"ללוסיאן פרויד שמור מקום בפנתיאון המאה ה-20"

השם פרויד שזור בתודעה הקולקטיבית שלנו בעיקר בהקשר של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, אולם עבור רבים מקרוב חובבי האמנות בכל העולם, נכדו לוסיאן עומד בפני עצמו ומוכר לא פחות. שם דבר בנוף האמנות הפלסטית ברחבי הגלובוס. פרסום הידיעה כי לוסיאן פרויד מת בביתו שבלונדון ביום חמישי לפנות בוקר היכה גלים עצובים בקרב שוחרי האמנות.

"השתקפות עם שני ילדים" - דיוקן עצמי‏ (צילום: EPA)

1

2

3

4

5

6

7

פרויד נולד בברלין ב-1922 והלך לעולמו בגיל 88 , אחרי יותר מחמישים שנות יצירה פורות ומוצלחות. עד אתמול, נחשבו יצירותיו לבעלות הערך הכספי הרב ביותר לאמן חי. ב-2008 נמכר "Benefits Supervisor Sleeping" - ציור עירום של אישה שמנה שיצר - ב-33.6 מיליון דולר (הסכום הגבוה ביותר ששולם לעבודה של צייר חי) ורק בחודש האחרון נמכר דיוקן של אישה מחייכת ב-4.7 מיליון ליש"ט. אחרי מותו, ערכן של העבודות עוד עשוי לעלות.

לטענת סוכנו הניו יורקי, וויליאם אקוואוולה, הוא לא ייחס לכך חשיבות רבה. "הוא חי כדי לצייר וצייר עד יומו האחרון, הרחקו מהרעש של עולם האמנות". אקוואלה קבע כי בכל מקרה מדובר ב"אחד הציירים הגדולים של המאה ה-20". 

פרויד. צייר עד יומו האחרון (צילום: EPA)

במהלך חייו, פרויד נהג להתמקד בציורי עירום, אולם במקום לחפש את השלמות שבגוף האנושי,

חיפש את החריגות מהאנטומיה האידאלית ולא פעם התעקש ללכוד את שבזוי בה. "החיות של ציור העירום שלו, האינטנסיביות של ציורי הטבע הדומם שלו והנוכחות של דיוקנאות משפחתו וחבריו מבטיחים ללוסיאן פרויד מקום מיוחד בפנתיאון של המאה ה-20", קבע מנהל טייט גאלרי, סר ניקולס סרוטה.

סרוטה המשיך להלל את פרויד, שהפך לאזרח בריטי ב-1939 - שש שנים אחרי שמשפחתו היהודית נמלטה מברלין הנאצית: "הציורים המוקדמים שלו עיצבו את האמנות הבריטית ואלו המאוחרים עומדים בהשוואה עם כל צייר פיגורטיבי גדול בכל תקופה".

"Benefits Supervisor Sleeping". הכי יקר (צילום: EPA)

סו טילי, אותה אישה שמנה שדיגמנה עבור פרויד את "Benefits Supervisor Sleeping", ספדה לאמן. "ראיתי זאת בליל אמש בטוויטר ובאופן מוזר התחלתי לבכות",

אמרה טילי בראיון ל-BBC, "לא ראיתי אותו זמן רב והוא לא באמת חבר קרוב, אבל זה חלק מהחיים שלי שאבד".

מבקר האמנות וויליאם פיבר, שליווה את פרויד לאורך ארבעים השנים האחרונות, הצטרף לקביעה כי הוא נמנה על גדולי המאה ה-20 ואף ה-21. "הוא החזיר את יצירת הדיוקנאות למקום הראוי שלה - לא רק לאנשי עסקים מצליחים ונשותיהם, אלא לכל סוגי האנשים", הסביר פיבר, "הפעם הראשונה שפגשתי בו היתה לפני 40 שנה והוא אמר לי שהוא רצה לשמור איתו תמיד זוג ציורים במקרה והוא 'יפול מהענף' ואני יודע שהוא לבטח עשה כן".