קופה אמריקה: לקלאסיקו הזה חוקים משלו
ארגנטינה ואורוגוואי ייפגשו הלילה ברבע הגמר לעוד משחק גורלי, שכמו רבים לפניו בין שתי הנבחרות, עשוי להיכנס לספרי ההסטוריה. קרב בין 'בני דודים', הגרסא ה-178 - אסור להחמיץ
בואו נודה על האמת - בשנים האחרונות אנו נוהגים להזנות את המילה "קלאסיקו". הרצון ליצור עניין, להוסיף צבע ולמשוך קהל, מביא אותנו להוסיף את הביטוי המחייב לעיתים תכופות מדי, כמעין תחליף ל"משחק העונה" שלנו, שכבר די פאסה בשנים האחרונות.
בדרום אמריקה המצב קצת שונה. שם משחק שיתהדר במילה "קלאסיקו" חייב להתברך במסורת ארוכת שנים של יריבות מרה, במקרים רבים יריבות גם מחוץ למגרש. בארגנטינה, לדוגמא, יש "סופר קלאסיקו" אחד בין ריבר פלייט לבוקה ג'וניורס ושלב אחד מתחת בסולם יש את "הקלאסיקו", שזה כל מפגש בין חמש הגדולות של המדינה - ריבר, בוקה, סן לורנסו, אינדפנדיינטה וראסינג קלוב.
ומה בגזרת הנבחרות? פה, אם תשאלו את הארגנטינים, יש שלושה "קלאסיקו" בלבד - מול ברזיל, אנגליה ואורוגוואי. למרות החלוקה המאוד ברורה, קשה להשוות בין המפגשים עם שתי הראשונות לאלה עם האורוגוואים, שהלילה (01:15, שידור ישיר בספורט 5+לייב) ינסו להדיח את מארחת הקופה אמריקה, כבר בשלב רבע הגמר.
במקרה של 'הסלסאו', היריבות היא בעיקר ספורטיבית - מי בעצם שולטת בדרום אמריקה. עם האנגלים השנאה העמוקה החלה גם היא על כר הדשא, אך קיבלה תפנית לא צפויה אחרי מלחמת פוקלנד ב-1982 ו'יד האלוהים' ב-1986. ומה חטאם של האורוגוואים, 'בני הדודים' של הארגנטינים? פה הסיפור שונה.
נכון, מדובר פה ביריבות מרה על המגרש ומחוצה לו, אולם בניגוד לאנגליה וברזיל, עדיין נותר כבוד הדדי בין שתי האוכלוסיות. מבהירים היטב את הנקודה הזו השירים ביציעים בארגנטינה - לא חשוב מי היריבה, תשמעו שם תמיד שירים נגד ברזיל ואנגליה, אך לעולם לא תהיינה הקנטות נגד אורוגוואי. טוב, אולי לא במקרים ששתי הנבחרות נפגשות, בטח אם מדובר במשחק על כל הקופה (והיו כאלה לא מעט, כפי שמיד תיווכחו).
בנהר הכסף זורם המון דם רע
ובכל זאת, מה גורם לדם הרע? ראשית, בתחילת המאה ה-19, עוד בתקופה שהספרדים שלטו באיזור, בואנוס איירס ומונטבידאו היו שתי הערים המרכזיות ביותר לאור מיקומן על גדות ריו דה לה פלאטה ('נהר הכסף' - הגבול בין שתי המדינות כיום). עם הכרזת העצמאות של ארגנטינה ב-1816, החלה בואנוס איירס להתפתח, כאשר העיר מהעבר השני של הנהר נותרה מאחור.
בשנים לאחר מכן, סופח השטח בו ממוקמת אורוגוואי כיום לארגנטינה ורק ב-1825 קיבלה גם אורוגוואי עצמאות בתום מלחמה בין ארגנטינה ל...ברזיל. למרות השנים הרבות שחלפו מאז, עד היום, בכל הנוגע למנטליות, לניבים הדומים בשפה ולתרבות, יש קווי דימיון מאוד בולטים בין שתי המדינות. אלא שמעבר לכך, התפתחה לה גם יריבות לא קטנה.
אם תשאלו אורוגוואי מה דעתו על השכנה ממערב, המילה הראשונה שסביר להניח שתצא לו מהפה היא "מתנשא". אם תבררו עם ארגנטיני מה מייחד בעצם את אורוגוואי הוא יענה לכם ש"זו פרובינסיה של ארגנטינה". ריב טיפוסי של 'בני דודים', שגלש גם לאהבה הגדולה ביותר של שני הצדדים - משחק הכדורגל.
מדקלמים את ה'גארה צ'רואה'. שחקני אורוגוואי (AP)
הסגנון היפה מול ה'גארה צ'רואה'
את המשחק הראשון בינהן - קיימו ה'סלסטה' (נבחרת התכלת) ו'האלביסלטה' (נבחרת הלבן-תכלת) בשנת 1901 ומאז הן קיימו עוד 176 מפגשים (המספר הגבוה ביותר בין שתי נבחרות), שרבים מהם נכנסו לספרי ההסטוריה.
אחד מהם, ב-16 ביולי 1916, בדיוק היום לפני 95 שנה, היה המשחק שיקבע מי תהיה אלופת הטורניר הראשון של הקופה אמריקה. מספר עצום של צופים שהגיע לחזות במפגש שהתקיים באצטדיון בבואנוס איירס חייב את השופט להפסיקו אחרי חמש דקות. רק למחרת חודש המשחק, שהסתיים בתיקו 0:0 והכתיר את אורוגוואי כאלופה הראשונה. 14 שנה לאחר מכן שתי הנבחרות ייפגשו בגמר המונדיאל הראשון בהסטוריה ושוב הסלסטה תהיה עם היד על העליונה.
עם השנים הדביקה ארגנטינה את הפער וכיום שתי הנבחרות מחזיקות במספר דומה של זכיות במונדיאל (2) ובקופה אמריקה (14, הכי הרבה מבין מדינות היבשת). הבדל תהומי שנותר הוא הסגנון. בעוד ארגנטינה משתדלת לשים דגש על משחק יפה, עם מסירות קצרות, שכנתה עשתה לעצמה שם בזכות רוח הלחימה האדיר של השחקנים, שמכונה ה'גארה צ'רואה' (על שם בני שבט הצ'רואה, שהיוו את האוכלוסיה המקורית של המדינה לפני שנרצחו).
כאמור, הלילה מזמן לנו קלאסיקו ענק נוסף, הפעם ברבע הגמר של הקופה אמריקה. למרות ששתי הנבחרות היו רחוקות מלהרשים בשלב הבתים, תגיע ארגנטינה פייבוריטית, בעיקר בזכות הביתיות. מהעבר השני ב'סלסטה' לא הפסיקו להקניט את היריבה המושבעת בימים האחרונים ונראו מאוד בטוחים בעצמם. שם מקווים שניצחון על השכנה במשחק על כל הקופה, ועוד על אדמתה, אולי אולי יוריד לה קצת את האף. מישהו יכול להרשות לעצמו לפספס עימות כזה?!
