חוקי הדיאטה של רפי

בתור אחד שמגיע מהשטח (בדרך כלל השטח בין הכורסה למטבח, או לחילופין בין החנייה לשולחן המוזמן), אני באמת, אבל באמת ובתמים (אולי בייחוד בתמים), מנסה כבר שנים להוריד מעט מהמסה שעליי, מעמסה שמלווה אותי שנים. החלטתי לרכז עבורכם כמה דוגמאות לדברים שאסור לעשות במצבי. הנה כמה שנשלפו באקראי מהימים האחרונים:

נאמר שאתה מוזמן לחברים ביום שישי ב-20:00. נניח וב-18:00 אתה תופס רעב שלא מהעולם הזה. זה הזמן לא להקשיב להמלצות של התזונאית האישית שלך ("תאכל משהו קל, לא מגיעים רעבים, זה לא בריא ולא מנומס"), וגם לא להקשיב לאותו חלק קטן במוח שאומר לך: אני סומך עליך, תאכל משהו קל ודי. הרי כבר ברור שקל זה לא יהיה. אז אכלתי פיתה עירקית פריכה, 2 ביצי עין, לבנה, סלט ירקות ולקינוח - עוגה עם בוטנים ספוגה בדבש. שעתיים אחרי לא נודע כי בא אל קרבי. באירוע אכלתי סלט פטוש, כמה נתחים של שיפודי אנטרקוט, אה, ועוגת סולת עם תמרים. כרגיל, הגעתי הביתה מפוצץ. מסקנה: גם אם תגיע לאירוע שבע, בסופו של דבר תצא שבע יותר.

יום חדש. הולכים בקושי ברגל, מיפו בואכה תל אביב, כרגיל. בכיוון חזור - חם אפילו יותר, בקושי סוחבים. עוצרים להתרעננות בקיוסק של מאנטה ריי ומתנחמים במרגריטה קפואה. היא אולי מצננת אבל בטוח לא עוזרת לך להמשיך. מסקנה: אחרי חומוס, בורקס גבינה ובורקס תרד (שזה ברגיל), שתייה חריפה, אפילו עם הרבה קרח, לא עוזרת להליכה.

יום חדש. התאמנת. בנית רקמת שריר. לבשת את הגופייה הצמודה שנראית כמו מחוך ואתה מת לאכול סלט וקוטג' (אופס, יוגורט), אבל מציע לגברת "אולי סיבוב רגלי בנמל לפני?" היא כבר מנוסה ושואלת: "לא תהיה רעב?" ברור שלא, אתה עונה בבטחה, הרגע שתיתי משקה חלבון שמבטיח אושר, כושר ושובע לפחות לשעה. עוברים ליד "יוליה", יש הרכב ג'אז, השקיעה באופק... "את יודעת מה?" אני אומר, "נשב ונשתה משהו, אני בלאו הכי מפוצץ מהחלבון".

תוך עשרים דקות אכלנו שתי פוקצ'ות עם ממרח לימון כבוש, כרובית מטוגנת, עוד קוקטייל, צ'יפס אנשובי טריים מטוגנים על סלט ירקות קצוץ דק ופיקנטי (לא שכחתי להתקשר לשלום שחולה על אנשובי מטוגן ולעדכן אותו במה שאני אוכל. אין שמחה גדולה יותר משמחה לאיד), לוקוס מדהים עם ניוקי פירות ים, עוד טחינה עגבניות יבשות אחת על מנת לסיים את הפוקצ'ה. קינוח? שאלה המלצרית. "לא תודה", עניתי, "אני מפוצץ ממשקה החלבון".

יום חדש. לעולם, אבל לעולם, אל תגיע מוקדם לפגישה שנקבעה ב"בר לחם". עד שכולם הגיעו אכלתי קרואסון פרמזן וכמהין, מאפה ענק של תרד וגבינה, ופוקצ'ה רוזמרין עם חמאה. כ-10 דקות אחרי תחילת הפגישה התחלתי לנמנם. לילה קשה? שאלה הגברת מהצד השני, לצערי לא, עניתי, אבל בוקר קשה מאוד.

יום חדש. אף פעם או לעולם לא, בעודך עומד בתור בסביח בפרישמן, מתלבט עם עצמך אם לקחת סביח עם גבינה או קלאסי, אל תתחכם. אל תתפתה לנצל את זמן ההמתנה ולאכול פלאפל בדוכן הסמוך, זה שבמקום צ'יפס שם סיגר פריך מתפוח אדמה בקצה הפיתה. כשמגיע תורך, לא מספיק שחיסלת חצי מנה פלאפל, לא מספיק שאכלת את הסביח שלך וגם כמה ביסים מזה של הגברת, אתה מפוצץ אבל לא מוותר. "אם הייתי ותרן", אתה מסביר לגברת "לא הייתי מגיע למה שהגעתי בחיים", "כן, 107 קילו", היא עונה. אתה מתחיל לדדות לכיוון הבית. סירנה נשמעת, שח"ל עובר. אולי אתפוס איתו טרמפ ודי? עולה מחשבה במוחי. סביח גבינה, חצי סביח רגיל וחצי מנת פלאפל מזכירים לי את קיומם חצי לילה.

חצי מנה פלאפל - הקדמה למנה עיקרית (צילום: עמית מגל) 

יום חדש. "אל תאכל הרבה" אני מזכיר לד' השמן (בערב אנחנו הולכים לערב קרניבורים של בייגלה ב"שלוותא"). אגב שיחה אני דוגם 3-4 סוגי נקניקיות בהרכב חדש. "ואתה?" הוא שואל. "אני רק טועם כמה דברים, אבל בלי לחם, רק עם חרדל צרפתי מדהים בניחוח קוניאק".

בערב אני אחרי 7-8 קבבים רומנים (קודם כל עושים כבוד למגזר), 2-3 מזרחיים על מקל קינמון (אני האחרון שיאשימו אותו באפליה עדתית), כמה פרוסות אנטרקוט דקיקות, 2 המבורגרים וטעימה של חומוס בשר (לא נגעתי בפיתה, נשבע לכם), 2 בירות וחוזר חלילה. לסיום גררתי את עצמי לאחד הברים ממול: 2 אספרסו ו-2 שוטים של אותו דז'יסטיף מריר שנזירים מכינים משורשים ואמור להקל על העיכול. "עובדה, זה עובד" אמרתי לגברת, "לא ראיתי אף פעם נזיר שמן... חוץ מזה, איך קוראים לו, מהסרט של רובין הוד". אך בקושי הצלחתי לחזור הביתה.

מסקנה מדעית: לאחר מחקר ארוך טווח, כמעט 55 שנה, עליי ועל חלק מחבריי, לא חשוב כמה נדבר על זה, לא חשוב כמה נשתדל, כמה שעות נבלה בדחיקת משקולות, הליכות בטיילת, בחדרי חדרים של מטפלים ומטפלות הוליסטיים, לוחשי לחשים ודוקרי מחטים. פעם שמן... תמיד אחד שכאילו מנסה לרזות.

אחרי כל המחשבות הנוגות הללו נתקפתי רעב. התייעצות קלה עם המקרר הביאה אותי לעשות את מה שאני הכי אוהב: להכין אוכל ממה שהגברת משאירה. הנחתי על השיש סיר קטן מלא אורז לבן מבושל, חבילת בשר טלה טחון שהופשרה ללא ייעוד מיוחד, ובמזווה מצאתי אפילו קופסת שימורים של גרגרי חומוס נושנה שכנראה נשארה מאיזה מבצע או הכנות לאיזו מלחמה. התחלתי להרכיב.

איך נראה תבשיל השאריות שלכם? (צילום: shutterstock)

תבשיל אורז, בשר טלה ושאריות אחרות

המרכיבים (ל-6 סועדים):

1 כוס אורז לפני בישול

750 גרם בשר טלה טחון גס

1 קופסת גרגרי חומוס מסוננת היטב

2 בצלים קצוצים דק

2 בצלים חתוכים לטבעות

2 חצילים חתוכים לקוביות, מומלחים, מסוננים ומיובשים על נייר סופג

3-4 עגבניות חתוכות לפרוסות די עבות

מלח ופלפל שחור

קורט בהרט

שמן זית לטיגון

לקישוט:

חופן בזיליקום

3-4 גבעולי בצל ירוק

אופן ההכנה:

1. מבשלים את האורז למשעי, כל אחד לפי הפטנטים שלו.
2. מטגנים את החצילים עד להזהבה ומניחים על נייר סופג. מברישים את פרוסות העגבנייה במעט שמן זית ומעט מלח גס, ומניחים בתנור או טוסטר אובן ל-15 דקות ב-160-170 מעלות. משחימים את הבצלים החתוכים לטבעות ומניחים בצד גם כן.
3. כעת מתחילים: מזהיבים את הבצל הקצוץ, מוסיפים את הבשר והתבלינים ומטגנים מספר דקות תוך כדי ערבוב, עד לשינוי צבע הבשר. מערבבים פנימה את האורז המוכן ומבשלים עוד כ-6-7 דקות יחדיו.
4. בתחתית כלי חסין אש (מי שרוצה להשקיע יחפש אחד עגול) מפזרים את פרוסות העגבנייה, החציל המטוגן ועיגולי הבצל. עליהם מניחים את תערובת האורז והבשר, מהדקים בעדינות, מכסים בנייר כסף ומכניסים לתנור ב-160 מעלות ל-25-30 דקות. מוציאים, מהדקים את התערובת בשנית, הופכים בזהירות ומקבלים מעין עוגה שתיראה מאוד מרשים על השולחן. (אם לכלי שלכם אין ציפוי נגד הידבקות, ניתן לשמן אותו קלות, כי לעתים יש נטייה, בייחוד לעגבניות, להידבק).
5. מפזרים מלמעלה את הבזיליקום הקצוץ והבצל הירוק ומגישים עם יוגורט, טחינה או טחינת יוגורט. מי שאכל פעם ארוחת שאריות טעימה יותר, שיקום.
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'