הלכלוכים יוצאים החוצה: כך פעל הצהובון שנסגר

"זה היה מסוג המקומות שאתה נחלץ מהם ולעולם לא רוצה לשוב", תיאר אחד הכתבים לשעבר את האווירה בעיתון תחת הנהגתה של ברוקס, ששימשה בתפקיד בשנים 2000-2003. באחרונה נחשף כי אותה תקופה פרצו חוקרים מטעם העיתון לטלפונים ניידים של מפורסמים, התקינו האזנות סתר ואף שיבשו חקירת רצח.

מ-ת-נ-צ-ל-י-ם. המסר ממרדוק בעיתוני בריטניה (AFP)

ברוקס, שהתפטרה אתמול (יום ו') מתפקידה כמנהלת בכירה בתאגיד "ניוז קורפ", ציינה במכתב כי "אני חשה אחריות עמוקה כלפי האנשים שנפגעו, ורוצה להדגיש עד כמה אני מצטערת על מה שעכשיו אנו

 יודעים שהתרחש". היום גם פרסמה חטיבת "ניוז אינטרנשיונל" של "ניוז קורפ", בראשה עמדה ברוקס, מודעות בעיתונים המרכזיים בבריטניה בהן התנצלה בפני האומה על השערורייה.

אולם לדברי הכתבים שהועסקו ב"ניוז אוף זה וורלד", ההנהלה הבכירה דווקא עודדה את שיטות העבודה המפוקפקות בהן נקטו, ודרשה מהם להשיג סיפורים בלעדיים בכל מחיר. "אני לא בטוח שהאנשים הבינו בכלל שמה שעשו היה לא חוקי", סיפר כתב לשעבר. "הייתה תרבות של 'רק אל תתפסו'". לדבריו, עובדים חדשים זכו להתעלמות כמעט מוחלטת עד שהוכיחו את היותם "חסרי מצפון" וזכו באמונם של עמיתיהם לעבודה. "לא היה מקום למישהו לקום ולומר 'זה לא נראה לי אתי'", הוא הוסיף. "זה היה הופך אותו מושא ללהג ולהקנטות".

"המקור שלי יותר שפל מהמקור שלך"

שיטות העבודה של כתבי העיתון עמדו לראשונה למבחן ב-2005, אז פורסמה ידיעה על כך שהנסיך ויליאם נפצע בברכו. המשפחה המלכותית הגישה תלונה במשטרה, וכעבור יותר משנה אחד מעורכי העיתון, קלייב גודמן, והחוקר הפרטי גלן מולקייר, נשלחו לכלא למשך שישה חודשים בגין קשירת קשר לפריצה לטלפונים ניידים.

קולסון, ששימש אז העורך הראשי, התפטר באופן מידי - אף שבדומה לברוקס, גם כן הכחיש כל קשר לנושא. העיתון התעקש גם כי איש מעורכיו לא נקט שיטות דומות - טענות שמעוררות גיחוך בקרב העובדים לשעבר. לטענתם, המנהלים הבכירים שפיקחו בקפידה על כל תקציבי העיתון, ודאי הבחינו בכל תשלום לחוקרים פרטיים.

הפגנה נגד מרדוק. מושך בחוטים של בכירי הממשלה (צילום: AFP)

יתרה מכך, ברוקס, ובהמשך מחליפה, אנדי קולסון, הקפידו להיות מעודכנים במעשי הכתבים שלהם. "הם היו מתחקרים אותנו במשך שעתיים מדי יום, וכל השאלות נגעו למקור של הסיפורים שלנו", ציין כתב שעבד בעיתון במשך שבע שנים.

הכתבים לא ביקשו מפורשות את עזרת החוקרים הפרטיים, אולם תמיד זכו

לסיוע במקרה ש"נתקעו" במהלך העבודה על ידיעה. "הדרך בה הגיע המידע לשולחן שלך תמיד היה סוג של תעלומה. לא ידעת ולא שאלת", הודה אחד העיתונאים. "מדי שבוע היו מגיעות אלינו הקלטות של שיחות בטלפון הנייד של מישהו, בקו הביתי של אדם אחד, לעתים אפילו נחשפנו לתיקים רפואיים של אישים ידועים. זה שכיח דיו כדי לא להיות ראוי לציון".

הסתמכות העיתונאים על גורמים עבריינים, לעומת זאת, מעולם לא הייתה סוד. "נהגנו לדבר עם פושעים מקצועיים כל הזמן. הם היו המקורות שלנו", סיפר כתב אחר, שעבד גם עבור צהובון אחר בבעלות קבוצת מרדוק, ה"סאן". "זה היה קטע מצ'ואיסטי: 'המקור שלי יותר שפל מהמקור שלך'. היינו מתלהבים, 'שלי הוא רוצח!'. הצד החיובי היה שתמיד היה מי שיעזור לנו אם נקלענו לצרה".

דרישה מלמעלה: "תתחפש להארי פוטר"

עיתונאי אחר שעבד בעיתון סיפר כי בשלב מסוים כל הכתבים הונחו להגיש מועמדות להשתתפות בתוכנית "האח הגדול" הבריטית, בתקווה שיהיה לעיתון "מישהו מבפנים" שיעביר להם דיווחים. "הם היו נואשים למצוא מישהו שיחשוף את הכל", הוא העיד, "כולנו התמרמרנו על הדרישה הזו".

הגיליון האחרון בדוכנים. מה קרה למהות העיתון? (צילום: EPA) 

עוד שיטת עבודה "מקובלת" הייתה השימוש בסיפורים שעלולים לפגוע בשמו הטוב של מפורסם כלשהו, בתור קלפי מיקוח. "הם היו אומרים: 'אנחנו יודעים שאתה שוכב עם המזכירה שלך, אבל לא

נפרסם את זה אם תיתן לנו את הסיפור על איך נמסרת לאימוץ בתור ילד", העיד פרילנסר שהועסק בעיתון. עורך זוטר סיפר כי מדיניות זו עצבנה כתבים רבים. "למעשה ברוקס המירה את העבודה הקשה שלנו בקשרי חברות עם יחצ"ן בעל השפעה. זה השפיע על עצם המשמעות של העיתון".

צ'רלס בגלי, לשעבר כתב חדשות של "ניוז אוף זה וורלד", דיבר בגלוי על "ההתעללות" שעברו עובדיו. לדבריו, הוא חש קרוב לנקודת שבירה כששלוש שעות לאחר אסון התאומים, נדרש להגיע לישיבה היומית של העיתון מחופש להארי פוטר. באותה הישיבה, סיפר בגלי, אמר סגן עורך החדשות משפט שהפך להיות ידוע לשמצה בבריטניה: "זה מה שאנחנו עושים, אנו הורסים חיים של אחרים".