אמא'לה, מפלצת! 10 דרכים להתמודד עם פחדים

כל ההורים לפעוטות מכירים את הסצנה הבאה: לילה, בני המשפחה שקועים בשינה עמוקה ומתוקה, כשלפתע בכי תמרורים קורע את דממת הבית. אתם ממהרים לחדרו של בן השלוש ומוצאים אותו יושב במיטה, מבועת ומבולבל, מתייפח מרה וממלמל משהו על דרקון מפחיד שנמצא בחדר.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

אתם כבר מכירים היטב את הדרקון הזה. למעשה, הוא עבר לגור אצלכם לפני כמה שבועות וכמעט מדי לילה משבית את שנתו של העולל (ואת שלכם). דיברתם על זה, הסברתם שדרקונים יש רק בסיפורים ולא במציאות, הבטחתם שאתם שומרים עליו - אך הוא בשלו: יש לו דרקון בחדר, והוא מפחד.

• לכל הטורים של אלי זוהר ניב לחצו כאן
  

מהיכן נובעים פחדים?

חשוב לדעת כי פחד הוא תגובה טבעית, מנגנון מולד הכרחי והישרדותי. הפחד שומר עלינו מפני סכנות אפשריות, ולכן הוא חשוב מאוד. כשתינוק נולד הוא יוצא לסביבה חדשה ומאיימת עבורו. בכל החודשים שבילה ברחם הוא חש מוגן בחלל קטן ועוטף, בטמפרטורה קבועה, כשסביבו רחשים חרישיים והוא מוזן באופן רציף ועקבי. לא פלא שלפעמים הפנטזיה שלנו היא לחזור לשם.

העולם בחוץ הוא כבר סיפור אחר לגמרי: חלל עצום וגדול, רעשים צורמים, לא מוכרים ובלתי צפויים, תזוזות פתאומיות, מעברים בין אור לחושך, בין חום לקור, תחושת רעב, מיחושי גוף - כל אלו חדשים ובאופן טבעי מאוד מפחידים.

בגיל מאוחר יותר, סביב שמונה-תשעה חודשים, תינוקות מבטאים פחד מזרים. הם כבר לא מוכנים ללכת לכל אחד ולעבור מיד ליד, אלא נצמדים לדמויות המוכרות להם, בעיקר אבא ואמא.

לזה מתווסף מאוחר יותר פחד מעזיבה. ילדים קטנים אינם מבחינים בין פרידות קצרות וארוכות, כיוון שתפיסת הזמן שלהם אינה מבוססת. כאן הפחד הוא הישג התפתחותי: כשילד מפחד מדמות לא מוכרת, סימן שהוא גדל ומתפתח ומבין שיש כאן סכנה אפשרית.

פחדים התפתחותיים נוספים הם פחד ממים, מבעלי חיים, מחושך, מליצנים וכדומה. פחדים נרכשים, אלה שהילד מאמץ בהמשך, מופיעים כתגובה לחוויה לא נעימה, כמו ביקור אצל רופא, חלומות רעים, עקיצת דבורה ועוד. אלה הם מרבית הפחדים שאנו חיים איתם. גם פחד ממפלצות,

המופיע בגיל שלוש-ארבע, הוא פחד התפתחותי הקשור לגיל שבו הדמיון מפותח במיוחד והילד מתקשה להבחין בין דמיון ומציאות. המפלצת, הדרקון והנמר - אמיתיים בעיניו לחלוטין.

המשותף לכל הפחדים האלה הוא שמדובר בחוויה של אובדן שליטה, דבר שאף אחד מאיתנו לא חי איתו בשלווה. ילדים אינם מצוידים עדיין בכלים שיעזרו להם להתמודד עם פחד, ואין להם מאגר של "חוויות הצלחה" לשאוב ממנו ניסיון וחוסן. ככל שהילד גדל ומתנסה ביותר בחוויות - התגובה משתנה.

מה אנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדים שלנו ולעצמנו בהתמודדות עם הפחד?

1. סביבה בטוחה

תינוקות רוכשים ביטחון ואמון בסיסי בשנות חייהם הראשונות. אי אפשר - וגם לא נכון - להימנע משינויים ומאירועים לא נעימים, כיוון שזה חלק מהחיים. אבל אם קיימת נוכחות פיזית של הורה אחראי וקשוב וסביבה מוכרת, מגינה ועקבית, הילד ילמד להסתגל בכל יום יותר ויותר.

2. לא לבטל ולא ללעוג

גם אם הפחד מהכלב נראה לכם טיפשי ומיותר, גם אם הדמות המפחידה דמיונית, הרי שהפחד אמיתי לחלוטין. הימנעו מלבטל את התחושות של הילד, ובוודאי לא ללעוג להן. תנו לתחושות מקום וכבוד, ואל תתווכחו. תנו להן תוקף ולגיטימציה באמצעות אמירה כמו "אני רואה שאתה מאוד מפחד...". לעתים עצם העובדה שההורה מתייחס לפחד ומכיל אותו, לא נלחץ ממנו או מבטל אותו, כבר עוזר לילד להרגיש הרבה יותר טוב.

3. דברו על הפחד

הפכו את הפחד לנושא שמדברים עליו בבית, כמו על נושאים אחרים. שאלו שאלות כמו "איפה אתה מרגיש את הפחד?", "מה הכי מפחיד אותך?" ו"ממה פחדת פעם ועכשיו כבר לא?". 

תנו לפחד מקום בחיים שלכם, כיוון שכשהוא "בחוץ" הרבה יותר קל להתמודד איתו. כשילד יראה שהוא התגבר בעבר על פחדים הוא יבין שהוא מסוגל ושהדבר אפשרי.

4. הדרגתיות והתיידדות

כשהילד שלכם מפחד מהים, מבעלי חיים, משואב האבק וכו', זכרו כי כל אלו הם פחדים האופייניים לגיל וזה לגמרי לא אומר עליו כלום. הוא בהחלט לא פחדן, הוא רק בן שלוש. ההתמודדות הטובה ביותר עם פחדים כאלו היא הדרגתית ורבת סבלנות.

אל תלחיצו או תפתיעו אותו, אלא קחו זמן וספקו לילד מרחב גדול של הסתגלות - להסתכל יחד על הכלב מרחוק, לראות איך אחרים ניגשים אליו ו"נשארים בחיים", לשחק על החוף ליד המים ומדי פעם לטבול אצבע, לבדוק ולהכיר את חלקי שואב האבק כשהוא כבוי וכן הלאה. עם הזמן והגיל זה יעבור.

נוכחות פיזית של הורה קשוב תעזור לילד להסתגל (צילום: shutterstock)

5. הכנה מוקדמת

לפני הביקור אצל הרופא, למשל, חשוב להכין את הילד ולספר לו מה הולך לקרות. תארו בפירוט את כל מה שקורה מהרגע שמגיעים לרופא, ניגשים למזכירה, מחכים בתור ועד הבדיקה עצמה. ככל שנפרט יותר, כך הילד ירגיש מוכן ורגוע יותר.

6. פתרונות מעשיים

שאלו את הילד "מה נוכל לקחת איתנו כדי שהביקור אצל הרופא יהיה לך יותר נעים?" או למשל "מה נוכל לשנות בחדר כדי שהמפלצת לא תוכל להיכנס?". קחו אתכם חפץ אהוב שיעזור לזאטוט להרגיש נינוח, בנו "מחסום" לדלת או מתחת למיטה שיעצור את המפלצת, הוסיפו תאורה נעימה שתרכך את החושך, הכינו את חרב הצעצוע ליד המיטה - כל מה שעובד עבור הילד, טוב גם לכם.

7. פתרונות מארץ הדמיון

המפלצות מבטאות את הפחד הכי גדול של הילד: לאבד שליטה. המפלצת היא הכי גדולה, מפחידה ומאיימת. נלך עם הדמיון של הילד ונחפש אותה יחד מתחת למיטה ובתוך הארון, ונחשוב יחד איתו על פתרונות שיחסלו אותה: טקס עם לחשים ושיקויים, דמות חזקה יותר בחדר (בדמות צעצוע או ציור) שתילחם בה, נצייר ונצבע את המפלצת ואחר כך נגזור אותה ונזרוק את חלקיה לפח וכו'. רצוי שאת הרעיונות יעלה הילד עצמו, וכך תתעצם תחושת השליטה שלו.

8. גם הורים מפחדים

כאמור, הפחד הוא טבעי, הישרדותי וחשוב, וגם אנחנו מפחדים. אל תחששו לבטא את הפחדים שלכם, בהתאם לגיל הילד וליכולת התפיסה שלו, ולשתף אותו בדרך ההתמודדות שלכם. אם פחדתם כילדים ממים עמוקים, והתגברתם על זה, הילד ישמח מאוד לשמוע את הסיפור על כך, בתנאי שהשיתוף יהיה ממקום קליל ו"סיפורי" ולא דידקטי.

במקרים שבהם אנו עומדים מול משהו שמפחיד גם אותנו (גנבים, מחבלים), מותר להגיד "זה באמת מפחיד, בוא נראה מה אפשר לעשות". כל עוד אנחנו בוחנים את הסוגיה באופן מעשי ומשדרים ביטחון, אנחנו מעבירים מסר שהעניין בטיפול ושאנחנו שם עבור הילד.

9. ספרים רבותיי, ספרים

ביבליותרפיה (תרפיה באמצעות טקסטים) מספקת לנו כאן את אחד הפתרונות הטובים והיעילים שיש. כשאנו מספרים לאפרוח שלנו על ילד שפחד מרופא השיניים או על ילדה שרואה צללים בלילה ומדמה אותן למפלצות, הוא יכול להתעמק בסיפור ולהתמסר לו. ראשית, הנושא מדבר אליו ומעסיק אותו והוא מזדהה עם כל מילה, ושנית - הרי לא בו מדובר, וזה הרבה יותר פשוט.

מעבר לכך, מפלצות באור יום הרבה יותר ידידותיות, ואפשר לראות את המצחיק ואת המגוחך שבהן, להבחין באנושיות שלהן (הן עצובות, נבוכות, חוששות וכו') ואפילו בדמיון בינינו לבינן...

10. לא לפחד מהפחד

הילדים שלנו מפחדים מכל מיני דברים, אמיתיים ודמיוניים, וגם אנחנו מפחדים עליהם, שמא לא יסתדרו, או חלילה יקרה להם משהו רע.

הדחף הראשוני שלנו הוא לחבק אותם חזק-חזק ולא לתת להם לצאת מד' אמותינו, אבל חשוב לא פחות - לשחרר. עלינו להיות שם עבורם, להרגיע ולתמוך, אבל גם לתת להם תחושה שהם יכולים ומסוגלים למרות הפחד, שפחד אינו הורג (למרות הביטוי "מת מפחד"), שכל התמודדות מוצלחת היא עוד חוליה בשרשרת של הגדילה. גם שלנו.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן