כשמתגרשים: 7 צעדים שצריך לעשות למען הילדים

ההתלהמות אמנם דעכה, אבל הנושא, מה לעשות, נותר חשוב. אז הנה כמה הערות נוספות עליו. הזווית, כמובן, כולה שלי. כולי תקווה שאף אחד לא יצא מרוצה לגמרי משבעת הסעיפים שלהלן.

1. זה לא אישי!

אך טבעי שבעלי עניין יקראו את הטור הזה ביתר עניין. מי שצבר כרגע פז"מ

מכובד כגרוש מן המניין, מי שמצוי לקראת או בעיצומו של הליך פרידה, מי שמכירה חברה טובה שבדיוק לפני חודש התגרשה. אני מניח שהבנתם את רוח הדברים.

לאלה גם לאלה נצווח: הניחו למקרה האישי שלכם. המושא האמיתי של הכתבה הזו הם אלה שעדיין לא יכולים לקרוא אותה, קרי, ילדים רכים. טובתם תלויה בשילוב של גורמים רבים שהבאלאנס ביניהם משתנה ממקרה למקרה, ועל כן הסעיפים שיפורטו מיד הם הכללה פשטנית במקרה הטוב. אני לא מתכוון להכריע במקרה שלך. אני לא מכיר אותו.

2. שוביניסטים, פמיניסטיות ושאר נושאי דגל – תלכו לעזאזל!

מילא אנשים שבאים עם אג'נדה פסיכולוגית כלשהי, שיש להם תפיסה מוצקה אודות ההתפתחות "הנכונה" של נפש האדם, אבל להפקיר את הדיון שיחרוץ את גורלם של ילדים בידי מי שרוצה לסגור סופסוף חשבון עם גברים נבלות או נשים מסרסות? נסחפנו.

הנה תזכורת לפעילים מעל ולטוקבקיסטים מתחת: כל אותם זכרים מפקירי משפחות וכל אותן נקבות מוצצות דם מוכרים יותר לילדיהם בשמות "אבא" ו"אמא" והקטנטנים עדיין נושאים אליהם מבט מעריץ ואוהב. אושרם של האחרונים חשוב בעיני יותר מכל עמדה פוליטית או חברתית ומכל אינטרס של קבוצת מבוגרים זו או אחרת.

3. גברים, בואו נודה שלנשים יש יתרון מסוים עלינו

לא, זה לא נכון במאת האחוזים, אבל כמגמה זה שריר וקיים. נשים מבצעות את משימת הטיפול והתחזוקה הפיזית/רגשית של עוללים טוב יותר מגברים (ועכשיו באות מילות ההסתייגות המתבקשות: לא תמיד, הפערים מצטמצמים, בלה בלה בלה). הבונוס של בנות חווה הוא קודם כל גנטי (תכנות DNA ייעודי מבית אבולוציה בע"מ), אבל גם סביבתי: הן אלו שבדרך כלל שוהות במחיצת הינוקא שעות רבות יותר מרגע בקיעתו ואי לכך צוברות ניסיון, שרירים וסבלנות. בשורה התחתונה חובת ההוכחה עדיין חלה עלינו, הטסטוסטרונים. מאידך, אמורה להינתן לנו הזכות להוכיח את עצמנו.

4. אמהות, הצאצאים שלכן חייבים הרבה אבא

כאן הכמות והאיכות מתלכדות יפה והדוק. אמא יש רק אחת, כידוע, אבל ספירת מלאי התפתחותית מהירה תראה שגם אבא זה לא משהו שמיוצר בכמויות. נוכחות גברית חיובית ומתמדת בחיים של הילד איננה מותרות או שדרוג חביב. נפש הקטנטן נסמכת על הימצאות שני היסודות הללו. זה לא מספיק שהפעוט ידע שיש לו אבא שאוהב אותו ומחובר אליו. הוא צריך לחוות את זה על בסיס יומי, ואם לא יומי אז דו יומי, תלת יומי או דו גלגלי. שורה תחתונה ומקוממת: כללית, המינונים הבסיסיים לנוכחות אב על פי החוק "הישן" פשוט נמוכים מדי.

5. yes, we're man ,Yes, we can

אבות יכולים לספק חווית הורות שלמה וטובה. אם לא עשו זאת עד יום הגירושין, זה לא אומר שאין להם את המוטיבציה או היכולת ללמוד לעשות זאת. אם עשו זאת שווה בשווה עם זוגתם עד רגע ניתוק הטבעת, נכון וראוי להתחשב בנתון הזה.

רק רגע גברים יקרים. לפני שאתם חוגגים ניצחון קטן ועוקצני, מן הראוי להבין שהרגע הופל עליכם תיק מהדהד. האמירה שלפיה "גברים יכולים לספק חווית הורות טובה" מובילה – וחייבת להוביל – לאמירה המשמעותית באמת: גברים גרושים מוכרחים לספק חוויה הורית טובה. אין פה אופציה בכלל. כולנו, בעלי הזיפים, חייבים להפסיק להחזיק את החבל בשתי קצותיו או כמאמר הילדים שלכם – אם כבר, אז כבר.

ואני עוצר לרגע ופשוט מתזכר שוב את הנקודה הראשונה – זה לא אישי. אני לא מדבר עליך ,שמעון. אני מנסה לבצע הכללות שפויות.

6.החיים שהיו - נגמרו

הבסיס היציב של ילדה קטנה וילד רך אינו קשור למבנה פיזי בן ארבעה קירות או למיקום גיאוגרפי כלשהו. הוא קשור בראש ובראשונה לזהות האנשים שאתה פוגש בכל בוקר ולאופי האינטראקציה שיש לך איתם.

כשמתגרשים העולם הזה מושמד ובמקומו מתחיל תהליך בנייה איטי של עולם חדש, שעל אף שהוא דומה במאפיינים מסויימים לפלנטה הישנה, יש בו שגרת חיים חדשה וחוקי התנהלות חדשים. לכל הצדדים במערכת יקח זמן ללמוד את זה, אבל אין טעם לדבוק באופן פנאטי בשגרת השבוע שהייתה מודל אידיאלי לחיים בעידן החדש והמגורש. צריך לבנות משהו חדש ומוסכם ואותו לייצב.

7. אלף חוקים לא שקולים לשיתוף פעולה אחד

אם אתם מצפים שמוסדות החוק ושליחיו יסדרו בשבילכם את העניינים, מצבכם בכי רע. בכל הנוגע למשמורת השארת רושמי החשבוניות מחוץ למשחק היא מטרת ביניים חשובה, והיכולת לבלוע את הדם הרע ולבצע מאמצים חריגים עם טונה של ויתורים הדדיים כדי להסכים על הליכי פיזור הילדים היא מטרת על. לא משנה מי חתך את החבל, מי מרגיש פגוע, ולמי מגיע שיענישו אותו בבית המשפט המוסרי של הלב – הילדים באים קודם. הזוגות המתגרשים בישראל כנראה ימשיכו להתחלק לאותן שתי קבוצות: אלו שמבינים את זה ואלו שמפרנסים את המערכת.

זהו לעכשיו. גירושים שפויים לכל בית ישראל.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל