לקראת היורובאסקט: צרפת - תם עידן הנסיגות
מתחילים להתחמם: יריבתה של ישראל בשלב הבתים באליפות אירופה בספטמבר, היא הנבחרת עם מספר השחקנים הגדול ביותר מה-NBA בתולדות הטורניר. עם כל הכבוד לכספי, פארקר, נואה ובאטום, זה קצת יותר מפחיד. כתבה ראשונה בסדרה
עד לפני כמה רגעים, במדינת הגמדים רעש מהומה. בין מלחמות קוטג' עקובות מסידן, למלחמות חיתולים מטורקיה, רעשו וגעשו רק מתי מעט מאוהדי הכדורסל הרציניים שנשארו פה סביב הסוגיה: האם יוסדר עניין הביטוח של ה-NBA לשחקני הנבחרות ביורובאסקט?
בשביל נבחרת ישראל, אחרי הכל, מדובר היה בעניין קריטי למדי. הרי לא ייתכן שבגלל ענייני טופסולוגיה תיעדר מנבחרתנו הקטנה כבשת הרש היחידה מה-NBA, הלא היא עומרי כספי. בסופו של דבר הכל הוסדר, תודה לאל.
הכל בידיים שלו. טוני פארקר (AFP)
ואם אצלנו דאגו מהיעדרות תיאורטית של שחקן משלים ב-NBA, מה יגידו גורסי הבאגטים מארץ הטריקולור? תקלות בענייני הביטוח היו אמנם משאירות את הנבחרת הצרפתית, יריבתה של ישראל בטורניר היוקרתי, עם שחקנים כמו דה קולו, גלבל, פלוראן פייטרוס ועלי טרואר, שזה נחמד.
אבל נבחרת שכוללת גם את טוני פארקר, ג'ואקים נואה, רוני טוריאף, בוריס דיאו, ניקולה באטום ורודריג בובואה, משום מה נשמעת קצת יותר מוכשרת. וזה עוד כשקיים סיכוי שהיא תרשה לעצמה להשאיר את קווין סראפין מחוץ לסגל.
כן חברים וחברות, ברוכים הבאים לנבחרת עם הכי הרבה שחקנים מה-NBA, בכל תולדות היורובאסקט. ולנו? לנו יש פלאפל. ואת עמרי כספי.
מה עשו בקיץ האחרון, ואיפה נשארה אווה לונגוריה
נתחיל בזה שלפניו. באליפות אירופה בפולין חזו כולם בנבחרת צרפתית מאיימת במיוחד עם קצת פחות שחקני NBA בסגל. בצורה מרשימה למדי ניצחו הצרפתים קבוצות כמו רוסיה, טורקיה וקרואטיה כשהם מסמנים את הגביע כמטרה. אלא שהשור הספרדי חשב אחרת, והוא זה שעצר אותם ושלח אותם לקחת את המקום החמישי (אחרי שניצחו שוב את הקרואטים).
ההיררכיה הייתה פשוטה למדי: טוני פארקר מסחרר את ההגנה, מגיע לקרש-סל ובדרך כלל קולע. כשהוא מחטיא, רוני טוריאף קפץ לריבאונד בעזרת נפנוף מרפקים לכל עבר, ובאטום היה מתקן בהזדמנות השניה, דה קולו בשלישית, וכו' וכו'. הצרפתים שמרו, נלחמו והתלהבו, ובסיום הטורניר נרשמה אופטימיות זהירה לקראת המונדובאסקט בטורקיה.
ההפסד החד צדדי לנבחרת הקיווי החביבה מניו זילנד, בראשותו של מיודענו קירק פני שצלף 25 נקודות, הדליק נורה אדומה. ההמשך היה נעים עוד פחות כשגם ליטא מצטרפת לחבטות, ובסופו של דבר העובדה שגם לבנון הייתה בבית בנוסף לניצחון נאה על ספרד המשועממת העלה אותה לשמינית הגמר, רק כדי לחטוף תבוסה מהמארחים הטורקים, וללכת הביתה מוקדם מדי.
אלא שעם כל הכבוד לשאר הנציגים מה-NBA, צרפת היא קודם כל טוני פארקר, ופארקר הודיע שהוא לא מגיע לאליפות. דיברו על חשש מפציעות, דיברו על חשש ממעמד רעוע בסן אנטוניו, ואפילו נשמעו התלחששויות על הפרידה מאווה לונגוריה שנשארה במטבח כמו עקרת בית נואשת.
קוקיה, תתכונן. בוריס דיאו מטביע על דירק נוביצקי
חזרתם פתאום, הנה אתם בבית
כאמור, ליורובאסקט הנוכחי נרשמה נוכחות מלאה גם מצד הכוכבים מעבר לים כשהמנטרה היא שלא לוקחים סיכונים. דיאו ובאטום לא הבריזו עד כה. מלבד פארקר שחזר, נראה את צמד אלופי העולם בובואה את נהינמי שהגיעו בדיוור ישיר עם טבעות האליפות החדשות (או הצמידים).
מיקאל מפיניקס הצטרף לאח פלורנט מוולנסיה למשפחת פייטרוס, רוני טוריאף נחת מניו יורק, וכמובן, ג'ואקים נואה, התוספת המשמעותית ביותר לאזור הצבע שכבר רגיל לשחק לצד רכז חסר אלוהא. בובואה אמנם הספיק להיפצע והוא לא יופיע לאליפות, וגם מיקאל פייטרוס הצטרף אליו עם פציעה משלו, אך אל דאגה, יש מספיק מחליפים.
אלא שלא רק הרכב הכוכבים הופך את הצרפתים למועמדים רציניים לגרוף את הגביע. הרי גם ארגנטינה וקרואטיה המשופעות (יחסית) בכוכבים כשלו במונדו' האחרון. צרפת מועמדת בכירה לאליפות בגלל אותה היררכיה שהוזכרה בהתחלה. היררכיה שאומרת שקודם כל יש את פארקר, והשאר יודעים את זה.
בחור אלים משהו, מזל שהוא פצוע. מיקאל פייטרוס בימי אורלנדו (AP)
מצד אחד אכן מדובר בריבוי כוכבים, מצד שני חשוב לזכור שמדובר בשחקני משנה לוחמים מיסודם ונטולי אגו. שחקנים משלימים מטבעם. כשיש אולסטאר ראשי, שחקן כמו באטום (12.4 נק' בפורטלנד) יהיה פנוי יותר, ואתלט מנוסה כמו דיאו (11.3 אצל שארלוט) יסתדר גם הוא. כשדה קולו יזרוק מחצי מרחק, נואה, טוריאף, נהינמי ופייטרוס - טריילרים אינטליגנטיים שאוהבים לשלוח מרפקים, ולא מפחדים גם להרביץ כשצריך, וגם כשלא צריך וכבר לא מועיל - ידאגו לעוד ועוד הזדמנויות שניות ושלישיות.
אנשי מערות, ושאר מזיקים. אפשר לעצור את הצרפתים?
בקיצור נמרץ, התשובה היא לא. גניבת משחק תיחשב לסנסציה ענקית בעיקר בגלל הסיבה הפשוטה שעל חומות הצבע הפקידה ישראל שומרים אכפתיים למדי, אבל קוראים להם יניב גרין, אורי קוקיה, אלישי כדיר ורות'בארט.
אם נוריד את רות'בארט שהוא לא ממש רלוונטי מבחינת המשחק והיכולת הנוכחית, יצא שהגבוה מביניהם מתנשא לגובה של 2.06. במצב שכזה, קלע כמו דייויד בלו נאלץ גם הוא לקפוץ מדי פעם לעזור שם, וליאור אליהו גם ככה מעולם לא התנדף לתת ולחטוף מכות מתחת לסל.
מול הבריונים של הטריקולור, זה פשוט לא יספיק. אחד מהדברים שהיו חסרים לנבחרת צרפת המוכה והעייפה של המונדובאסקט האחרון היו שחקנים כמו טוריאף ונואה. לגבי טוריאף, זה שהוא יודע לתמוך מכל הלב מהספסל, ואפילו לקחת משם ללב כל דבר שקורה על המגרש, זה נחמד ורגיש מצידו, אלא שטוריאף יודע להיות בחור רגיש ואומציונאלי גם על הפרקט, ושם זה כבר קצת פחות מצחיק.
פורוורד-סנטר אמוציונאלי בעל מראה כללי ומרתיע של איש מערות הוא תוספת נהדרת לכל קבוצה. בנבחרת הצרפתית הנוכחית יהיו שניים כאלו, כשכאמור, גם נואה יצטרף לחגיגת המרפקים וההתלהבות. נואה אף פעם לא נודע בחוסר הבעיות שלולדפוק חשבון לאף אחד, והיווה העונה בורג מרכזי למדי בקבוצת הגנה רצחנית בשיקגו, שהגיעה רחוק יותר ממה שצפו בתחילה למרות פציעה ארוכה.
לג'ואקים נואה ורוני טוריאף אולי אין את התנועות הכי מגוונות בשוק במשחק הפנים ההתקפי, אך אוי ואבוי לו לגארד השובב בכחול-לבן שיחליט לנסות ולהיכנס לחדירה הרפתקנית.
הסיכוי התיאורטי היחידי טמון ביכולת הקו האחורי של שיבק להמר ולצופף את המשחק מספיק, כדי להכריח את הצרפתים לזרוק מהשלוש. פארקר מיודענו קלע משם בפולין בפחות משלושים אחוז, דיאו לא רחוק משם, ואת גלבל ואלביסי הננסי בהחלט אפשר לעצור. גם דה קולו קולע מהמרחק זה לא רע, אבל הוא עוד זוכר היטב את הציפורניים והצל של יוגב אוחיון שרדפו אחריו כשהגיע עם ולנסיה למלחה במסגרת היורוקאפ, וגם הוא מוכשר עד מאוד אבל בהחלט ניתן לעצירה.
בהתקפה, הנבחרת עשויה להיות תלויה ביכולת של שחקנים כמו מקל, אליהו, נעימי והלפרין לקלוע מחצי מרחק: מספיק קרוב כדי להימנע מהפצצות לא יעילות מהשלוש, ומספיק רחוק מהקו הקדמי, שכאמור, לא בדיוק מתרשם מאף אחד. חפירות פנימה יהיו יעילות בערך כמו הפגנת הסטודנטים נגד מחירי הדיור. עבירות שיצליחו לסחוט קוקיה ושות' ומטוריאף ושות', יגררו פנימה את האחים פייטרוס ומהינמי, אז מה עשינו בזה?
לסיכום: זה מה שיש, ועם זה נכסח. ואולי נפסיד בכבוד.
השמות הם בהחלט שמות NBA, אך הידיים אלו בראש ובראשונה ידי טוני פארקר. לטריקולור יש נבחרת עם שחקני משנה בינוניים עד טובים בליגה של הגדולים, אבל בשורה התחתונה רק יוצר אחד מהשורה הראשונה. פארקר, ויותר מדי אנשים משום מה לא יודעים את זה, הוא קודם רכז. יש לו קרוב לשישה אסיסטים למשחק, והוא מושך מגינים כרוני ושחקנים שאוהבים לשחק איתו ובשבילו.
סביר להניח שמקל או הלפרין יתכבדו בתענוג לרדוף אחרי הפנומן. אם הם יצליחו, ואפילו קצת, דיינו. עכשיו רק נשארו כל השאר.
לפנייה לכתב/ת 
