אילנית, סיגל ואורטל. נשות המאהל בג'סי כהן

הכירו את סיגל קינן. היא בת 39, גרושה, ומגדלת חמישה ילדים בני שלוש עד 16. כדי לספק קורת גג לילדיה היא עובדת כמטפלת בקשישים, ואת יתרת ההכנסה היא מקבלת מקצבאות הביטוח הלאומי. בבחירות הקודמות היא הצביעה לש"ס, אבל עכשיו, שנתיים וחצי אחרי הקמת הממשלה, היא לא רואה תקווה. עכשיו, במאהל החדש בשכונת ג'סי כהן בחולון, הרחק ממחנה האוהלים המתוקשר בתל-אביב, היא מנסה להשמיע קול.

מתחננת לפתרון. סיגל קינן וילדיה (צילום: עופר עמרם)

מחאת האוהלים - עדכונים אחרונים ב-ynet:

פעילי המאהל השתלטו על בניין ריק ברוטשילד

עיריית ירושלים התקפלה: אישור זמני למאהל המחאה

מחאה בלבן: רגע לפני החופה, קפצו למאהל   

מה דעתכם? הגיבו בעמוד הפייסבוק של ynet

"כבר ארבעה חודשים שבעל הדירה רוצה לפנות אותנו. אני לא מצליחה לעמוד בתשלום שכר הדירה. התחננתי אליו, והוא הזמין את המשטרה", מספרת מי שמצוקת הדיור עבורה אינה רק שאלה של מגורים בעיר אטרקטיבית ותוססת, אלא גורם שיכריע את עתיד משפחתה. "שוב התחננתי לבעל הבית שלא יוציא אותי, הילדים שלי בחרדות יומיומיות. כשאני מתקשרת למשרד השיכון, אומרים לי שאין דירות. גם אם ייפנו אותי מהדירה הנוכחית, אף אחד לא ירצה להשכיר לי דירה".

בלי הפנינג, הופעות של אמנים וגיטרות אל תוך הלילה, אבל עם הרבה כאב אותנטי, הצטרפו אמש (יום ג') כ-100 מתושבי שכונת ג'סי כהן בחולון למחאה נוכח מצוקת הנדל"ן. במאהל מאולתר ליד מחלף קוממיות ברחוב משה דיין, הם ניסו להקים קול צעקה עם ילדיהם הקטנים, ופרסו סדינים על המדשאה, הרחק מההמולה התקשורתית שבשדרות רוטשלד.

"כאן המצוקה הכי גדולה, לא בפסטיבל הבירה שעשו במרכז תל-אביב", אמר ל-ynet יו"ר ועד השכונה, ניסן זכריה. "גם פה התושבים יצאו לרחוב להפגין, בתקווה שמישהו ישמע את קולם". לדברי זכריה, המכהן גם כחבר מועצת עיר, הפיתרון חייב להיות עירוני וממשלתי גם יחד: "חייבים להכין תוכנית חומש ממשלתית, ולהקים דירות ציבוריות לזכאים בדיוק כמו שעשו בשנות ה-60, בתקופת הדיור הסוציאלי. הממשלה חייבת לחייב בחוק עיריות לאשר תוכניות בנייה חדשות רק בתנאי שלפחות 20% מהפרויקט יכלול דירות קטנות של שלושה חדרים למשפחות צעירות".

חברת המועצה, עו"ד יוליה מלינובסקי (36), המתגוררת בשכירות בעיר עם בעלה בן ה-43 ובנה הקטן, מספרת שתוך שנתיים זינק שכר הדירה שהיא משלמת על דירת ארבעה חדרים, מ-4,000 ל-4,600 שקל: "הבעיה היא לא רק של הצעירים או הסטודנטים. במצב שלנו אנחנו לא רואים דירה משלנו באופק".

רוצים קורת גג, לא קוטג' 

במאהל שהוקם בחצר האחורית של גוש דן, מבטיחים התושבים להגביר נוכחות בימים הקרובים, ולהישאר לישון גם עם הילדים הקטנים שבימים אלה נמצאים בחופש הגדול. "לא נעזוב עד שנקבל דירה, כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם", הבטיח במגפון רפי בוסרי, ממארגני המחאה. למקום הובא מקרר משומש לאחסון מים קרים ומזון, והשלטים הצנועים שנתלו משדרים בעיקר ייאוש: "אם אנחנו לא שורדים, מה יעשו ילדינו?", "הגיע הזמן להגיד - די לעליית המחירים, אנחנו לא פראיירים. מגיעה לנו קורת גג, לא ביקשנו קוטג'".

מכוניות שחלפו ברחוב צפרו לאות הזדהות, וככל שנקפו הדקות נאספו עוד ועוד תושבים. חלקם הגדול נשים חד-הוריות, מעטות מביניהן מגדלות לבד את ילדיהן כי הבעל בכלא. בזמן שמעמד הביניים נלחם על סיכוי למשכנתא, הן עוברות מדירה שכורה אחת לאחרת.

שרית יוסף, בת 32, נשואה ואם לשישה ילדים, טיפלה עד לא מזמן בחסרי יכולת, וכעת היא בחופשת לידה: "אישרו לי דירה ציבורית לפני שנה וחצי בבאר-שבע, אבל לא יכולתי להיענות להצעה כי כל המשפחה שלי גרה בגוש דן, והילדים התרגלו לסביבה בחולון. אנו גרים 8 נפשות בדירת 2.5 חדרים, ואני מקבלת סיוע ממשרד השיכון בסך 600 שקל לשכר דירה חודשי של 2,000 שקל".

הציעו דירה בבאר שבע, המשפחה במרכז. שרית יוסף (צילום: עופר עמרם)

דלית רחמים, בת 43, אם חד-הורית לשלושה ילדים בני 9-18, מתפרנסת מקצבת נכות. "לי יש 65% נכות, ולבתי הקטנה יש נכות של 100% לאחר שגידול התגלה לה בחיך והוסר, ומאז אני מטפלת בה", סיפרה מי שהצביעה לליכוד. "יש לי את כל התנאים הסוציאליים כדי לקבל דיור ציבורי, ואני מחכה לו כבר ארבע שנים. בפעם האחרונה ששאלתי אמרו לי שאני במקום ה-43 בתור. אני מרגישה ייאוש בכל פעם שאני מתקשרת לברר".

במקום ה-43 בתור לדיור. דלית רחמים (צילום: עופר עמרם)

אורטל פור, בת 27, חולה במחלת הזאבת. "אני גרה עם אבא שמסלק אותי מהדירה מדי פעם, ובסך הכל אנחנו 10 נפשות בדירה", אומרת פור - פרודה עם שני ילדים קטנים, שנמצאת בהיריון מתקדם ואינה עובדת. "אני מוכרת בשירותי הרווחה ובמשרד השיכון, אבל דחו שם את בקשת הזכאות שלי לדיור הציבורי. לפני כמה חודשים פלשתי עם הילדים לדירה של קשיש שבו טיפלתי. אין לי כבר לאן ללכת".

אין לי לאן ללכת. אורטל פור (צילום: עופר עמרם)

אילנית גל, בת 33, גרושה ואם לחמישה ילדים בני שנתיים עד 13, מתפרנסת מקצבת מזונות ומדמי סיוע לשכר הדירה. בבחירות האחרונות היא לא הצביעה. "לפני שנתיים הדירה ששכרתי נשרפה, והילדים שלי עברו טראומה. אנשים כבר לא רוצים להשכיר לי דירה. אנחנו גרים אצל אמא שלי, אלמנה בת 70. אנחנו חיים 7 נפשות בדירת שלושה חדרים, כשכל הרכוש שלי 'שמור' בחצר הבניין. כל שנה עברנו לדירה אחרת, ולילדים קשה להתרגל למקום חדש. אנחנו מתחננים לקורת גג קבועה".

מתחננת לקורת גג. אילנית גל (צילום: עופר עמרם)

מוטי ששון: לחזור ל"בנה ביתך"

במשרד השיכון, כך נראה, מעודדים מהמחאה "שרק עוזרת לנו להציף את המצוקה". במשרד קיים מלאי של יותר מ-60 אלף דירות ציבוריות, רובן המכריע ישנות מאוד, וגם כדי לתחזק אותן - משימה שעולה יותר ויותר כסף - נאבקים במשרד על כל פיסת תקציב מול משרד האוצר. משרד השיכון מעניק סיוע ל-135 אלף משפחות זכאיות, כאשר אחד הפתרונות היצירתיים שהוא מפעיל מתבטא בסיוע חודשי לשכר הדירה, בהיקף של 600 עד 1,600 שקלים לחודש. מי שמוכנים לוותר על מקומם בתור ההמתנה לדירה לחמש שנים, מקבלים תוספת סיוע של 500 שקל.

"התורים ארוכים מאוד, במיוחד באזור המרכז, ובממוצע עומדים על ארבע עד שבע שנים לדירה", מסבירים במשרד השיכון, "בשנה שעברה רכשנו כמאה דירות, ואנחנו נלחמים באותה מידה כדי שיהיו לנו יותר תקציבים".

ראש העיר חולון, מוטי ששון, הזכיר בשיחה עם ynet כי לא צריך ללכת רחוק מדי כשחושבים על פתרונות היסטוריים לזכאים לדיור: "הממשלה חייבת לקבל החלטה שהיא חוזרת לתוכנית 'בנה דירתך', שהייתה נהוגה בתקופת ממשלת רבין, ובוטלה בקדנציה הראשונה של ביבי. רק בחולון בנינו 350 דירות בשיטה הזו, שבמסגרתה המדינה העמידה לתושב קרקע שלה לבנייה במחיר זול, והעירייה באמצעות החברה הכלכלית העירונית בנתה את הדירות".

ששון מזכיר כי "כך נחסך הרכיב הגדול של רווח הקבלן, ואני יכולתי לתת את המפתח לתושב, ששילם עשרות אחוזים פחות ממחירי השוק. בחולון יש מאות דונמים של אדמות ששייכות למדינה ומיועדות למגורים, והיא תמכור אותם לקבלנים באותה דרך אטומה ומטומטמת. במערב ראשון לציון יש עוד אלפי דונמים כאלה. חייבים לחזור למציאות הסוציאליסטית של עזרה לאותם חלשים, ולהפסיק עם הגישה הקפיטליסטית, שמביאה את העם ליותר ייאוש ומגבירה את התסכול".