בעולם מסתכלים על רוטשילד וחושבים על תחריר
עיתוני העולם לא מתעלמים ממחאת האוהלים בת"א ומדגישים את ההקשר המזרח תיכוני שלה. "הרוח לא פוסחת על ישראל", כותב הניו יורק טיימס, ואילו אחרים מרימים גבה: "במקום להתלונן על תהליך השלום הגוסס, הבוהמיינים מוחים על המחירים"
"שישה חודשים לאחר שכיכר תחריר הפכה לשם נרדף לשינוי האזורי, פוקדות המחאות המונעות בפייסבוק עוד עיר מזרח תיכונית". כך פותח ה"ניו יורק טיימס" את הכתבה העוסקת במאהל המחאה שהוקם בתל-אביב. כלי תקשורת רבים בעולם דיווחו על ערי האוהלים שצצו ברחבי הארץ, וכמעט כולם מתחו קו בין גל המהומות בעולם הערבי לבין המחאה הישראלית. אחדים הצביעו על הפערים הכלכליים במדינה הידועה בשגשוגה ואחרים מתחו ביקורת על הדור הצעיר המתרחק מפוליטיקה ונצמד לאוהל.
במאמר שכותרתו "רוח המחאות במזרח התיכון לא פוסחת על ישראל" מתאר איתן ברונר את המגוון האנושי שהתקבץ "בשדרה הסטייליסטית ביותר בתל-אביב".
הניו יורק טיימס. "השדרה הסטייליסטית ביותר בתל אביב"
לאחר ההקבלה למצרים, ברונר מציין כי למחאה עשויות להיות "השלכות פוליטיות רציניות", אך ממהר להדגיש את ההבדל בין קהיר לתל-אביב: "כאן בישראל שבה מתרבות ערי האוהלים, הנושא איננו דמוקרטיה אלא מצוקתו של הצרכן, במיוחד בדיור, מזון ומוצרי יסוד נוספים".
ברונר נסמך על דבריהם של מפגינים שראיין כשהוא כותב: "באופן היסטורי, שכנותיה הערביות של ישראל נתפשות כמקור צרותיה, אך כעת יש המכנים אותן מקור השראה".
גם ב"גרדיאן" הבריטי מדגישים את הקשר לתנועות בעולם הערבי ומכנים את פעולות המפגינים "הד לטקטיקות של המפגינים הפרו-דמוקרטיים באזור". אך בעיתון הבריטי מיהרו להבהיר את ההבדל: "תנועת המחאה שזה עתה נולדה לא עוסקת בדמוקרטיה או דיקטטורים, אלא במחירי הבתים".
העיתון הסביר כי הביקוש לדירות גבוה בערים המרכזיות שבהן רוב התעסוקה ומוסיף כי המחסור החריף בשל יהודים מארה"ב ואירופה שמחזיקים דירות בארץ ומבקרים בה רק פעמיים-שלוש בשנה.
"ישראל משגשגת, לא כל אזרחיה"
גם הניו יורק טיימס מסביר את הרקע הכלכלי למחאה. הוא סוקר את מצבה הכלכלי הטוב יחסית של ישראל, במיוחד על רקע המשבר העולמי, אך כותב כי ייתכן שהוא דווקא מוסיף שמן למדורת המאבק: "יש תחושה שישראל אולי משגשת, אבל לא רוב אזרחיה".
ברונר קושר בין מחאת הקוטג' למחאת האוהלים הנוכחית וטוען כי במסגרתן נוצרה ברית בין ימין לשמאל וכי יש הרואים בהן את "האיום הראשון על ממשלתו היציבה של נתניהו".
אך בעוד בניו יורק מדגישים את שיתוף הפעולה בין השמאל לימין, המגזין "כריסטיאן סיינס מוניטור", המרבה לסקר את הנעשה בישראל, מכנה את המאבק "גל של מחאה מהשמאל שהחל בתל אביב, משכנו המסורתי של אקטיביזם השלום".
כריסטיאן סיינס מוניטור. למה לי פוליטיקה עכשיו
במאמר בעל ניחוח ביקורתי שכותרתו "פעילים ישראלים משנים מיקוד מהנושא הפלסטיני לדאגות הארנק"
כותב ג'ושוע מיטניק על ההתרחקות הציבורית מפוליטיקה."נתניהו היה נתון ללחץ השבוע בשל גל מחאה שמאלנית... אבל במקום להתלונן על תהליך השלום הגוסס, הבוהמיינים מוחים נגד כשלונה כביכול של הממשלה לשלוט במחירי הדיור המאמירים", כותב מיטניק.
"בתקופה שבה רבים חוששים מבידוד גובר בשל הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, המחאה משקפת עד כמה הציבור הישראלי, בפרט הדור הצעיר, הפנה עורף לפוליטיקה לטובת סוגיות פרנסה", הוא מוסיף. מיטניק מציין כי יש פעילי שלום בין המפגינים, אך מצביע על העובדה שבחרו להקים את אוהליהם בשדרות רוטשילד ולא בכיכר רבין, המזוהה עם פעילות השמאל. ניכר כי הוא לא לקח בחשבון את השיפוצים בכיכר, או את השמש הישראלית הקופחת בה, לעומת הצל של שדרות רוטשילד.
לפנייה לכתב/ת 
