רווקים מצלמים: מקסימום, נשדרג את הפרופיל
מצאתי את עצמי בנמל תל אביב בבוקר יום שישי מתמנגלת בתוך קבוצה של גברים ונשים, מצוידים במצלמות עם גישה שנעה מ"אני פה סתם בשביל הכיף" ל"אני בעצם אמור לצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק, הם פשוט עוד לא גילו אותי"
בואו לדבר על הכרויות ועל צילום גם בפייסבוק שלנו
העמדה הסטריאוטיפית שלי היא דוגמה מושלמת לביטוי הקלאסי 'רק חמור לא משנה את דעתו', ולמרות שרבים עדיין יתעקשו להעניק לי את שם התואר החייתי, אני מודה בפה מלא כי לא רק ששיניתי את דעתי, אלא עשיתי זאת בהנאה רבה ואפילו תפסתי שיזוף קל תוך כדי.
הכל התחיל כאשר חברה טובה החליטה לבעוט באופן סמלי בעכוזי ולהזכיר לי בפולניות שאני לא נעשית צעירה יותר, ואולי היציאות האינסופיות לפאבים ומועדונים מהנות ביותר אבל לא מביאות לקשר שנמשך מעל לשניים- שלושה דייטים. היא טענה באופן תמוה לחלוטין שהגיע הזמן לנסות חוויות היכרות חדשות שפסלתי בעבר.
רציתי להגיד לה "אויש תנוחי ותלכי להציק לרווקה אחרת"
למרות שאינסטינקטיבית רציתי להגיד לה "אויש תנוחי ותלכי להציק לרווקה אחרת", נאלצתי להנהן בהסכמה ממורמרת. השיחה המשיכה וקיבלה טוויסט חד ולא ברור כשהיא החלה להביע ביקורת על איכות התמונות שהעליתי לפייסבוק וטענה שאני חייבת לעשות לגבי זה משהו. גירדתי בפדחתי והודיתי במבוכה שאכן התמונות שלי בפייסבוק יכולות לצאת טוב יותר, למרות שאני באמת מאוד משתדלת, אבל מה שומו שמיים הקשר למצבי הרומנטי?
אז זהו, מסתבר שיש אנשים חכמים שחושבים על דברים כאלה עבור קטני אמונה שכמוני וארגנו מפגש פנויים פנויות לחובבי צילום המעוניינים לשלב באקראיות מכוונת בין שני הסטטוסים. כך מצאתי את עצמי בנמל תל אביב בבוקר יום שישי מתמנגלת בתוך קבוצה של כ-30 גברים ונשים, המצוידים במצלמות קטנות כגדולות כענקיות ועם גישה שנעה מ "אני פה סתם בשביל הכיף" ל "אני בעצם אמור לצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק, הם פשוט עוד לא גילו אותי".
רועי גליץ, מנכ"ל ביה"ס לצילום גליץ, שבעצמו הכיר את אשתו רודפת הינשופים דרך עדשת המצלמה, שבר את הקרח כבר בהתחלה באמצעות שיחת פתיחה קצרה וסבב היכרות קליל שנערכו בנקודה מושלמת מול הים. הסתבר כי למרות שרובנו בני 30 פלוס מאזור המרכז, מספר אנשים השקיעו והגיעו מירושלים ואפילו מחיפה. הורדתי בפניהם את הכובע הדמיוני שלי (מה לעשות, כובע הורס את השיער ואני רוצה להיראות טוב, בכל זאת מפגש פו"פ) ופרגנתי על המסירות למטרה.
משחקים של אור וצל עם עורך דין חביב
לאחר הפתיחה הוטלו עלינו משימות צילום שונות ומשונות שביצענו בזוגות. מידי 20 דקות בערך רועי הודיע שהמשימה, כמו בן הזוג, מתחלפים (לפעמים אני ממש אוהבת שאומרים לי מה לעשות) - וציוות אותנו עם אנשים חדשים. כך מצאתי את עצמי מחפשת משחקים של אור וצל עם עורך דין חביב או תרה אחר קומפוזיציות יצירתיות עם רואה חשבון נבוך אך חמוד. לרגע תהיתי אם גודל המצלמה שלהם מעיד על סמליות פאלית מסוימת ועל ניסיון לפיצוי על גבריות בעייתית, אבל הבנתי שכנראה זו לא שאלה טובה כל כך לשיחה ראשונית והשתדלתי לשמור על איפוק מסוקרן.
מצלמים ומחפשים. מתוך יום הצילומים. (צילום: רועי גליץ)
תוך כדי דיבור על עדשות, צמצמים, מהירות צילום ושאר סוגיות בוערות, הכרתי אנשים מקסימים ונעימים, שיש להודות כי רוב הסיכויים שלא הייתי מגיעה עימם לרמת שיחה כזו בנסיבות אחרות. האווירה היתה רגועה ומשעשעת, לא לקחנו את עצמנו ברצינות גדולה מדי וזרמנו עם ההתלהבות המידבקת של רועי, שדילג מאחד לאחד ומזוג לזוג וענה על שאלות שונות לגבי צילום אידיאלי של ים, ציפורים, שמש ורוח.
באחת המשימות, כאשר איגפנו וצילמנו קבוצת דייגים על המזח שלא הבינו מה נפל עליהם, ותהו אם אנחנו כנופיית פפראצי שטעתה בכתובת, קלטתי שאחד הבחורים ניגש לרועי ולוחש לו בנחישות: "פססססט, פסססט! אולי במשימה הבאה תצוות אותי עם הבלונדינית עם החולצה הפרחונית?" רועי, אשר אימץ בחום את תפקיד השדכנית הגאה, נענה ברצון לכל בקשה תוך חיוך ממזרי והציע גם לתווך בין הביישנים בהעברה של שמות בפייסבוק.
המצלמה יכולה לקרב וליצור אינטימיות עדינה
לאחר שצילמנו כל זווית אפשרית ובלתי אפשרית של נמל תל אביב על עובריו ושביו, כלביו וחרקיו, התיישבנו בצל ובאופן ספונטני התחלנו לצלם צילומי תקריב זה של זה ולשוחח כקבוצה. דווקא שם, בסיטואציה הקבוצתית ולא הזוגית, הבנתי עד כמה המצלמה יכולה לקרב וליצור אינטימיות עדינה בין אנשים. למרות שדיברנו פנים אל מול פנים, דווקא ברגע שמישהו הרים מולי מצלמה והקליק (תשעה צילומים בשנייה, נא לא לזלזל), הרגשתי יותר חשופה, ואפילו קצת מובכת.
באופן פרדוקסלי, המצלמה אולי נועדה להנציח מראה חיצוני, אך למעשה היא מגלה לעין כל פיסות שונות מהמראה הפנימי שלנו. בתור אחת שנוהגת לדפוק פוזה מלוטשת בכל פעם שמצלמים אותי, אני לא בטוחה שזה מצא חן בעיני כל כך... אבל אולי כל הרעיון של היכרות במפגש פנויים פנויות, הוא באמת לחרוג מהמקום הנוח והמוכר ולהיפתח בצורה שנמנעתי ממנה עד היום.
הסתכלנו זה על תמונותיו של זה. אוסף של פנים מחייכות, פנים נוגות, פנים מהוססות, פנים בטוחות, פנים שרוצות להכיר בת זוג. אני עדיין לא יודעת אילו פנים של איזה בחור אני אמשיך להכיר אחרי המפגש הזה, אבל גם אם לא, עדיין נהניתי מאוד, ואני כבר מצפה למפגש הבא, שאמור להתרחש בשעת שקיעה (רועי, שלא תחשוב שלא שמנו לב שהבטחת!).
לפנייה לכתב/ת 
