אל תמדדו לי את היהדות
כבר שנים לא הייתי בבית כנסת. לשיטתה של טלי פרקש, הדבר מעיד על כך שאינני עוסקת בזהותי היהודית. יש גם אפשרות הפוכה: דוווקא בגלל שזו חשובה לי, אני מחפשת את בית הכנסת שבו אוכל לחוש חלק מקהילה של אנשים כמוני
משלל הדוגמאות שבמאמרה, ברור לגמרי שהיהדות של טלי פרקש היא יהדות של טקסים שנועדו לחזק את הקשר בין האדם לבוראו. כזו היא התפילה בבית הכנסת, כזו היא השבת על זמירותיה, פיוטיה וה"פולקלור הקולינרי" שלה, וכאלו הן המלצותיה לחילונים, שיחוו קצת מזה. הרי אין בה שום נזק, נכון?
לא רוצים הכתבות אורתודוכסיות
אלא שבבית הכנסת של טלי פרקש, מרגיש האדם החילוני כמו בביקור אצל רופא שיניים, מפני שמיד
עם כניסתו הוא לא יכול להתפלל עם כל משפחתו, אם במקרה היא כוללת גם נקבות. והשבת של טלי פרקש כוללת גם איסור שימוש במטריה בדרך לבית הכנסת ביום גשום, כי אלוהיה מעדיף – על פי גרסת מתווכי האמונה – יהודים רטובים ורוחפים מקור, על פני אלה שבחרו לשבת בבית ולקרוא פרק בתנ"ך.
כל כך היא שבויה בדימוי של יהדות שכולה מצוות, עד כי אין היא מבינה שיש בינינו, החילונים ואפילו החילונים להכעיס, המון בני אדם שהיטיבו להפנים את ערכי היסוד האמיתיים של היהדות, ופשוט פנו עורף לכל דבר שניחוח אורתודוכסיה נודף ממנו - מקיגל ועד "תורת המלך".
כן, אפשר לחיות כיהודים לא פחות טובים ממקדשי הרב ליאור: כבני אדם שטובת הזולת חשובה להם; שצדק סוציאלי הוא חלק עמוק ויסודי מאמונתם; ש"ואהבת לרעך כמוך" שלהם כולל יהודים ולא-יהודים כאחד; שקדושת האדם חשובה להם מקדושת האדמה; שלעולם יראו לנגד עיניהם את טובתם של הגר, היתום, האלמנה; שירדפו צדק, ואם הם במקרה חילונים מאמינים – יש דבר כזה – ישאלו את עצמם לעתים מזומנות אם הם באמת עושים הישר והטוב בעיניי בוראם.
אפשר לחיות כך, אבל זה מאוד לא פשוט. בעשור האחרון יש בחברה הישראלית פריחה של מסגרות לא-אורתדוכסיות שבודקות, כל אחת בדרכה, מאפיינים שונים של היהדות. יש לימוד חילוני וטקסים אלטרנטיביים והתוודעות גוברת והולכת למנהגים ולמסורות מופלאות, מסדר ט"ו בשבט ומשמעויותיו האקולוגיות - ועד תיקון ליל שבועות, שבו אפשר גם ללמוד סיפור של קפקא על תפיסת הצדק שלו. ואמנם אי אפשר לייחס לו איזשהו דבר שרבני המחנה החרדי דוגלים בו – אבל אפשר לקשר אותו ישירות לספר הספרים.
"טהרת מחננו" הדמיונית
תהליך הבדיקה והחקירה על שלל צורותיו יניב, כך אני מקווה, מסגרות וקהילות חדשות, שיפנו עורף
להאלהת רגבי עפר וגברים מזוקנים גם יחד. יום יבוא ושאלתה של טלי פרקש - מהי הדת היהודית עבור כל אחד מאתנו - תהיה לגמרי מיותרת. יום יבוא ובמקום שנאת האורתודוכסיה שמרחיקה יהודים חילונים מפולחני הדת שלהם, יהיו שלל פולחנים אפשריים בהם ימצא כל אדם את מקומו הנכון, אם ירצה.
ואם לא ירצה, הוא עדיין יכול להיות יהודי ואדם מצוין, רק לא בעיניי המחנה של פרקש. הם אלה שלא יינשאו ליהודי כזה, יאכלו על שולחנו, ויחנכו את ילדיו בחברתו. הם אלה שייצרו את התהום והקרע בין יהודים כאלה ליהודים אחרים, והם ממשיכים להקפיד בעיקר על שמירת המחנה שלהם בטהרתו הדמיונית.
אדם חילוני שיהדותו חשובה לו, אנוס להגדיר לעצמו מהו "טהור" ומדוע הטהרה הזאת חשובה לו. אדם חילוני אנוס להמשיך ולשאול את עצמו אם היהדות הערכית של ברוך שפינוזה, איננה טובה בעיניו יותר מזו של הבאבא סאלי, ואם ארון הספרים היהודי כולל או לא כולל את כתבי פרויד ומרקס, קפקא וסול בלו, עמוס עוז, א. ב. יהושע, דוד גרוסמן ואחרים, כולם חילונים גמורים. לטעמי, אלה יכולים לשבת יפה ליד ספר הספרים, אפילו על אותו מדף עצמו, ודבר לא יגרע מן הטהרה והערך של כל אחד מהם.
כבר שנים ארוכות שלא הייתי בבית כנסת. לשיטתה של טלי פרקש, הדבר מעיד על כך שאינני
עוסקת בזהותי היהודית. יש גם אפשרות הפוכה: דוווקא בגלל שזהותי היהודית חשובה לי, אני עדיין מחפשת את בית הכנסת שבו אוכל לחוש כחלק מקהילה של אנשים שחושבים כמוני, במקום סתם לפתוח ספר מוזר ולא לדעת מתי עומדים, מתי יושבים ואיפה.
הרשו לי להעיז ולומר, שכול עוד אני משתדלת לחיות כאדם טוב, לאורם של עקרונות עתיקים ובלי התערבות של רבנים - היהדות שלי אינה טובה יותר או פחות מזו של פרקש.
לפנייה לכתב/ת 
