שיר תאווה פשוט - על סקס וזמרות ישראליות
איה כורם עושה את הבלתי ייאמן ושרה באלבומה החדש בצורה משוחררת וגלויה על מין. האומץ הפרטי שלה מוכיח שבעוד בשאר העולם המודרני הזמרות המצליחות משפריצות סקס אפיל, אצלנו הפנימו את מודל חוה, יהודית ונורית, עם גיטרה ובלי מחשוף
בשיר אחד מתוך "לאלף את הסוסים", האלבום החדש והמצויין של איה כורם, היא אוהבת ומתגעגעת ("דבר אחרון"). באחר היא שקרנית מדופלמת ("שקר"). היא יכולה גם להיות צינית, על גבול האכזריות ("רונה אומרת"), או מלאת כאב ("מתי תבואי"). תמונה שלמה, מלאת ניגודים, של אישה ישראלית צעירה. כל כך שונה מאלבומי הרומנטיקה הנשית בגרוש שהורגלנו אליהם. באחת הרצועות, היא אפילו מזדיינת עם גבר שהוא לא בן הזוג שלה. נכון, זה רק בחלום, אבל היא נהנית מזה! ("מסיבת רווקות").
איה כורם. מזדיינת ולא מפחדת לשיר על זה (צילום: רוני כנעני)
לא ייאמן. זמרת ישראלית ששרה בצורה משוחררת וגלוייה על סקס. בעצם, למה לא ייאמן? הרי קרוב לוודאי שהגברת כורם מקיימת לפרקים יחסי מין. בדיוק כמו כולכם (כלומר, למעט הורים מותשים, עם שלושה ילדי פרא שהחליטו להפוך את החופש הגדול ללילה לבן של חודשיים).
ובכל זאת, שירים עבריים נוטפי סקס הם מוצר שכיח, בערך כמו זמרות מזרחיות. הצחקתי את עצמי. עצם הצירוף "שירים עבריים" הוא ממשביתי התשוקה המובילים במשק. בישראל כל שיר שני (לפחות) הוא שיר אהבה פשוט. אבל נראה שהאהבה הזו היא אפלטונית גרידא. הממד הגשמי שלה נשאר בחדר המיטות, או בשירותים, חלילה מלהזכיר אותו בשיר. ציפורים עושות את זה, דבורים עושות את זה, לעזאזל - אפילו פעילים של ש"ס עושים את זה. אז למה לא לשיר את זה?
מרסדס בנד. מרימה את דגלון המכנסיים (צילום: פיני סילוק)
או קיי, חכו שנייה עם הטוקבק. יש חריגים. ערן צור, בסדר. ו... ערן צור, נכון. מרסדס בנד מרימים כמעט לבד את דגלון המכנסיים ברוק הישראלי, בייחוד באלבום החדש והמוצלח שלהם. אבל מדובר בטיפות בודדות בתוך שממה שמרנית להחריד. והמצב קשה במיוחד בתחום הזמרות. אם ברחבי העולם המערבי כוכבות המוזיקה משפריצות סקס, עד כדי שיטפון, הרי שאצלנו – באופן מסורתי כמעט – זמרת מצליחה צריכה להצניע את המיניות שלה, כדי לא להפריע את שלום ועדי העובדים.
כולנו גדלנו על השטאנץ של חוה-נורית-יהודית, זמרות "מכובדות", "עמוקות", עם שמלות ארוכות. אפילו בימי המערכה הארוכה וחסרת הרחמים שבין עפרה וירדנה - כוכבות פופ שרק רוצות לעשות כיף - לא זכינו ולו לצל של מחשוף. מובן שהיו חריגות: ריקי גל פיזרה במשך שנים מספיק סקס אפיל להדליק את כל רמת גן. והיו גם ליליה ושרון ליפשיץ הקוקטיות, או יעל לוי שגרמה לקובי אור היקר לאחל לעצמו לשכב איתה, בביקורת המיתולוגית ההיא במגזין הרוק "ווליום".
שרון ליפשיץ. קוקטית
אני מבין את קובי לגמרי. ולא רק בעניין יעל לוי. מוזיקה היא חווייה חושית. אנרגיה חודרת עכבות, שאמורה לדבר אל היצרים הכי עמוקים שלנו. בתור גבר בריא, חשקן וסטרייט, אני מצפה מזמרת שתרגש אותי, אבל גם תחרמן. לא תמיד, לא כל הזמן, אבל זה בהחלט חלק מחבילת הבסיס. ועוד לא הגענו לבונוסים.
בישראל ברור לגמרי שזמרים צעירים צריכים להיות חטובים, מטופחים וסקסיים (למרות שהם ישירו רק על אהבה נשגבת ונטולת חדירה). אבל כשזה מגיע לזמרות, המצב שונה בתכלית. אפילו בכוכב נולד, המנצחת תהיה המדריכה שלכם מהצופים, רוני דלומי. יודעים מה? גם נינט של פעם הייתה בת השכן המסורתית, בהשוואה לשירי מימון המחשופית; אחת הסיבות לניצחון ההסטורי בניצנים. גם הכוכבות הצעירות יחסית של רימון - מירי מסיקה וקרן פלס - משדרות סקס בערך כמו דודה שלכם. לא משנה כמה קטן יהיה הביקיני של פלס, ברגע שהיא תתחיל לשיר, כל זכר להורמונים יידרס תחת גלגלי הפז'ו 92' שלה.
כדי לנסות ולהבין את הסיבה לכל השיממון הזה, צריך להתמקד לרגע בדיווה הלאומית שלנו. חפשו ביוטיוב הופעות טלוויזיוניות מוקדמות של ריטה: האישה הייתה פשוט חתולת מין. טורפת, מסעירה. הרי הסיבה האמיתית לכל הטררם סביב הביצוע שלה בקדם אירוויזיון 1986, לא הייתה נפילת הז'קט המפורסמת. זאת הייתה ההופעה כולה. מינית בעליל, מתגרה, נטולת עכבות.
ריטה של פעם. מינית ומתגרה
אחרי עשרות שנים של חוה עם הגיטרה, זכינו פתאום לשביל הבריחה. וכך זה המשיך, בשנים הראשונות. אני זוכר הופעה של ריטה ביגור, בסוף שנות ה-80. הייתי חייל עייף בחופשה, אבל התעוררתי בבת אחת כשהזמרת החליטה לקיים מגעים אינטנסיביים עם שעון ענק, במהלך "עבד של הזמן". כל גבר באולם רצה להתחלף, ולו לשנייה, עם מחוג השניות הארור.
אבל עם הזמן, הלהט הזה הלך והתעמעם. שלא במקרה, גם במוזיקה של ריטה.
אפשר לייחס את זה להתבגרות, לאימהות וכו' אבל כדאי גם לבחון אופציה אחרת. הקריירה של ריטה היא תוצאה של המוסר הכפול בחברה הישראלית. חברה שבה, מצד אחד, הנשים מתלבשות בצורה פרובוקטיבית וחשופה, על גבול העירום, מה שהופך כל יציאה לרחוב בקיץ להטרדה מינית קולקטיבית. ומצד שני, אסור באמת לדבר על סקס, או להקרין אותו בגלוי. לפחות אם את רוצה להגיע לקהלים רחבים (ולא לתכנית נישה תל אביבית בהוט).
וכך, ריטה עברה מטמורפוזה מחתולה ל"נשמה". גם כשהשמלות שלה רק הלכו וקטנו. נשמה זה טוב להופעות מכורות. נשמה לא מרתיעה את בעלה של מסעודה משדרות. נשמה מתאימה פיקס לטקסים ממלכתיים. ובמילים אחרות, צ'או חתולה.
מה שמחזיר אותנו לאיה כורם, שכנראה כבר לא תהיה המאמי הלאומית (גוד פור הר!), אלא "סתם" בחורה רגילה. כזאת שבוכה, ומתאהבת, ומשקרת, ומזדיינת. ואפילו לא מפחדת לשיר על זה.
