Civ World: לייק לאטילה
שלחנו את אבישי לבלות עשרת אלפים שנות היסטוריה בפייסבוק. הוא חזר מצוייד בלייקים מקליאופטרה ואטילה ההוני, אבל רעב נורא
<<הנה ביקורת על משחק מעניין
Civilization היא אחת מסדרות המשחקים המוערכות והוותיקות בעולם משחקי המחשב. אין כמעט אנשים שיודעים משהו על גיימינג ולא שמעו על המותג הזה. עם זאת, תהום גדולה פעורה בין יצירת סדרת אסטרטגיה שנערצת בחוגי ההרדקור לבין פיתוח להיט המונים שיתחרה בפארמווילים וב-Allies & Empires-ים של עולמנו. הניסיון הקודם להגדיל את המכנה המשותף של המשחק עבור הציבור הרחב - Civilization: Revolution - לא בדיוק כבש את העולם בסערה, והפעם ניצב בפני האולפן מבחן פתיחות גדול אפילו יותר – הפצת בשורת האסטרטגיה בתורות לרשת Facebook.
האם קיבלנו פה הברקה מדהימה? האם הצליחו ב-Firaxis לנצל את הידע והניסיון שנצבר על משחקי רשתות חברתיות כדי ליצור משהו מחוכם ועמוק, שגם יהיה פשוט מספיק בשביל דור ה"לייק"? ועדיף רגע לפני שפייסבוק הופכת ללא רלוונטית?
קרא קצת, תהיה תרבותי
תנאי הפתיחה נראים מבטיחים. Civilization לדורותיו הוא משחק אסטרטגיה בתורות שמסתמך מעט מאוד על גרפיקה. הוא נשען על רמה גבוהה של תקשורת דיפלומטית בין הצדדים המתחרים, ומתנהל בקנה מידה הכי גדול שיש. לכאורה מדובר במשחק שקל לדחוף לתוכו כמות בלתי מוגבלת של שחקנים בדרגי ביניים, שינהלו את רבדי האימפריה למיניהם. אפשר גם לחלק את השחקנים לציביליזציות לפי מדינות הבית שלהם.הבעיות, עם זאת, מתחילות מיד עם החיבור למשחק. ראשית, כשתתחברו אליו בפעם הראשונה יקדם את פניכם קיר טקסט, חומה בצורה שהייתה עומדת אפילו בפני שופרות בני ישראל. התחושה המיידית שעולה היא "וואלה, אני חוזר לזה כשיהיה לי כח". זו לא ההתחלה מבטיחה למשחק רשת חברתית.
אחרי שמוצאים את הכוח לקרוא את הטקסט הראשון זוכים להפתעה - עוד טקסט ואחריו עוד אחד. יש הרבה מהם והם מגיעים מהר מידי. נראה שבשלב זה איבדנו 99 אחוזים מהשחקנים שגדלו על משחקי פייסבוק ועל משחקי העשור האחרון בכלל. אולי זו היתה המטרה?
נניח והשחקן קורץ מחומר מיוחד, או שהוא כתב משחקים שחייב להאכיל את הכרס השמנמנה שלו. מהר מאוד הוא יגלה שהפנטזיה על עולם גדול ומאוחד, שעליו מתגוששות מספר ציביליזציות, כאשר כל ציביליזציה מורכבת מערים שלכל אחת מיקום גיאוגרפי שקובע את מקומה בסיפור ההיסטורי – משמשת לו רק כקרש קפיצה גבוה להתרסקות כואבת. מה שהשחקן מקבל זה עיר אחת לניהול, הממוקמת באופן מופשט לגמרי ב"עולם" המשחק, עד כמה שיש כזה. העיר, שיכולה להשתייך אמנם לאחת ממספר ציביליזציות, מתקיימת כמיקרוקוסמוס נטול פולשים שכל עניינו הוא "כריית משאבים" והעברתם הלאה למאגר המשאבים של הציביליזציה.
מהלך המשחק מחולק לעשרות תקופות היסטוריות, שבכל אחת מהן נקבעת הציביליזציה הזוכה על פי נגזרת של משאב משני כזה או אחר שנאסף למאגר על ידי הערים השייכות לה. המשאבים הראשיים יותר הם "אישיים" וקשורים לפיתוח העיר של כל שחקן - אוכל משמש לגידול העיר ו"יכולת ייצור" מאפשרת בניית מבנים ואימון חיילים. "תרבות" היא משאב נוסף, שרמתו נקבעת על פי כל הערים בציביליזציה, ומשמש לבניית פלאים. עם "מדע" אפשר לרכוש טכנולוגיות חדשות.
שר התרבות המצרי מדווח
ההחלטות האסטרטגיות שמאזנות בין גידול הערים לפיתוח הציביליזציה כולה ניתנות לידיהם של שחקנים במעמד מיוחד – שליט הציביליזציה ושריו. הם אלה שמחליטים בקבינט על מדיניות כללית המשפיעה על גובה והרכב מיסוי הערים. איך מתמנים לתפקידים בכירים אלה? גם לאחר כמה ימי משחק לא תמצאו תשובה מדויקת. יום אחד בהיר תמצאו את עצמכם לפתע מכהנים כשר התרבות – שחקן שתחום השפעתו העיקרי הוא פלאי העולם הנבנים בממלכה. למחרת תגלו שהפכתם למלך השושלת מצרית. לאחר המינוי לשליט, לפתע תגלו שניצחתם באותו פרק היסטורי. הפרס? כבוד שרק מתי מעט זוכים לו – הזכות לעשות Share בפייסבוק.בראשם של שחקני Civ מנוסים בטח מתחילה להדהד תמיהה בנוסח - "אבל מה עם ניצחון צבאי? מדיני? אלה הם הרי הניצחונות הפופולאריים ב-Civ". כאן נכנס עיצוב המשחק לתחום הפשרות הכואבות - ללא סמי הרדמה. ב-Civ World לא תראו עיר תחת מצור אימתני, ובוודאי שלא תחזו בקרב ענקים בין אימפריות המבעיר יבשת שלמה. עיר כבושה או הרוסה משמעה שהשחקן צריך להתחיל מחדש, וזה לא בריא לפי הספר שכתבה זינגה. הפתרון הלא מספק של Firaxis, הוא מנגנון קרב מסורבל ומשמים שהתשואה היחידה על נצחון בו - "גניבת" טכנולוגיות, פלאים או כסף מציביליזציה אחרת - לא שווה את העיסוק בו.
זה לגבי האפשרות לנצח דרך כוח הזרוע. לגבי ניצחון דיפלומטי, הוא סובל מחסכים דומים. אין ממשק דימפלומטיה ומסחר יעודי, והשגריר היחיד שלכם הוא חלון צ'אט גנרי שמשמש, בין היתר, גם לגיוס שחקנים נוספים לציביליזציה שלכם.
הפצצה נופלת כשמבינים איך המשאבים נאספים בתקופת שלום. בדומה ל- Civilization המקורי, ניתן לתת לכל אזרח בעיר אחד מחמישה מקצועות, שכל אחד מהם מקושר למשאב המתאים. הבעיה היא שאין כל חשיבות למיקום העיר או לתוואי השטח – כל עוד אותו עובד גר קרוב לים ולעצים (כדי שיהיה "שמח" מהנוף כמובן...) וגם גר קרוב לבניין העיסוק שלו – ספריה למדען, שדה לחקלאי וכו' – הוא יהיה אפקטיבי, ויפיק X כמות משאב בכל פעם שילחץ כפתור ה-Harvest (קצירה) המוגבל בהפעלות. ניתן לבצע קצירה בקצב צבירה של אחד לשעה, או ע"י רכישת אפשרות קצירה בכסף אמיתי. קיים פה גם מנגנון המזכיר באופן מפחיד את איסוף המטבעות ב-FarmVille, כאשר מעל כל עובד מופיע באופן רנדומלי אייקון שבמידה והעכבר עובר מעליו – תתווסף כמות משאב מזערית לקופה.
הפייסבוק כמשל לחיי האיכר במאה ה-11
בשלב זה נצדיק לחלוטין כל קורא שיתפלא - אז רגע, מתי מתחילה פה האסטרטגיה? התשובה היא, כמובן - אף פעם. אלא אם אתם המלך או אחד השרים, ויש לכם יכולת לקבוע כמה קוי מדיניות, תגלו את עצמכם תקועים עם גרסה פרימיבית של סימסיטי שאין בה מקום לא ליצירתיות, לא לתכנון ולא להתנסות. להיות אחד מפשוטי העם של Civ World מרגיש פיאודלי מאוד, כך שהמשחק לפחות ממחיש לקח קר ואכזרי על החיים – רק שועי העם באמת נהנים מהם, כל השאר עסוקים בללחוץ שוב ושוב על קצירה.
אם נניח את אלמנט ההנאה והתוכן החסרים בצד רגע, חסר פה משהו נוסף – איך לעזאזל העובדה שמדובר במשחק חברתי באה לידי ביטוי? האם הוא "חברתי" בגלל שהוא מוטמע באופן שטחי בפייסבוק? בזכות זה שאפשר לבקר ערים נוספות בציביליזיציה ולהשתתף בפעילות המרתקת של העברת סמן העכבר על איקונים שקופצים מעל עובדים? איפה פה שיתוף הפעולה? הפוליטיקה? הדיפלומטיה? העסקאות? הריגול? התשובה – בשום מקום. Civ World מתגלה כמשחק דפדפן רדוד ומוגבל להפליא שאתה משחק, בפועל, לבד.
בקיצור, עדיף שתשחקו במשחק כמו זה>>
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
