לא מציגים אחדות מול הילדים? הם ינצלו אתכם

לפני מספר שנים התאהבתם זה בזו. מצאתם את הנפש התאומה שלכם. מישהו שמבין אתכם, קרוב אליכם כל כך שלפעמים אפילו אין צורך במילים. ממש טלפתיה. אתה יודע מה היא חושבת על נושאים שונים, את מכירה את דעותיו. יש ביניכם מכנה משותף של הסכמות. אידיליה ממש.

ואז... נדמה שברגע אחד זה נגוז, כשנולד שותף חדש, כולו שלושה-ארבעה קילוגרם, אך יש לו את היכולת המופלאה להוציא את האידיליה שלכם מהאיזון. פתאום מסתבר שיש לכם תפיסות שונות מעט (או יותר) לגבי היצור הזה, שהוא הדבר הכי יקר לכל אחד מכם. וככל שהשנים חולפות ואתם מתמודדים עם סוגיות חינוכיות רבות ומגוונות - אחידות הקו החינוכי שלכם עומדת באתגרים לא פשוטים.

למה חשובה חזית אחידה?

את שני המרכיבים הראשונים של הצבת הגבולות וסמכות הורית עובר כל אחד מההורים בינו לבין עצמו: בשלב הראשון ההורה מגבש לעצמו דעה חינוכית תיאורטית בעניין מסוים. בשלב השני הוא בודק (עדיין ברמה התיאורטית) עד כמה החלטה חינוכית זו אכן מתאימה לילדו. ורק אז מגיע תורו של המרכיב השלישי: יצירת אחידות דעות ושיתוף פעולה חינוכי. מידת נחיצותו של מרכיב זה גבוהה למדי בתהליך נכון של הצבת גבולות. במשפחה בה יש שני הורים ושניהם רואים את עצמם כדמויות חינוכיות עבור ילדיהם, יהיה זה אך נבון ומועיל לאמץ וליישם מרכיב זה.

מרכיב זה מתאים לזוג הורים התופסים עצמם כצוות ומכירים בעמדתם המנהיגותית בתוך המשפחה.

אלו הורים שמודעים להבדלי ההיררכיה שבין "מעמד" ההורים לזה של הילדים ומבינים שאחידות חינוכית מצדם רצויה ביותר ואף הכרחית לשם תיפקוד תקין של מערכת היחסים ההיררכית במשפחתם. ההורה החווה את בן זוגו כבן ברית לתפיסת עולמו ולהחלטותיו החינוכיות יחוש בטוח יותר בהורות שלו ויצטרך להשקיע פחות מאמצים מאשר הורה שחש שהוא בודד במערכה, או גרוע מכך – מצב בו ההורים הנמצאים בחילוקי דעות ובמאבק אחד עם השני על דרכי החינוך של ילדם.

חזית אחידה זו תורמת לא רק להורים. השפעתה חיובית ביותר גם על הילד. הוא חווה את היחסים בין הוריו כחיוביים יותר שכן הוא רואה את האחווה, שיתוף הפעולה, ההסכמה והתמיכה ההדדית. יחסים טובים שכאלו משרים עליו תחושת ביטחון. הוא לא נאלץ לנוע בבלבול ובחוסר אונים בין שתי גישות חינוכיות שונות ובין מסרים סותרים והוא גדל ומתפתח על בסיס חינוכי מוצק ויציב יותר.

במקרה בו ההורים לא מיישבים את חילוקי הדעות בינם לבין עצמם ולא מצליחים לגשר על הפער בתפיסותיהם - עלול הדבר להביא למצב בו ינהגו עם הילד באופן שונה, שלא לומר באופן סותר. מצבי אי אחידות כאלה לא רק שמכבידים על הילד אלא גם מעודדים אותו לנצל אותם לרעה על מנת להשיג את מטרותיו. הילד הופך, בעל כורחו, למניפולטיבי. מצב חמור אף יותר, שיש להימנע ממנו, הוא מצב בו נוצרת קואליציה בין הילד לבין אחד ההורים כנגד ההורה השני.

כיצד חוסר הסכמה משפיע על הילדים?

נחזור לסוגיית השינה שהוזכרה בכתבות הקודמות בסדרה: לפעוט שלכם קשיי שינה. כל אחד מכם בודק עם עצמו מה תפיסתו החינוכית לגבי סוגיה זו. לאחר מכן כל אחד מכם שואל את עצמו ובודק עד כמה תפיסתו החינוכית מתאימה וישימה לגבי הילד. בשלב זה רצוי שתתפנו לשוחח על הנושא ולבדוק האם אתם מחזיקים באותן התפיסות והאם ההחלטה החינוכית שהגעתם אליה קבילה על הפרטנר שלכם להורות.

אחד מהמצבים העשויים להתעורר הוא ששניכם מסכימים, לדוגמה, שמקומו של הילד במיטתו ושם ורק שם הוא יירדם ויישן. אך אינכם מסכימים לגבי הדרך בה זה ייעשה: אחד מכם רוצה לממש את שיטת "חמש הדקות" ולתת לפעוט לבכות עד שיירדם ואילו האחר אינו יכול לעמוד בבכי של הפעוט אפילו דקה אחת ורוצה מיד להיכנס לחדרו על מנת להרגיעו.

ברור שכך אי אפשר יהיה לקדם הצבת גבולות תקינה עבור הפעוט. אין זה הוגן להעמידו באי הבהירות הזו. האם כשהוא בוכה עליו להבין שההורה לא יכנס לחדרו ולכן עליו ללמוד להרגיע עצמו, או שמא עליו לבכות ולצפות שההורה יכנס על מנת להרגיעו? במקרה של חילוקי דעות כאלו ביניכם אתם שולחים לילדכם מסרים סותרים ומבלבלים ומגבירים, לשווא, את מצוקתו של הפעוט. עליכם לשבת ולקבל החלטה חד משמעית שאיתה תוכלו שניכם להתנהל בשלום.

כיצד ניתן להשיג אחידות חינוכית?

זוגות רבים מגיעים להורות לאחר שעשו כבר כברת דרך כשותפים וביססו את ההכרות ביניהם. עם זאת, ככל שההורות מתקדמת ומציבה בפניהם אתגרים, חלק מהזוגות הללו מופתעים לגלות כי למרות היכרותם העמוקה עם בן זוגם מטבע הדברים ישנם נושאים בהם לא דנו בעבר,

אך עתה הם צפים על פני השטח ודורשים את התייחסותם. קורה לא פעם שגם זוג שמערכת היחסים שלו שופעת אהבה, קירבה וחברות מגלה, עם צירופו של הילד למשפחה, כי הם לא רואים בהכרח הכול עין בעין וכי לא פעם מתגלעים ביניהם חילוקי דעות, בין אם קלים ובין אם משמעותיים.

הגילוי הזה מציב בפניהם אתגר חדש ולא מוכר בזוגיות שלהם, משום שגם אם חוו בעברם חילוקי דעות אין ספק שאלו הקשורים בטיפול, גידול וחינוך הילדים מתגלים לא פעם כחילוקי הדעות המהותיים והעמוקים ביותר. לכן עלינו להבין ולהשלים עם כך שבלתי אפשרי ולא הגיוני לצפות שבין שני אנשים תהיה הסכמה על כל דבר. כל אחד מההורים גדל והגיע ממשפחת המוצא שלו, זכה לחינוך שונה במידה כזו או אחרת ועיצב את תפיסת עולמו ההורית עוד טרם הפך להורה וטרם בגר והפך להיות חלק מזוג.

אחידות חינוכית תוכל להיות מושגת בשיחות חוזרות ונשנות בין ההורים בענייני חינוך עד שיגיעו לפשרה או להסכמה. ומה אם למרות ניסיונות ההידברות לא נוצרת אחידות חינוכית בין ההורים? גם אם נדמה להורה שהוא נוכח בשגיאה חינוכית של ההורה השני - מוטב שיתמוך בו, לפחות בשתיקה. זו לעיתים עשויה להיראות דרישה בלתי אפשרית עבורו אך עליו לזכור כי הנזק שנגרם לילד ממה שנתפס בעיני ההורה כשגיאה, קטן מהנזק שיגרם לילד מביקורת הדדית בין הוריו, לה יהיה עד, או מדרישות סותרות שהוריו יתנו לו. עדיף שבמקרה כזה מי מבין ההורים שהנושא פחות חשוב לו - יוותר.

מצב חד משמעי בו אל להורה לעמוד מן הצד הוא במקרה של פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הילד. אך מעבר למקרים יוצאי דופן אלו ערכה של האחדות החינוכית רבה: היא מציגה עבור הילד דרך ברורה ומחזקת את בטחונו העצמי. במקרים של מחלוקות עמוקות וממושכות רצוי לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי.

עם כל זאת, המציאות היא שרוב הילדים חווים מדי פעם חילוקי דעות חינוכיים בין הוריהם. ניתן למצוא את החיובי גם במצב לא רצוי זה: הילד לומד כי הדברים אינם מוחלטים ושתיתכנה נקודות מבט שונות עליהם.

מה עושים במקרה שבו לא הושגה הסכמה?

באותן נקודות שההורים נשארו חלוקים לגביהן יש להשלים עם כך שמי מהם שנמצא עם הילד ואחראי עליו - ינהג על פי תפיסתו. הילד ילמד עם הזמן את הגישות השונות של הוריו ואף ניתן, בהתאם לגילו, להסביר לו שכשהוא עם אמא היא מרשה לו לנהוג בדרך אחת - למשל להיות יחף בגינה הציבורית, וכשהוא עם אבא הוא אינו מרשה לו לחלוץ את נעליו (או שכשאמא מרדימה אותי - לא יעזור לי כמה אצרח, היא לא תוציא אותי מהמיטה, אך כשאבא מרדים אותי - צרחה אחת והוא מתייצב פה לידי...).

כל עוד זה לא המצב האופייני - הילד לא יינזק אם יחווה גישות שונות אצל כל אחד מהמטפלים בו. הרי אנו מכירים מצבים

בהם הגננת וההורים נוהגים באופן שונה בעניין מסוים (למשל - בגן לא קמים מהשולחן ללא רשות ואילו בבית כן), או שבבית הסבים מותר לילד דבר מה (זלילת ממתקים, לדוגמה) שאסור לו בבית. הילד לומד להבחין בהבדלי הגישות ולקבלן. אך יש לשוב ולומר שתהליך למידת והפנמת כללי ההתנהגות תשתפר ככל שהגישות תהיינה זהות.

עם תהליך ההתבגרות שוב ניצבים ההורים בפני דילמות חינוכיות שמחייבות אותם לקבל החלטות. ככל שהילד מתבגר ניתן לשתף אותו בהיבטים השונים ובהתלבטויות לגבי החלטות חינוכיות הקשורות אליו, אך על ההורים לעשות זאת בתבונה רבה ובמינון מתון - שכן לא רצוי לתת למתבגר תחושה מוטעית שהוריו מוותרים על הבדלי ההיררכיה בינם לבינו או מוותרים על מנהיגותם והם חסרי אונים מולו ולכן מוותרים ונותנים לו לקבל החלטות.

כשהילד מפתיע את הוריו בבקשה כלשהי ודעתם לגביה אינה מגובשת עדיין, על מנת להימנע מדיון או ויכוח לעיני הילד הם יכולים להצהיר במפורש שהם לוקחים לעצמם זמן לדון בדבר ולקבל החלטה המוסכמת על שניהם לפני שהם חוזרים לילד עם החלטתם הסופית.

לסיכום, מותר וצפוי שיהיו חילוקי דעות חינוכיים בין ההורים, אך לגבי מה שדורשים מהילד - רצוי לבוא עם מסר ברור וחד-משמעי (ועל מסר זה - בכתבה הבאה).

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית בעלת תואר M.A מאוניברסיטת בר אילן. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן