שארפ - השחקן שהיה אהוב גם אצל אוהדי היריבה
"מבט אחד על רשימת ההישגים וברור לכולנו שמדובר בכוכב. אולי היחידי שיש עליו קונצנזוס של אהבה, גם אצל הקולגות". יעל שחרור על קפטן מכבי ת"א הפורש
שום דבר לא נמשך לנצח, אבל חייבים להודות שבכל מה שקשור לדריק שארפ, הקלישאה הזו לא שיחקה תפקיד. היה נראה שלנצח מספר 6 בצהוב יהיה חלק מהקבוצה וגם בעוד עשר שנים, אחרי 25 עונות, נשמע, שתי דקות לסיום המשחק, את היכל נוקיה קורא בשמו בשיר הכל כך מוכר.
הקפטן אומר שלום
אבל, כמו שאומרת קלישאה אחרת, לכל דבר טוב יש סוף. גם הקפטן הוותיק תלה השבוע את הנעליים ובעונה הקרובה יישב לצידם של דייויד בלאט וגיא גודס ולא יניף יותר גביעים (11 גביעי מדינה, 3 גביעי אירופה), לא ירים יותר צלחות אליפות (13 בקריירה) ולא יקלע יותר שלשות (976 בליגה, 304 באירופה).
קונצנזוס של אהבה. שארפ חותם למעריצים (צילום: אורן אהרוני)
כל כך הרבה מילים נאמרו בימים האחרונים מאז הפרישה של שארפ. הרבה מאוד סטטיסטיקות נזרקו לחלל האוויר, נס ז'לגיריס הגדול שוב הוזכר, אבל נראה שאין מספיק מילים כדי לסכם קריירה אדירה כזו של שחקן. אולי היחיד שיש עליו מעין קונצנזוס של אהבה, אפילו אם תשאלו אוהדים של קבוצות אחרות.
אי אפשר לשחק 15 עונות במכבי ת"א, ושיעברו לצידך 104 שחקנים לאורך הקריירה, ולא להיות משהו מיוחד. להזכירכם מדובר במועדון הכי לחוץ בארץ ואולי גם באירופה, אבל דריק, שווינריות זו התכונה הבולטת אצלו, אף פעם לא נתן לאגו להשתלט עליו. אצל ספורטאי מצליח, תודו, זה לא משהו שרואים כל יום.
נכון שהוא דיפלומט, נכון שלפעמים דברים שאמר נשמעו כאילו ראשי המועדון העבירו דרכו את מצע הבחירות שלהם, אבל החיוך הגדול, הכריזמה, היכולת לתבל כל ראיון במשפטים בעברית ובעיקר השואו, הפכו את שארפ בעולמנו הציני והקר של העיתונאים, למרואיין מועדף. אולי כי לא תקבל את הכותרת שרצית, אבל בטוח תצא מהראיון עם חיוך.
הקרבה, לחימה, ווינריות, כישרון, אהבה למשחק ומעל הכל צניעות ענקית, זו הנוסחה שממנה עשוי האיש הזה שקוראים לו דריק שארפ. תתעלמו מהשנים האחרונות ומהדקות שהלכו והתמעטו, מבט אחד על רשימת ההישגים וברור לכולנו שמדובר בכוכב. אולי לא כוכב זוהר במיוחד, אבל גם כוכב שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות וזה כל הקסם.