העונש על הלינץ' באריק קרפ - 26 שנות מאסר
גזר דין חמור נגזר על שלושת תושבי ג'לג'וליה, שלפני שנתיים הרגו את תושב תל-אביב במכות בטיילת תל-ברוך. השופטים: "אין חשיבות לחלקו של כל נאשם. איש מהם לא נקף אצבע כדי לעצור את הזוועה". בתום הדיון פרצה תגרה בין משפחות המורשעים
26 שנות מאסר בפועל - זה העונש שנגזר הבוקר (יום ג') על כל אחד משלושה תושבי ג'לג'וליה, שהורשעו בהריגתו של אריק קרפ ז"ל, בקיץ 2009 בטיילת בחוף תל-ברוך בתל-אביב. בנוסף, כל אחד מהם יפצה את משפחתו ב-100 אלף שקל. השלושה הורשעו גם בחבלה חמורה ובתקיפה, ולכן נקבע עונש חמור יותר מ-20 שנות המאסר, העונש המירבי על הריגה.
- לקריאת גזר הדין במשפט - לחצו כאן
לאחר שהשופטים הקריאו את גזר הדין פרצה במקום מהומה. בני משפחותיהם של שלושת הצעירים - ג'מיל עדס (25), עבד אל-רחמן עדס (21) ונער נוסף (17) ששמו אסור לפרסום - תקפו אלו את אלו במסדרונות בית המשפט. צפו בתגרה:
אנשי משמר בתי המשפט ניסו להפריד בין הצדדים, אך גם הם ספגו מכות. לאחר כמה דקות של דחיפות, קללות, אגרופים ומהלומות ליד המעלית בבניין בית המשפט - נרגעו הרוחות. אחד הקרובים פנה לצלמים ואמר: "אתם עושים פרובוקציה".
השופטים: הלב מצטמרר
השופטים כתבו בגזר הדין: "הזוועה מתעצמת נוכח האכזריות הבלתי נתפסת. איש מהם לא ידע על מה ולמה יש להרע לו. הנפש מתקוממת על הקשחת הלב אל מול תחינותיו של המנוח. לא נתפס כיצד איש מהם לא התעשת ולא נכנס בהם שביב של חמלה.
הלב מצטמרר על המחשבה, על הייאוש שהיו מנת חלקו של המנוח. האלימות שלוחת הרסן לא ידעה שובע".
השופטת מרים דיסקין גם תיארה את מעשיהם של השלושה, שלאחר שהרגו את קרפ נסעו ליער חורשים: "הנאשמים המשיכו בהילולת שיכורים, כאילו לא אירע דבר. האופי האכזרי של הטחת האגרופים, המכות והבעיטות של המשתתפים, במשך דקות ארוכות שהן כנצח - הוא הנותן למעשיהם את החומרה".
השופט רענן בן יוסף הוסיף: "בגלל שהעבירות בוצעו בצוותא, אין חשיבות לחלקו של כל נאשם. לכל אחד מהנאשמים היתה האפשרות להפסיק את האלימות, אך איש מהם לא נקף אצבע כדי לעצור את הזוועה".
קורבן אקראי
בגזר הדין הוסיפו השופטים, כי בחירת הקורבן היתה אקראית. "כל חטאו שפגש באותו לילה את חבורת הפורעים. האפשרות שאדם הולך לתומו בחוף הים בעירו, שאמור להיות מקום בטוח, יותקף באכזריות במכות עד מותו - היא אפשרות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת. למרבה הזוועה זו היתה המציאות לתוכה
נלכד המנוח, וכל מי שהיה נקרה באותו לילה בדרכם הנואלת של הנאשמים, גם גורלו היה נחרץ לאבדון".
השופטים גם תיארו את האכזריות במעשיהם של השלושה: "בענייננו, הזוועה אינה מתמצה באקראיות הקורבן. היא מתעצמת נוכח האכזריות הבלתי נתפסת בה התנפלו הנאשמים על המנוח, בחמת זעם נטולת כל סיבה, באשר איש מהם לא ידע על מה ולמה יש להרע לו. הם הכו, בעטו וחבטו בו ללא רחם ולא הרפו. הנפש מתקוממת על הקשחת הלב של הנאשמים אל מול תחינותיו וזעקותיו של המנוח וצעקות אשתו ובתו. לא נתפס כיצד בדקות הארוכות בהן הותר דמו של המנוח, לא התעשת איש מהנאשמים ולא ניצת בהם ולו שביב של חמלה".
בתו של קרפ, אוטיליה, היום בבית המשפט (צילום: דודו אזולאי)
הם גם ניסו לתאר כיצד הרגיש קרפ ז"ל, ברגעיו האחרונים: "ניתן רק לשער את גודל האימה שאחזה במנוח החבול, הפצוע והמבועת, כשמבעד לערפול הכרתו עדיין ניסה למלט את נפשו מידי תוקפיו ותר בשארית כוחותיו אחר מוצא שיציל את חייו. הלב מצטמרר מן המחשבה על המצוקה, הייאוש, הייסורים והחרדה שהיו מנת חלקו בטרם נפח את נשמתו".
שלושת השופטים גם התייחסו לדרך בה הרגו הצעירים את קרפ. "נטען, כי דקירת סכין או ירית אקדח שקוטלות חיי אדם באבחה אחת, אינן שקולות בחומרתן לתקיפה כבענייננו, אלא חמורות ממנה עשרת מונים. לטעמנו, ההיפך הוא הנכון. דווקא האופי האכזרי, נטול העכבות של התקיפה רבת המשתתפים על ידי הטחת אגרופים, מכות ובעיטות בכל חלקי גופו של המנוח במשך דקות ארכות שכמוהן כנצח, כאשר בכל רגע יכלו לעצור, שלא כמו בשימוש בנשק, הוא המשווה למעשים את חומרתם המופלגת".
המאבטחים התערבו, וספגו מכות בעצמם (צילום: אמיר לוי)
לאחר מתן גזר הדין זעמה אלמנתו של קרפ על כך שהשלושה לא הורשעו ברצח. השופטים הסבירו מדוע הרשיעו בהריגה: "אם זוכו הנאשמים מעבירת הרצח, אין זאת אלא משום שנותר בלבנו ספק באשר להוכחת היסוד הנפשי של חפץ במותו של המנוח, אך ביחס לכל שאר רכיבי המעשה, כפסע היה בינם לבין קביעה כי התגבשו יסודות עבירת רצח".
"ענישה מחמירה שתכה גלים"
בדיון הקודם ביקש התובע מפרקליטות מחוז תל-אביב, עו"ד מנחם מזרחי, לקבוע "ענישה מחמירה שתכה גלים, ותעביר מסר הרתעתי לא רק לנאשמים אלא לנאשמים פוטנציאליים שנוקטים אלימות".
מכתב האישום נגד שלושת המעורבים המרכזיים ברצח עולה כי באוגוסט 2009 הם הגיעו לחוף, שתו לשוכרה ובשלב מסוים פגשו את קרפ, את אשתו שרה ואת בתו אוטיליה.
אחד הצעירים ביקש מקרפ ש"יסדר לו" את אשתו או את בתו. משפחת קרפ התעלמה מהדברים ופנתה ללכת. אבל אז קרא הנער לשני הנאשמים האחרים ואלה החלו להכות את קרפ, בעוד שאשתו ובתו ברחו. כשהתקרבו אזרחים למקום, נמלטה החבורה ברכב ליער חורשים ושם המשיכה להשתכר. סוגייה חשובה, שבדיעבד השפיעה
מאוד על ההכרעה, היא חוסר יכולתה של הפרקליטות להסביר כיצד הגיעה גופתו של קרפ לים, שם נמצאה בוקר לאחר מכן.
המחלוקת העובדתית נוגעת לעוצמת התקיפה, כך עולה מהכרעת הדין. הנאשמים הציגו גרסה כאילו תקיפתם הייתה מינורית ולא גרמה למותו של קרפ. השופטת מרים דיסקין אמרה: "עולה כי מדובר בתקיפה חמורה וחסרת פשרות. ברובה הגדול המנוח היה מוטל חסר אונים על שביל בטון כשהנאשמים בעטו בו ללא רחם. תמונה של אקסטזת אלימות מכות נמרצות באדם מבוגר וחסר ישע שמבקש רחמים ותחינותיו נפלו על אוזניים ערלות".
החיילת אור לוי ושלושה צעירים נוספים מג'לג'וליה הורשעו כי לא מנעו את מותו של קרפ. עונשם יינתן בשבוע הבא.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
