בנות צלופחד פרצו את הדרך לשיוויון כלכלי

פרשת פנחס עוסקת בנושאים מהותיים הרלוונטיים גם כיום. בפרשה מסופר על מפקד נוסף של בני ישראל, דיני ירושה ומעמד האישה. כמו כן, הפרשה מספרת על העברת שרביט ההנהגה ממשה ליורשו יהושע. העברת ההנהגה נעשית בדרך אצילית ממנה ניתן ללמוד על הנוהג הראוי להעביר את מושכות ההנהגה בצורה מקצועית תוך הבנה כי בראי ההיסטוריה מנהיג נשפט גם לאחר סיום תפקידו.

• נשים בישראל - עובדות יותר, מרוויחות פחות
• לבלות עם הילדים? אמהות מעדיפות לעבוד יותר
• הכנסת אישרה ביטול העלאת גיל פרישת נשים
  

לאחר המפקד מתקבל הציווי המעניין: "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יתן נחלתו" (במדבר כ"ו נ"ד). בהמשך כתוב, כי הארץ תחולק בהגרלה בין השבטים. המפרשים אומרים, כי החלוקה לא נקבעה על פי גודלו של השטח כי אם על פי הערך הכלכלי שלו. שטח עם מקורות מים - ערכו רב יותר משטח במדבר. דירה במרכז ליד הים - ערכה גבוה יותר מווילה בספר המדבר.

האם בנות צלופחד הקימו את התנועה הפמיניסטית?

בפרשה העוסקת בחלוקת הארץ לשבטים מובא הסיפור ובו רצונן של בנות צלופחד להמשיך ולשמור על שם אביהן, וזאת על ידי כך שתקבלנה נחלה שתיקרא על שמו. עד כה היה ברור, שרק בנים זכרים מקבלים נחלה. סיפורן של בנות צלופחד מהווה השראה לעמידה על עקרונות וליצירתיות.

בפסוק כתוב: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה"(במדבר כ"ז ב'). הגמרא כותבת ש"בנות צלופחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן" (בבא בתרא קי"ט ע"ב). הן המתינו לשעת כושר. כאשר משה היה עסוק בנושא הייבום, הן נכנסו לבית המדרש. לו היו רוצות לעשות רק מהומה, היו נשארות בחוץ. אך לאחר שנכנסו פנימה, ניתן היה להבין, כי הן רוצות לברר את ההלכה ולא לצאת כנגדה.

בקשתן פשוטה. הן רוצות לנחול בארץ, היות שאין להן אח שיישא את שם אביהן. משה, גדול נביאי ישראל, לא ידע כיצד לפסוק. הוא מעביר את בקשתן ההגיונית לפתחו של הקב"ה. "ויקרב את משפטן לפני ה'". תשובת ה' היא: "כן בנות צלופחד דוברות נתון תתן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן" (במד' כ"ז ו-ח).

רש"י מפרש שהקב"ה ראה את התנהגותן בצורה חיובית. "יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו". כלומר, הבקשה שלהן ראויה והגיונית ויש לקבלה. יש מעט מקרים בתורה שבהם הקב"ה מקבל תביעות ובקשות של בני אדם.

משפחה פטריארכאלית או משפחה שוויונית?

אנו עדים כיום לעלייה מתמדת בהשתתפות הנשים בשוק העבודה בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, הנשים המהוות 50.8% מכלל האוכלוסייה בישראל הן רק 46.5% מהמועסקים. כ-26.6% מהן מועסקות במשרה חלקית לעומת 7.6% מהגברים העובדים במשרה חלקית.

בקרב אוכלוסיות חלשות (המגזר החרדי והערבי) הפער בין הגברים לנשים עדיין גדול. רק כ-35% מן הנשים מוגדרות "כעושות קריירה" ורבות הנשים המועסקות במשלח יד שבאופן מסורתי מוגדר כנשי. פערי השכר קיימים אף הם, ואנו עדים לפער תמוהה אף במגזר הציבורי בו שכר הנשים עומד רק על 82.6% משכר הגברים.

פערי השכר בין גברים לנשים במגזר הציבורי תמוהים ומכעיסים. כיום, אחוז הנשים בעלות השכלה גבוהה עולה על הגברים. המושג "מפרנסת שנייה" מאבד מתוקפו וסביר להניח שעם התקדמות ההשכלה והקידמה הפער בין המינים יצומצם.

משפחה בישראל, הצריכה לשלם את תשלומי החובה ומבקשת להקנות לבני המשפחה כלים להתפתחות עתידית, החל מחוגים וכלה בתקשורת ומחשבים, לא יכולה להרשות לעצמה, שרק אחד מבני הזוג ייצא לעבוד. חלוקת התפקידים, לפיה הבעל מפרנס והאישה נשארת בבית ודואגת לחינוך הילדים, עברה מן העולם.

מחאות הציבור המתגברות על עליית המחירים ויוקר המחיה ברורות. תפקיד הממשלה הוא להיאבק בעליית המחירים, והציבור הצרכני צריך למחות ולהיאבק בקרטלים. אולם ברור לכל, שגם אם המחאה הציבורית תצליח, המציאות כיום מחייבת שני מפרנסים במשרה מלאה.

האם דיני הירושה, המבטלים את זכויות האישה, ראויים כיום?

לפי התורה, רק מי שאין לו בנים, בנותיו יכולות לרשת אותו. מהי היכולת של המשפט העברי להתמודד עם השינויים המתמידים בחברה המודרנית? במדינת ישראל, לפי החוק האזרחי, יש מעמד שווה לגברים ולנשים בדיני ירושות.

עם קום המדינה ניסו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, להסתמך על תקנת "שטר חצי זכר" או "שטר זכר שלם". בתקנה זו האב נותן לבתו מתנה ומבטיח לבתו חצי מהירושה של הבנים, או במקרה השני שוויון מוחלט בירושה. ניסיונותיהם של הרבנים דאז לא צלחו בשל התנגדות של מספר רבנים.

כיום האב יכול לכתוב צוואה בחיים ולצוות לתת לבניו ולבנותיו חלקים שווים בירושה. הוא יכול אם יחפוץ בכך להשאיר גם סכום מסוים שאותו יירש הבכור ובניו הזכרים בהתאם לדיני התורה.

בנות צלופחד הן פורצות דרך. הן הקימו את התשתית למעמד האישה ולזכויות הנשים. בפעולתן הן קבעו סדר חברתי שבו נקבע בסיס השוויון.

אולי גם בימנו אנו זקוקים לכמה בנות צלופחד שתעמודנה על דעתן, כדי לגרום לשינויים המתאימים לצו השעה. חכמי ישראל מצאו פתרון לנושא הריבית בבנק, להשמטת חובות, לביטול הייבום (יש רק חליצה), אנו מצפים מרבנים חשובים לשבת על המדוכה ולחפש פתרונות לבעיות השעה במסגרת ההלכה.

מתי אלפר, הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, יועץ שיווקי אסטרטגי