חודש תשיעי, באוהל מול משרד השיכון
כבר 5 ימים הן גרות במאהל מול משרד השיכון בירושלים. י' שעזבה את ביתה עם שלושת ילדיה ונמצאת בחודש התשיעי להריונה, ודליה שנעה ונדה עם בנה ברחובות ת"א בשנה וחצי האחרונה. הם דורשות פיתרון מיידי מבלי לעקור מהאזור שבו התגוררו, אך לממשלה חסרות אלפי דירות. ומה יהיה על הילדים?
מחאת האוהלים האמיתית: שני אוהלים קטנים מהסוג שרואים על החוף בכנרת ניצבים בכניסה למשרד הבינוי השיכון בירושלים. ברוכים הבאים לביתן של י' רוכמן (שם בדוי) ודליה לוי. כבר 5 ימים שהן גרות כאן: מסתתרות מהחום הכבד עם ילדיהן תחת יריעה דקה ביום, מנסות להתמודד עם היתושים והנמלים בלילה. שתי משפחות חד-הוריות עם ארבעה ילדים קטנים, חלקם תינוקות ממש. אי אפשר לפספס אותן והן עדיין כאן, ללא קורת גג, תחת כיפת השמיים.
הלילה בתל-אביב ובירושלים: מחאת האוהלים על מצוקת הדיור
סיפורן של י' ודליה הוא אולי העדות הטובה ביותר למצב הקשה שבו שרוי הדיור הציבורי בישראל ולאוזלת היד של הרשויות במציאת מקלט מהיר למשפחות שנותרו ללא בית. את מצב הדיור הציבורי העלה בשבוע שעבר בכנסת יו"ר הוועדה לפניות הציבור, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), שהאשים את הממשלה בהתנהלות כושלת המונעת מהפונים לדיור ציבורי לממש את זכאותם. גורם במשרד השיכון הוסיף כי חסרות אלפי דירות בדיור הציבורי וכי המתנת הזכאים לדירה יכולה להימשך שנים.
ובחזרה אל האוהלים שמול משרד השיכון. י', הנמצאת בחודש התשיעי להריונה, הגיעה לכאן ביום ראשון מהמרכז יחד עם ילדיה - בן 6, פעוטה בת שנתיים ותינוקת בת 10 חודשים. עבורם, ההגעה לירושלים היתה הסיכוי האחרון אחרי שנותרו ללא יכולת להמשיך ולשלם את השכירות באחד המושבים הסמוכים לפתח-תקווה. בעלה של י' נטש אותה לפני כמה חודשים והיא נותרה לבד עם הילדים ללא יכולת לעמוד בתשלומים. י' אינה עובדת וכספה אזל במהירות. גם טוב לבו של בעל הבית, שאיפשר לה להמשיך להתגורר בדירתו חודשיים נוספים ללא תשלום, לא עזרה ולבסוף היא נתבקשה לעזוב.
"לא ידעתי לאן ללכת, אין לי לאן ללכת", היא מספרת, "במשפחה אין מי שיעזור לי, לכולם חסר כסף ולאף אחד אין מקום עבורנו", היא מספרת.
בלית ברירה החליטה י' לנסוע לבית חמותה בתל-אביב בתקווה לזכות במקלט, אך תקווה זו נגוזה במהירות וי' מצאה את עצמה שוב ברחוב. עוברת אורח בשם זהבה יעקב החליטה לקחת אותה לדירתה של אמה המבוגרת וכך מצאו י' והילדים מקלט למשך שבוע וחצי. אחר כך, שבו לרחוב.
"הרגשתי שאין לי ברירה והחלטתי להגיע לכאן כדי שיעזרו לי למצוא מקום להיות בו", היא אומרת. "מאז אנחנו פה, חם גהינום וקשה מאוד כי יש נמלים ויתושים". סביב האוהל הקטן של י', בין ערימות פסולת, מפוזרים לול עבור התינוקת, מנות מזון בקופסאות פלסטיק, מטרנות וטיטולים. "ביום אנחנו מחכים. מנקים את הילדים עם בקבוקי מים שלוקחים מהמאבטחים. אנחנו גם משתמשים בשירותים שלהם. את האוכל מביאים המאבטחים, כמה מהעובדים ועוברי אורח", היא מוסיפה.
גרה במרכז, דירה בדימונה
סמוך לאוהל של י' ניצב אוהלה של דליה לוי, תושבת המרכז המעידה על עצמה כמי שחיה ברחובות תל-אביב זה כשנה וחצי. ביום ראשון, זמן קצר אחרי בואה של י', גם היא באה לכאן יחד עם בנה בן ה-18. לי' גם בן מבוגר יותר, בן 18, הסובל מפיגור שכלי קל-בינוני, מוכר כנכה 100% ומתגורר אצל קרובת משפחה.
"כולם קרים אלינו", המאהל של י' ודליה (צילומים: גיל יוחנן)
"לא היה לי מספיק כסף לשכר דירה. משרד הבינוי והשיכון מוכן לתת 1,200 שקל בחודש אבל רק אם תהיה לי דירה. בינתיים, אני לא יכולה לצאת לעבוד ובעלי הדירות דורשים שאתן לכמה חודשים מראש. במשרד הציעו לי לקבל דירה בדימונה, אבל קשה לי מאוד עם הילדים. במרכז יש לי לפחות את אחי שיכול לעזור, אני לא יכולה לעבור לשם", היא אומרת.
הסיוע הכספי היחיד שמקבל דליה הם 1,600 שקל בחודש מהביטוח הלאומי. לטענתה, מחלקת הרווחה של עיריית תל-אביב לא סייעה לה בשום דבר. "הדבר היחיד שהם עשו זה לאיים שייקחו לי את הילדים. בחודש הראשון שהייתי ברחוב הם נתנו לי 400 שקל", היא מספרת. לדבריה, הייאוש והתסכול הם שהביאו אותה לפני זמן לא רב לעלות על גג אחד המבנים בתל-אביב. "רציתי לקפוץ כי נגמר לי הכוח", היא נזכרת.
לבסוף, הגיעה דליה אל משרד הבינוי והשיכון. אחרי שהתמקמה מול הבניין נאמר לה כי אושרה לה דירה ברמלה, אבל שהתור לדיור הציבורי ארוך ושבמשרד לא יודעים מתי תוכל לקבל אותה. כך או כך, עבור דליה אין בכך שום פיתרון מעשי. בינתיים, היא תיאלץ להישאר יחד עם בנה הקטן באוהל. גם הבן מודע למצב: "עדיף להיות בבית, אתה יכול לעשות שם מה שאתה רוצה", הוא אומר.
מכוניות במחיר של דירות
המצוקה המשותפת והעובדה ששתיהן הגיעו לאותו מקום באותו זמן, יצרה חברות גדולה בין י' לדליה ובין ילדיהן. שתיהן טוענות כי אף גורם רשמי לא השכיל להעניק להן סיוע מעשי עד-כה. "ביום הראשון הגיעה נציגה של מחלקת הרווחה בעיריית ירושלים והציעה לי מקום לינה ללילה אחד", מספרת י'. "לא היה לה פיתרון מעבר ללילה הזה. מאז היא לא חזרה וגם לא התקשרה לבדוק מה קורה איתנו".
י' באוהל עם הילדים
"אחר כך הגיעה פעם או פעמיים נציגה מלשכתו של השר אטיאס. היא אמרה שיכולים לקחת לנו את הילדים, שאנחנו לא יכולות להיות כאן ושהמאבטחים יפנו אותנו בכוח כי אנחנו לא יכולות לעשות כאן את השבת. הסברתי לה שאין לי פיתרון אחר, אז היא אמרה שנגיש בקשה לדיור ושזה ייקח זמן. אבל מה נעשה בינתיים?", היא אומרת.
מי שלא נטשה את י' היא זהבה יעקב, אותה עוברת אורח ששיכנה אותה למשך שבוע וחצי. יעקב ממשיכה לסייע לי' עד כמה שהיא יכולה וגם לה בטן מלאה על הרשויות. "עוברים כאן פקידים בכירים ושרים במכוניות ששוות כמו בית ולא מסתכלים אפילו, כאילו אנחנו אוויר. הם יושבים במשרדים הממוזגים שלהם ולא רואים אותנו", היא אומרת.
"זו מדינה אטומה שלא מתעניינת באנשים החלשים. כל אחד חי את החיים שלו - שכירות ואוטו - ובינתיים דורכים על האנשים". אליס אברהם, עוברת אורח אחרת שמסייעת לי' ודליה בימים האחרונים, מוסיפה: "העובדת של משרד השיכון חצתה את הכביש כשיצאה. היא עברה לצד השני כדי שלא תצטרך לראות אותן אפילו".
הביקורת על חוסר יכולתו של משרד השיכון להגיש סיוע מיידי וקצר טווח, עולה גם בשיחה עם אחד מעובדי קריית הממשלה. "הלב נקרע לראות אותן ולראות שמי שצריך לעזור לא עושה זאת. לא ברור לי איך המדינה מאפשרת לאישה בהריון ולילדים קטנים לחיות כמו כלבים ברחוב בחום הזה כבר 5 ימים. גם אם הן חסרות אחריות, איפה האחריות של המדינה כלפי הילדים המסכנים האלה? במה הם אשמים?".
תגובות:
משרד הבינוי והשיכון: "המשרד עושה כל מאמץ למצוא פיתרונות במסגרת הדיור הציבורי לנזקקים. אנו פועלים בשוויוניות מלאה ובהתאם לנהלים ואין לנו סמכות לתת יתרון לאזרחים אשר מגיעים פיזית ומקימים אוהלים בפתח המשרד. ציבור המבקשים דיור ציבורי מורכב ממקרים קשים ומורכבים רבים".
"מבדיקתנו עולה כי י' לא הגישה בקשה לסיוע בדיור כמתחייב במשרדנו. לפיכך התבקשה על-ידי רכזת פניות ציבור לגשת לאחת מחברות שכר הדירה ולהגיש בקשה לסיוע כמקובל. י' טענה כי ניגשה לחברת 'מתן חן' לפני כחודש, התבקשה להמציא מסמכים לצורך הגשת הבקשה אך מאז היא מסרבת לשתף פעולה. עם כל הרצון הרב לסייע לי', לא נוכל לעשות זאת ללא שיתוף פעולה מצדה".
"בהתייחס לדליה לוי, מבדיקתנו עולה כי לרשותה עמד סיוע בתשלום שכר דירה בסך 774 שקל לחודש, כפי שניתן למשפחה חד הורית המתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה/מזונות מהביטוח הלאומי, אולם גברת לוי לא מימשה סיוע זה. בקשתה לקבלת דיור ציבורי נדונה ונדחתה בחודש פברואר שכן היא אינה עונה לגודל משפחה מזכה והכנסה מזכה. חברת 'חלמיש' הציעה לה לקבל דירה בישובים בצפון או בדרום בהם למשרדנו יש מלאי של דירות, אך היא סירבה וערערה".
"בקשתה של לוי נדונה שוב יום אחרי שהגיעה למתחם המשרד בירושלים. הוחלט כחריג ולפנים משורת הדין לאשר לה קבלת דירה בשיכון הציבורי ברמלה.
היא עודכנה על-ידי רכזת פניות הציבור אך הוסבר לה שאין למשרדנו מלאי דירות שם ולפיכך תיכנס לרשימת הממתינים. עוד הוסבר לה שתהיה זכאית לקבלת סיוע בתשלום שכר דירה מוגדל בסך 1,250 שקל לשכירת דירה בשוק החופשי עד לקבלת הדירה בשיכון הציבורי. לוי סירבה בכל תוקף וביקשה פיתרון דיור מיידי תוך עקיפת מבקשי דיור ציבורי אחרים".
עייריית תל-אביב: "משפחת לוי מוכרת ומטופלת באופן אינטנסיבי על-ידי שירותי הרווחה בעירייה. חשוב להבין כי מי שאמון על מתן סיוע בדיור הינו משרד הבינוי והשיכון בלבד ולכן נעשו מאמצים לסייע למשפחה למצות את זכויותיה מולו. למשפחה אכן אושר סיוע מוגדל בשכר דירה ואפשרות לקבלת דירת קבע בפריפריה. נמשיך לסייע למשפחה וללוותה בהמשך".
משרד הרווחה סירב להגיב לפניית ynet ואילו מהמועצה האזורית חבל מודיעין, שבתחומה התגוררה י', נמסר: "הנ"ל אינה מוכרת כתושבת המועצה ומעולם לא פנתה לשירותי הרווחה".
לפנייה לכתב/ת 
