"שקר הבריאות": הניתוח הכושל של רפי גינת

נישא על גלי הרייטינג של "שקר האוכל" ו"שקר המים", הבטיח רפי גינת בפרומואים ל"שקר הבריאות" לחשוף שקרים או חוליים או סיפורים מזעזעים, על מערכת הבריאות. כיוון שכל ישראלי נזקק לה וכמעט כל ישראלי מוכן לקטר עליה בשעות הפנאי שלו, קהל הצופים של התחקיר, ששודר הערב (ג') בערוץ 2, הוא במידה רבה קהל שבוי.

אולי משום כך התנפצה יומרנותו של הפרומו אל סלעי המציאות, וקיבלנו חלק ראשון מתוך שניים מובטחים שהיה - אם נאמר זאת בעדינות - תמוה, לא מנומק ואפילו רשלני 

סיפורים עצובים ומה ההגיון מאחוריהם? מתוך "שקר הבריאות"

שלושה מקרים של טענות על רשלנות רפואית הוצגו כאן, וביניהם כתבה שעסקה בתיירות רפואית. הקשר בין הנושאים הללו, אם היה, נרקם במוחו של הצופה בלבד ועל יסוד סמיכות פרשיות שאין בינה לבין סיבתיות דבר וחצי דבר. אבל זה לא מפריע להגיון של גינת ולטון האפוקליפטי שלו להשתלט על המסך.

הרי לא משנה מה יראו לכם, אומר ההגיון, כל עוד תישארו עד אחרי מקבץ הפרסומות האחרון - אפילו אם אמרתי לכם שיש רק חמש פרסומות ובפועל היו ארבעה תשדירי חסות שהופיעו פעמיים, חמש פרסומות ועוד ארבעה פרומואים. ולכן, צופים יקרים, נראה לכם סוחטני דמעות איומים ונוראים.

אבחון לקוי של התחקיר

הנה, קבלו את אבי צפניה, ששורה של רופאים רשלנים לא איבחנו במועד את גידול המלנומה בעינו, וגם לא יידעו אותו על מצבו. הם לא טיפלו בו נכון וסופו שנאלץ לעבור כריתת עפעף וניתוח גדול ועכשיו חייו בסכנה.

והנה סווטלנה לוסובה שהטיסה את בנה יחידה לישראל כדי שיקבל אבחון מקצועי יותר מזה שקיבל ברוסיה. הפעוט עבר סדרה איומה של ניתוחים כושלים, שכל אחד מהם מסמר שיער ומרתק למסך הורים לילדים בחמלה וזעם, ובסוף מת – רשלנות שכמוה לא ראה מנתח בכיר בחמישים שנותיו ברפואה. ועכשיו, כשהסיפורים יושבים לכם על הלב, עובר גינת לתעשיית תיירות המרפא.

למה? שואל הצופה שבצד הלב הדאוב יש לו גם מוח. מה הקשר? אז זהו, שאין. עשרות אלפי חולים מגיעים לישראל מדי שנה כדי לעבור כאן אבחונים, ניתוחים ופרוצדורות שונות וזו, בלשונו הקולינרית של גינת "התרנגולת שביצי הזהב שלה יוסיפו שומן לתקציב הרזה" של מערכת הבריאות. על כך מסכימים שרים, פקידים ומנהלי בתי חולים.

בית חולים ישראלי טיפוסי. מה זה, בית מלון? (צילום: עידו ארז)

ועכשיו נשאלת השאלה, האם תיירי המרפא מתרפאים על חשבוננו, כשהם משלמים עשרות אלפי דולרים, או לא: התשובה קצת מורכבת, אולי מורכבת מדי עבור גינת וצוותו, ולכן לא טרחו לחפש אותה ברצינות.

הם לא הצליחו, למשל, להציג נתונים על היקפה של התופעה מבחינה כלכלית – למרות שבהחלט היה אפשר לשאול את בתי החולים השונים בישראל כמה הרוויחו מתיירים כאלה, נגיד בשנה האחרונה. הם לא בדקו מול בית חולים כלשהו מה נעשה בכסף ואם אכן הופנה לשיפור וייעול תשתיות עבור מטופלים ישראלים. הם לא הצליחו למצוא קשר סיבתי בין מועדי הניתוחים הנקבעים לישראלים ואלה הנקבעים לזרים, הם לא הוכיחו ששהותם של הזרים בבתי החולים היא ההופכת אותם לצפופים כל כך.

הקדים תרופה לשאלה

אף על פי כן גינת לא נמנע מלהרעים בקולו ולספר לנו שנדפקנו, והגם שאיננו אוהבים להיות פרייארים, ברור לנו מלכתחילה שמערכת הבראיות דופקת אותנו.

אולי משום כך גינת סבור שאיננו זקוקים להוכחה של התזה, רק לשעיר לעזאזל.

לקינוח, עוד סיפור טרגי במיוחד של רשלנות רפואית: מחמוד סלאמה בן ה-10 מקלנסווה סבל ממחלה אוטו-אימונית שהרופאים אמורים היו לדעת לטפל בה והם כשלו. מחמוד מת, ואמא שלו בוכה בשבילי גינת הפרחים שניטעה לזכרו בבית הספר בו למד פעם, עד 2005. בינתיים הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית. היא תתברר לאורך שנים, כמקובל אצלנו.

הזלתם דמעה? יופי, כי זה בדיוק מה שגינת רצה שתעשו כשגרר אל המסך שלושה סיפורים כואבים, חסרי ערך תחקירי או חדשותי, רק כדי שירפדו קצת את הכתבה האנמית על תיירות המרפא. סוג של ניצול ציני? אכן. שקר הבריאות? לא, רק שקר הפרומו.