גמר כוכב נולד: רוני דלומי, הדור הבא
עם קול פעמונים חסר ייחוד ובדרך לעוד קריירת מיינסטרים בלתי מפתיעה, כבשה חגית יאסו משדרות את לב המסמסים. אם האמביציה תמשיך לבעור אצל לירון רמתי ודוד לביא, הם יצליחו להגשים את עצמם - למרות ששוב גילינו שאישיות היא גם מכשול
יאסו בגמר "כוכב נולד 9". עונה משעממת במיוחד (צילום: ערוץ 2)
היה זה אך טבעי שהזוכה בעונה המשעממת והמנומנמת מכולן, תהיה זו שהשופטים רצו לראות יותר מה"אישיות" שלה, שנזפו בה על היותה "עצורה", שביקשו להפיח חיים במקום יש בו בעיקר קול. קול יפה, צריך לומר: מין יופי מלוטש עד דק, לא תובעני ולא אנרגטי מדי, לא מאתגר ולא מעניין. למסמסים שהביאו אותה עד הלום - מגיע לכם.
אומת המסמסים, אתם בטוחים?
והלא אפשר היה וצריך היה לבחור אחרת. בדוד לביא, כמובן, שמהרגע הראשון באודישנים שידר עוצמות בלתי רגילות של פרפורמר, של אמן עם אמירה אישית, של זמר עם מנעד קולי גדל והולך, ומלא בהפתעות. גם כשניצני הורה לו לא להגזים עם ה"שבר הסורי אפריקני" שלו, גם כשכשל בבחירת שירים (כמו בביצוע המשונה ל"גשר על מים סוערים"), בכל הופעה שלו הוא היה הפוך מחגית: לעולם אי אפשר היה לדעת לאן בדיוק ייקח שיר חבוט, ואילו פנינים יגלה בתוך טקסט מוכר ויהפכן לשלו, כאילו נכתבו רק בשבילו.
לביא. כאילו השירים נכתבו בשבילו
ואתם יודעים מה, אומת מסמסים יקרה? אפשר היה וצריך היה - גם אם חשבתם שדוד לביא נראה קצת יותר מדי צפונבוני לטעמכם, לחשוב ברצינות על האופציה של לירון רמתי. זה נכון, העייפות המצטברת והלחות הממארת של חוף הים הרסו לו את הקול בערב המכריע, והוא הרבה לפזז ולכרכר בסולו הראשון שלו כדי לרצות את קהלו.
אבל לאורך העונה הוא ייצג אפשרות של פיוז'ן מבורך בין סגנון שירה מזרחי-קומפלט עם הסלסולים שמעלפים את מרגול, לבין שירי ארץ ישראל קלאסיים:.הפרשנות שלו ל"אחרי עשרים שנה" של שמוליק קראוס ואפילו ל"ארץ חדשה" של שלמה ארצי הן סוג של תקווה: לאורך העונה פינטזתי על דיסק קאברים שלו, גדוש בשירי משוררים שהוא יכול לפרש ולבצע בחן בלתי מצוי של טרובאדור.
רמתי על הבמה. יכולנו לבחור במזרחי-קומפלט
אם דוד לביא ולירון רמתי עדיין בוערים באמביציה שהביאה אותם עד הלום,
ייתכן שעוד ייצאו מהם מבצעים מחוננים ואפילו
יוצר מעניין אחד. אם הם באמת-באמת שרים כמי שנלחמים על חייהם, זה יקרה למרות "כוכב נולד". רמתי ימשיך להקסים בסגנון חיים משה-פינת-שמוליק קראוס, דוד לביא עוד יחרוך במות ואולמות. כמה מן המסמסים היו מוכנים היום לשלם מחיר של כרטיס להופעה של חגית יאסו?
וזהו, נגמר: לא עוד דמעות של מירי מסיקה בכל הזדמנות, לא עוד התעלפויות של מרגול ונפנופי ידיים מרוגשות של צדי, ולחיצה על הדוושות הקומיות של ניצני ועל הדחקות בשקל של צביקה הדר. המינון הבלתי אפשרי של המילה "מרגש" על כל הטיותיה, מתפייד מן המסך לעת עתה, וגם "רואים שעברת תהליך" נקבר בארכיונים - לאורך העונה הרבו השופטים להשתמש במטבע הלשון חסרת הטעם הזו, כאילו אפשר שלא "לעבור תהליך" במהומה האינטנסיבית הזאת.
הרי גם אם למתמודדים היו קולות של זמירים, זה לא אומר שהיה להם מוח של ציפור. מצד שני, זה לא מבטיח "אישיות", וכפי שהובהר הערב - לפעמים "אישיות" היא רק מכשול.
