשהוד רק פרץ, לא היה נחשול זמרים מזרחיים כמו כיום. במקום לבנות את עצמו ולבסס את מעמדו כאמן מוביל ולהותיר חותם, הוא חווה נפילה קשה ועל אף ניסיונות מעוררי הערכה מבחינתו לחזור לעניינים עם להיטים לא מבוטלים, עדיין, אף אחד מהשירים לא הותיר חותם משמעותי, אולי גם בגלל שאף אחד מהם לא יצירה מוזיקלית שלמה, אלא ניסיונות לגרוף קופון מיידי של הצלחה. במצב הקריירה שלו היום, הוד חייב להיט ענק ובעיקר לגלות בעצמו אישיות מוזיקאלית אמיתית, שונה. כרגע אין לו אף אחד מאלו. עדיין, הוד הוא זמר לא רע, עם יכולת בימתית מוכחת ואם הוא ימשיך להילחם על מקומו כמו סוס פצוע, כפי שהוא נלחם בימים אלה, ייתכן שבסוף הוא עוד יצליח להפתיע את כולנו.

שיפוט מהיר

בקטנות

אני חייב לומר שדי הופתעתי לטובה מהזמר הצעיר אביה פינטו. זכרתי אותו מהימים בהם כיכב כאמן הבית בתוכניתו המיתולוגית של ירון אילן - "ריח מנטה", אך מאז הוא נעלם וכמו כל אמן מתחיל, הייתי בטוח שמדובר בעוד הבטחה שלא תצליח לממש את הפוטנציאל.

בימים אלה מפתיע פינטו עם שיר בשם "תראו תראו". למרות שהשיר לא יציאה יוצאת דופן, גוון קולו הבוער והמראה הנאה, יחד עם (כפי שהופגן בתוכנית), יכולת בימתית מוצלחת במיוחד, הרי שההצלחה בהחלט עשויה לחכות לו מחוץ לדלת. אני מציע לשים עליו עין.

צחי משה הוא עוד זמר שנלחם על הפריצה הגדולה. כתבתי בעבר על המלחמה הפנימית שלו בין עולם האמונה לעולם המוזיקה, אך מאז הוא לא הצליח לעורר עניין נוסף. לצערו של משה הוא נופל, כמו רבים נוספים במצבו, בחיקוי אחרים ובמקום לקחת את הסינגל "לעולם", שעוסק ברגש ואהבה, וליצור קליפ מרגש בהתאם למילים, הוא ממחזר את ליאור נרקיס ומוציא קליפ מטומטם שלא עושה לו חסד. לידיעת משה ושאר הזמרים המתחילים שמנסים לפרוץ, דיי עם הגימקים הלעוסים, זה לא מה שיביא לכם את הפריצה. מוזיקה טובה כן.

הסינגל של שרית אביטן. תחליף מאיה בוסקילה? 

שמעתי כמה שירים של שרית אביטן, עוד "תגלית" של רוברטו, ולא יכולתי שלא לתהות, שמא מדובר בתחליף לא מוצלח במיוחד של מאיה בוסקילה. משום מה לא מעט גורמים בתעשייה מצביעים על אביטן, אבל מצטער, לי היא פשוט לא עושה את זה. אני לא מוצא בה שום ייחוד, הקול שלה לא מרגש אותי ולטעמי היא נשמעת יותר מדי בוסרית בשלב זה מכדי לפתח קריירה מצליחה.

ולסיום: כשעלתה "חי בלה לה לנד" כתבתי כאן ביקורת לא מפרגנת, לשון המעטה. עם זאת, אי אפשר לקחת את הדיבור החם שיש סביבה, מצפון תל-אביב עד פאתי ירושלים. אחת הסיבות להצלחה נובעת משיר הנושא המוצלח, שמפומפם ללא הפסקה והפך למדבק הרשמי של הקיץ. הימור שלי, בסוף גם הרדיו ייכנע ויכניס את השיר לפלייליסט.

אז אולי רק אחד מהזמרים יזכה בחוזה הקלטות בעיר החלומות, אבל כשהשיר ייכנס לרדיו, זו תהיה עבור רובם הפעם הראשונה שהם חתומים על להיט אמיתי. אז אולי לא LA לנד, אבל בהחלט ישראל כן.