אל מעבר לפיורד: על הרומן "ילדת פלא"

"ילדת פלא", ספרו הראשון של רוי יקובסן הנורווגי המתורגם לעברית, הוא אכן פלא. יקובסן נחשב לאחד מהסופרים הפוריים והמצליחים בנורווגיה, המשרטט בדיוק מכמיר לב את התמורות והשינויים החלים בחברה בה הוא חי. אך אין מדובר בתיאור עובדתי קר וביקורתי בלבד, אלא בהצגת הנפש והקרביים של פרטים בודדים, המהווה במידה רבה תמונת מראה של מעמדם החברתי.

אידיליה וריחוק, על עטיפת הרומן ובתוך חוט העלילה

"ילדת פלא" מגולל את סיפורו של פין ואמו, המתגוררים בדירת שיכון קטנה באוסלו, נורווגיה, בשנות השישים של המאה העשרים. אביו של פין, המכונה "מפעיל המנופים", מת, ולאם וילדהּ יחסים קרובים במיוחד. כאשר לדירה מצטרפות שתי דמויות שעתידות לשנות את חייהם של האם ובנה לתמיד, גם מערכת היחסים ביניהם משתנה. הרומן עוסק בשינויי הנפש הללו, בחיי משפחה קטנה הנאבקת על קיומה ובפלא שהעולם מזמן.

עטיפת הספר מתעתעת. מצד אחד, יש בה חיות מלהיבה, בוהק ילדי ותחושה של אידיליה. ומצד שני, ניכר הריחוק (ואף הניכור) בין דמות הילדה הסטטית בחזית התמונה, לשלושת הילדים האחרים, אשר נמצאים בתנועה מתמדת. על הציר הזה בונה יקובסן את המערך הסיפורי, בעוד הוא מציב את הילדות כאלמנט סבוך, מורכב, עגמומי אך בעל פוטנציאל לאושר. בין שורות הרומן, שלא יוצר שום אידיאליזציה בנוגע לחווית הילדות, מבצבצת כמיהה ברת-מימוש לאחווה ורוגע.

את האמירה שלהלן יש לסייג, משום שיקובסן הוא אמן ההסתרה, ואת התחושות החיוביות קשה מאד לדלות. הן מובנות בדיעבד, בקריאות חוזרות, בחפירה ארכיאולוגית כמעט בנבכי הטקסט. הקרקע של סיפור המעשה נשארת קרה כקרח ואטומה, ויש לשבור אותה בכדי לגלות את החום המסתתר בינות השפה הקפואה והעלילה המצמררת.

סדקים באידיליה

הדמויות בסיפור מהוות את שתי נקודות ההתבוננות שמציג יקובסן בספרו. מצד אחד עומד, קריסטיאן, דייר המשנה המסתורי, השוכר חדרון שהוצע להשכרה מפאת מצב כלכלי קשה. ומצד שני נמצאת לינדה בת השש, בתו של האב מנישואים שניים, אסופית רגישה, שאמה הנרקומנית נאלצה למסור אותה. הפן החברתי והפן הפרטי-משפחתי שבסיפור נשזרים יחד למרחב צפוף אך אינטימי, ואחת מסגולותיו של יקובסן, היא האופן בו הוא מטפל בדיוק ובחמלה רבה בשני האלמנטים.

"הכל התחיל כשאמא ואני התחלנו לשפץ", כך פותח פין, המספר, את סיפורו. שיפוץ הדירה טומן בחובו הבטחה לעלייה ברמת החיים, לגישה אופטימית ולרווחה. אולם, עד מהרה מתברר כי משמעותו של השיפוץ הוא צמצום - מונח שהולך וצובר משמעות פיזית ומטפורית כאחד במרחב הממשי והנפשי בין הילד לאמו.

הן קריסטיאן ולינדה מביאים איתם בלבול עצום לחייו של פין הצעיר, הנע ונד בין קשת נרחבת של רגשות; מסלידה וכעס, לאהבה ודאגה. סיפור ההתבגרות שלפנינו נתון כל העת במערכת מורכבת של נסיבות חברתיות, סוציואקונומיות ומשפחתיות. ובין כל אלו, מתגלה התיאור החד והמרגש של יחסים בין אח ואחותו החורגת - שזו נקשרת אליו בכל נימי נפשה העדינה.

אף על פי שדמותו של פין נמצאת במרכז הסיפור, יקובסן אינו זונח את שאר הדמויות, שבקושי רב ניתן לכנותן דמויות משנה. תפקידן אינו רק להעשיר, לפרש ולקדם את דמות הילד המתבגר, אלא הן בעצמן עולם ומלואו: מסתוריות ובלתי מובנות, שעיצובן הוא לא פחות ממצוין. אחד הנרטיבים החזקים ביותר בספר הוא זה המציג את מערכת היחסים בין פין ללינדה, אשר במהלך הסיפור אנו מבינים כי היא סובלת מבעיות, אותן ניתן ודאי לשייך לאוטיזם. כאמור, פין עובר תהפוכות רבות וגם במקרה זה, יחסו אל לינדה משתנה והוא הופך לאח קרוב, המגונן בחירוף נפש על אחותו הקטנה.

יכולות התיאור של יקובסן הן לא פחות ממעולות. הוא מפליא לתאר את הסביבה האורבנית הקשה, כמו גם את האקזוטיות המתעתעת של האי הואיה, בפיורד של אוסלו, אליו יוצאת המשפחה לחופשה בעזרתו של קריסטיאן. העולם הסיפורי של "ילדת פלא" אינו תפאורת רקע, כי אם דמות של ממש, המשפיעה על העלילה ומנתבת את ההתרחשויות. הסביבה ברומן לעולם אינה מושלמת - כך הדבר גם בנוגע למשפחה, לחברות ולאהבה. מעוז החופש טומן בחובו אסון, מעוז הביטחון מאיים לקרוס תחת חוסר הצדק שבחיים - והקרבה לעולם ותמיד מכילה את פוטנציאל הניתוק.

תלאות היום-יום

בשל כך, "ילדת פלא" הוא ספר תובעני מאוד. הוא מציג את תלאות היומיום של אם חד-הורית הנאבקת בעול הפרנסה, לצד סודות משפחתיים קשים מנשוא, טראומת ילדות, ניפוץ אשליות ותהליך התבגרות רב תהפוכות. ההבטחה שנושא עמו קריסטיאן הן ברמה הפרטית כגבר והן ברמה החברתית-כלכלית, כמי שמגיע עם מקלט טלוויזיה לדירה הצנועה - עתידה להתנפץ, כמו אלמנטים נוספים רבים. יקובסן אינו רומנטיקן והוא מנכיח את המציאות המורכבת על שלל גווניה על ידי תיאור בלתי מתפשר של תהומות הנפש.

יחד עם זאת, "ילדת פלא" הוא ספר יפהפה ונוגע ללב ברמה העמוקה והאמיתית ביותר.

במקור נקרא הספר "פלא", ובבחירה למקד את המבט על הילדה יש צידוק רב, שכן הפלא, כמו כל דבר ביצירתו של יקובסן, הוא מונח דו-משמעי. לינדה היא אכן פלא: היא מגיעה באורח פלא, אינה דומה לאף ילדה אחרת ומחוללת פלאים בחייהם של פין ואמו. אבל יחד עם זאת, לפלאיות יש השלכות שאינן חיוביות בהכרח ומצבה הנפשי והקוגניטיבי של לינדה, מאפיין את הדואליות של שמו המקורי של הרומן.

תרגומה המעולה של דנה כספי מתווסף למכלול עבודתה, הכולל בין היתר תרגומים לפר פטרסון, טובה ינסן ויו נסבו. כמו בשאר תרגומיה, מצליחה כספי להעביר בדיוק רב את סגנונו של הסופר, הנבדל באופן ניכר מכל סופר אחר שתרגמה. בכך היא מעניקה לו לבוש חדש אך תואם, בעברית רזה, בהירה ומפעימה. ניסוחיו העדינים אך רבי המשמעות של יקובסן אינם מאבדים מתוקפם בעברית, ורגישותה למבנה המשפט ולתיאור הפואטי המסתתר בינות העובדות היבשות, יוצקות אמינות לטקסט הספרותי המרשים.

"ילדת פלא" הוא מסוג הספרים שאינם נותנים מנוח לקוראים, לא במהלך הקריאה ובהחלט לא אחריה. הדמויות נכנסות ללב (במיוחד פין ולינדה) וקשה מאד לעזבן. יקובסן כתב דרמה אינטנסיבית מבחינה רגשית ודקה מבחינת העלילה, והתוצאה היא ספר שקשה מאוד שלא לאהוב.