שקר הנדל"ן של ממשלת ישראל
ממשלות ישראל גרמו בעצמן לעליית מחירי הדיור במדיניות ההפרטה, בשיווק קרקעות במכרזים ובפטור ממסים. אם נחכה שכרישי הנדל"ן יפתרו את הבעיה, המצוקה רק תעמיק
בשני העשורים שבין 1990 לבין 2011 עלו מחירי הדיור פי 6. נתונים ממוצעים אלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצלמים את המצב, אך לא את סיבותיו.
ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שלו שטייניץ קבעו, כי שורש הבעיה של העלייה התלולה במחירי הדיור הוא שהקבלנים לא בונים מספיק דירות. ואז, בהגיון קפיטליסטי, הודיעו השניים במסיבת עיתונאים מתוקשרת (נובמבר 2010), כי הדרך להקלת מצוקת הדיור של זוגות צעירים וחסרי דיור אחרים היא ב...הטבות מס לבעלי מגרשים ולקבלנים. 8 חודשים חלפו מאז אותה הצהרה, ומחירי הדירות ממשיכים לנסוק, ואיתם מחירי השכירות, שהם פועל יוצא של מחירי הדירות.
הממשלות השונות תרמו לעליית מחירי הדיור בשורת צעדים שביצעו מאז שנות ה-90. ראשית, הממשלה הפריטה את החברות הממשלתיות לבנייה וההסתדרות מכרה את חברת הבנייה שלה, שיכון עובדים. בכך הופרט כלי מרכזי, שוויסת את מחירי הקרקע והדיור באמצעות בנייה ממשלתית וציבורית של דירות קטנות ובינוניות ברחבי הארץ.
שנית, מנהל מקרקעי ישראל, שהוא גוף ממלכתי, החל בשנות ה-90 לשווק קרקעות רק במכרזים, כלומר יצר מנוף לעליית מחירי הקרקע, בעיקר כאשר רוב הקרקעות בישראל הן בניהולו. שלישית, הממשלה אימצה ב-2009 רפורמה, שמטרתה - הפרטה מסיבית של קרקעות מדינה. רפורמה זו אינה מבוצעת עדיין במלואה, אך היא כבר שידרה לשוק הדיור איתות ברור, שהממשלה מאיצה את יציאתה גם משוק הקרקעות.
רביעית, הממשלה יזמה חוק, המאפשר לבעלים של יותר מדירה אחת למכור דירה אחת לארבע שנים מבלי לשלם מס על הרווח הריאלי (ההפרש בין מחירה המכירה לבין מחיר הקנייה של הדירה). בפועל, משקיעים בדירות, המוכרים אותן, אינם משלמים כלל מס. כדי להמחיש את משמעות הפטור הזה, נציין כי בעוד שהיקף העסקות בשוק הנדל"ן בישראל מסתכם בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, הכנסות האוצר מהמס על מכירת דירות הסתכמו ב-2009, למשל, רק ב-180 מיליון שקלים.
הפקרות וספסרות בנדל"ן
למדיניות הרסנית זו של הממשלה יש להוסיף את ההפקרות, שבה הניחה הממשלה להתפתחותה של ספסרות בנדל"ן, מבלי להגן על אלה השוכרים דירות או הרוצים לרכוש דירה. בתנאים של משבר כלכלי מתמשך וריבית נמוכה, יחסית, מתקשה ההון הפיננסי למצוא הזדמנויות השקעה רווחיות בעסקים חדשים. לכן הוא מכוון את השקעותיו לרכישת זהב וגם נדל"ן, בהנחה שזהב ודירות ישמרו טוב יותר על ערך ההשקעה ובעתיד גם יניבו רווחים. התוצאה: בעלי הון ישראלים וגם זרים, קנו בשנים האחרונות אלפי דירות יוקרה להשקעה, ושוק הבנייה בכללותו התכוונן אליהם.
הטענה של נתניהו-שטייניץ שחסרה קרקע לבנייה היא זריית חול בעיניים. חברות הנדל"ן הגדולות, השולטות בשוק, מחזיקות בידיהן מלאי קרקע לבניית רבבות דירות. אך השיקול שלהן לגבי המועד של הבנייה הוא עסקי בלבד - האם הבנייה תניב את הרווח המצופה. לחברות אלה אין שום עניין בפתרון מצוקתם של זוגות צעירים ורווקים, שאינם מסוגלים לרכוש דירה במיליון שקל ויותר, אפילו כאשר שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה ובשכר בינוני. בוודאי שאין להם עניין לבנות דירות קטנות או דירות להשכרה.
לכן, אם הממשלה תחכה שהשוק (כלומר, כרישי הנדל"ן) יפתור את הבעיה, תימשך העלייה במחירי הדירות ותעמיק מצוקת הדיור. רק לממשלה ולגופים שבניהולה, ובראשם מינהל מקרקעי ישראל, יש אפשרות לגרום להוזלת מחירי הדיור - אך נראה, כי פרט להפרחת הבטחות בדבר "רפורמה", אין בכוונת הממשלה ליטול על עצמה אחריות לשוק הדיור, להוזיל באמת קרקעות לבנייה ציבורית ולבנות, כן לבנות באמצעות חברות ממשלתיות, דיור עממי שווה לכל נפש.
תמר גוז'נסקי, חברת כנסת לשעבר בסיעת חד"ש, פעילה במכללה החברתית-כלכלית.