עדויות קצב: "רק צביטה בלחי בצירוף מחמאה"

העדויות החסויות במשפט קצב מתפרסמות - וגרסתו ליחסים נחשפת. בית המשפט המחוזי בתל-אביב התיר היום (א') לפרסם את עדויות ההגנה במשפטו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. אחת מהן עסקה ביחסיו עם ל', אחת המתלוננות שעבדה ככתבנית בבית הנשיא. עמדתו של קצב? חיבוקי הוקרה, מחמאות ידידותיות וצביטות בלחי - שלא גלשו מעולם להטרדה מינית. "חיבוק תמים ונשיקה של תודה ביום ההולדת", כהגדרתו על דוכן העדים.

לצפייה בפרוטוקולים שהותרו לפרסום:

ישיבה מ-10 בינואר 2010 , ישיבה מ-12 בינואר 2010 , ישיבה מ-17 בינואר 2010 , ישיבה מ-21 בינואר 2010 , ישיבה מ-2 בפברואר 2010 , ישיבה מ-4 בפברואר 2010 , ישיבה מ-11 בפברואר 2010 , ישיבה מ-16 בפברואר 2010

בדיון שנערך ב-12.1.10, מתשאל עו"ד ציון אמיר, סנגורו של קצב, את הנשיא לשעבר על יחסיו עם ל' והמקרים עליהם התלוננה, בהם נפלה קורבן להטרדה מינית מצד הנשיא לשעבר, לטענתה. קצב מספר בעדות כי ל' לקחה חלק פעיל ומרכזי בארגון מסיבת יום ההולדת ה-60 שלו, אליה הוזמנו ראשי מדינות ומנהיגים. "עיקר הנטל נפל על ל', היא ריכזה את רשימות האורחים, היא היתה איתי בקשר יומיומי ודיווחה לי על ההתקדמות. באופן טבעי, אנחנו, אני, עקבתי אישית אחר האירוע הזה".

קצב מתאר את האירוע בו הואשם כי הטריד אותה מינית: "ל' נכנסה אלי כדי לתת דיווח אחרון על אלה שנענו, אלה שמגיעים, אלה שלא מגיעים. היא אמרה שהיא ממהרת להרצליה, שם מתקיים האירוע, כדי לקבל את האורחים, כדי להכין אותם. האווירה היתה מאד חיובית, מאד נעימה, מאד חופשית, משוחררת, ובסיום הדיווח היא אמרה לי 'מזל טוב', עמדה לצאת, אמרתי לה: 'מגיע לך חיבוק ותודה על כל מה שעשית בתקופה האחרונה'. אני קם, והיא כבר היתה בדרך לדלת. היא מסתובבת, היא חוזרת אלי, מחייכת, אני ניגש אליה, מחבק אותה, מנשק אותה בלחי, אומר לה שוב 'תודה' והיא יוצאת, מחייכת, עם מצב רוח טוב".

קצב בביתו. "שאלה מאד מובנת ביחסי בני אדם" (צילום: צפריר אביוב)

קצב נדרש על ידי אמיר לתאר את יחסיו עם ל' עד אותו אירוע. "תשמע, היא יותר צעירה מבן הזקונים שלנו", משיב קצב. "בועז הוא בן 28, היא הרבה יותר צעירה ממנו. בתור שכזו התייחסתי אליה".

על עדותה במשטרה, לפיה נשאלה על ידי קצב אם יש לה חבר, עונה הנשיא לשעבר בעדותו: "יכול להיות שהיא נשאלה שאלה כזו, זו שאלה שבאה מתוך שיחה שמתפתחת בין שני אנשים, במקרה זה גם בוס ומזכירה שאין מאחוריה שום כוונה. יכול להיות שסביב חיי המשפחה שלה, יכול להיות שסביב עיסוקי ההורים שלה. יכול להיות שחשבתי על מישהו להציע לה, לא' ממשרד התיירות אני הצעתי מישהו שהיא יצאה איתו תקופת מה. זו שאלה מאד מובנת ביחסי בני אדם, שאני מתעניין בחייה, בשום פנים ואופן לא מתוך כוונה שלילית".

עו"ד אמיר: "והיא אומרת שבאותן שיחות השמעת מחמאות כמו יש לך עיניים יפות".

"שפתיים חושניות, אם אני זוכרת נכון", מתקנת השופטת יהודית שבח.

"אני לא מוציא מכלל אפשרות שאמרתי לה שיש לה עיניים יפות, כן", משיב קצב. את השימוש בביטוי "שפתיים חושניות", מכחיש קצב מכל וכל. "אני מעולם לא אמרתי את זה, עד למשפט, הביטוי הזה מעולם, ב-64 שנות חיי, לא יצא מפי, זו לא השפה שלי, זה לא הסגנון שלי, גם בשיחות חברים, גם בגיל הטיפש עשרה. לא שאני אדם שאינני מספר בדיחות ואינני מתלוצץ, אבל מעולם לא השתמשתי בביטוי כזה".

"כמו טבק ביום כיפור" 

קצב נשאל האם ביקש מל' לחבקו חזק יותר. "אני לא אמרתי לה את זה, זה היה ממש ביטוי של הערכה ותודה על מה שהיא עשתה. היא עבדה קשה יותר מכל אחד אחר בהכנות ליום ההולדת ופשוט ניגשתי אליה, היא התקרבה אלי, אני ניגשתי אליה, היא חייכה, יצאה, זה היה אלפית השנייה, אני לא יכול לשים לב אם היא התרגשה או לא התרגשה. פגשתי אותה לאחר מכן בבית חיל האוויר, ביום ההולדת, היא היתה פעילה, היא היתה עליזה, היתה עם מצב רוח טוב".

עו"ד אמיר: "ל' עוד מספרת שהיו מצבים, שאמרת לה שהיא חמודה ונתת לה צביטה בלחי".

קצב: "יכול להיות. זו תוצאה של איזושהי מחמאה שהיא קיבלה, איזושהי עבודה טובה שהיא הצטיינה בה ובמעבר ככה צביטה בלחי בצירוף מחמאה. אבל זה לא היה פעמים, זה היה פעם, פעמיים, אם כן, מתוך שש שנים שהיא עבדה איתי".

קצב ואשתו, גילה. "ביקשתי מל' שתעשה סדר" (צילום: אוהד צויגנברג)

מקרה נוסף בכתב האישום מתאר אירוע בו טענה ל' כי קצב רחרח את צווארה, בעת שביקש ממנה לרכון לכיוון מגירה כדי לסדר את הקבצים המאוכסנים בה. "הצטברו עשרות רבות של נאומים, ביקשתי ממנה שהיא תעשה סדר, היא הייתה בלשכה, וכך, אלפית השנייה, היא פתחה את המגירה, ראתה את הקובץ, אמרה שהיא תעשה את זה לאחר מכן. לא היתה שום בעיה עם כך, ואני עדיין לא מבין מה נדרשנו לנושא הזה. ואחר כך מספרים על נשיקה בצוואר ועל לטיפה בישבן, דברים שלא היו ולא נבראו".

עו"ד אמיר: "היא אומרת ברענון שההרגשה שלה היתה כמו רחרוח, כמו של הסנפה. אתה יודע מה זה הסנפה?"

קצב: "לא יודע מה זה הסנפה".

עו"ד אמיר: "הסנפה, זה מן פעולת שאיפה".

קצב: "לא"

עו"ד אמיר: "כמו שמריחים טבק ביום כיפור"

קצב: "כן בדיוק. לא היתה נשיפה ולא שאיפה ולא הרחה".

עו"ד אמיר: "אתה נושם לפעמים?"

קצב: "אני גם נושם לפעמים".

קצב בבית המשפט. "נשאלתי בחקירה על 15 שניות" (צילום: AP)

בדיון שנערך ב-12.1.10, נשאל קצב גם על יחסיו עם ה', מתלוננת נוספת בתיק, שעבדה בבית הנשיא כשישה חודשים. "באחת מגירסאותיה", שואל אמיר, "היא מתארת שלושה חיבוקים, והיא מאפיינת אותם כך: חיבקת אותה כשהיית קם ללוות אותה אל הדלת, חיבוק פנים מול פנים, עם שתי ידיים תוך הצמדה של החלק העליון וחיכוך של לחי בלחי שזה נמשך בין שמונה לעשר שניות".

קצב משיב כי נשאל בחקירה "על חמש עשרה שניות, עכשיו זה ירד לשמונה.

 היא מדברת על שקמתי ללוות אותה לדלת, בליווי לדלת, חיבוק מהצד, מהכתף, יכול להיות שזה קרה פעם-פעמיים. פנים אל פנים אני לא זוכר. אני לא זוכר אי פעם איזושהי רתיעה, איזושהי אי שביעות רצון. איזשהו זעם, איזושהי אמירה בוטה".

עו"ד אמיר: "היא אומרת ככה שהיא אמרה לך אחרי החיבוק השני, שוב יש כמה גרסאות ואני לא עובר איתך על כולן, אבל באחת יש. שאחרי החיבוק השני היא אומרת לך שזה לא נעים לה, ושתחדל מכך".

קצב: "יכול להיות, אני לא שולל את זה. מה קרה לה במשך השלוש שנים עד להופעה פה בבית המשפט, איך הלינץ' התקשורתי, איך השיחות, איך הרצון להיות חלק מהמאבק הציבורי הזה, אני אינני יכול לומר אם זה השפיע עליה או לא השפיע עליה, אבל בכל אופן אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות". 

"אולי תלמדי אותי הרפיה?"

באחד המקרים המתוארים בתיק, טענה ה' כי קצב ביקש ממנה ללמדו "הרפיה". בעדותו, טוען קצב כי המילה 'הרפיה' מעולם לא נאמרה על ידו, ומציג הסבר משלו לאותה השיחה, הנוגעת למצבו הנפשי הקשה שנבע מביקורים תכופים בבתי אבלים. "אף נשיא בתולדות מדינת ישראל, לא עמד מול המציאות הזאת - לבוא כמעט מדי יום לנחם משפחות שכולות, לפעמים שניים-שלושה ביקורים. אני בביקורי תנחומים משקיע גם הרבה אנרגיות, שוהה הרבה זמן, משוחח עם המשפחות השכולות ולא רציתי בשום פנים ואופן שאיזושהי משפחה תרגיש שאני בא כדי למלא חובה, לסמן וי וללכת, גם אם הביקור הזה מהווה בשבילי מועקה נפשית מעבר לכוחותיי ויכולתי".

לדברי קצב, באותם ימים אף נשקלה האפשרות שידבר עם איש מקצוע, על הקושי הנפשי בו היה. "אני הזמנתי אלי את מנכ"ל משרד הבריאות ואמרתי לו האם יש לו איזושהי הצעה בשבילי, אני קשה לי, אם יש לו איזושהי דרך שאני אוכל להתמודד עם ביקורי התנחומים. הוא אמר שזה בלתי אפשר אם אני לא רוצה להפסיק, אז זה יהיה קשה וגם היינו צריכים להביא בחשבון שזה עלול גם להיות מודלף החוצה כי צריך לבוא מישהו, לייעץ, לדבר, מישהו צריך ובסוף החלטנו שלא".

ה', לטענת קצב, היתה בין האנשים הבודדים שאיתם שוחח על מצבו הנפשי. "מהחוגים הקרובים אלי, דיברתי באותה התקופה על הקושי הנפשי הזה שיש לי באותה תקופה וככל הנראה גם עם ה', וזה היה טבעי שאני מדבר גם איתה על הנושא הזה". בשלב הזה, מקריא עו"ד אמיר מעדותה של ה' במשטרה. "היא אומרת כך: 'אמר קצב, אולי תלמדי אותי לעשות הרפיה', כשאני דיברתי על היוגה". זה ציטוט עכשיו: 'יוגה, הרפיה, הוא העיר איזושהי הערה שהיה לי מאד ברור שיש בה קונוטציה על המילה הרפיה שהיא מינית, שלא הכרתי קודם, ואז הוא נשכב על הספה שמול השולחן, הוא לא נגע בי'".

קצב דוחה את ההאשמה. "לא השתמשתי במילה הרפיה, היא אומרת, כפי שאני רואה פה, 'הבנתי את זה מהאופן בו דיבר, מהאופן בו דיבר'. היא הבינה כך. היא הבינה מהאופן שדיברתי שהיא אומרת שהיה לה מאד ברורה, שיש אוזושהי קונוטציה. אני לא זוכר את השיחה הזו. אני לא שולל את האפשרות שהשיחה הזו התקיימה, אני מסביר את הנסיבות. זה לא נושא שאפשר להתבדח איתו, לצחוק איתו. היה לי קשה מאד, הייתי כואב, מיוסר, נדודי שינה בלילות... לא שכבתי על הספה, אני השתרעתי מדי פעם על הספה בבית הנשיא, עם הרגליים על השולחן. אם זה היא קוראת שכיבה, בסדר".  קצב מסכם: "היא היתה בחורה מאד נעימה, ה'... אני חייב לומר, אני הצעתי לנועם שנמצא פה, שייצאו יחד. רציתי לראות אותה ככלתי".