מחאת הדיור: לא לזנוח את התקציב המשפחתי

הנושא המרכזי העומד ביסוד מחאת האוהלים ונוגע לתחומים נוספים, הוא מעמד הביניים במדינת ישראל. נכון יותר – חייו הקשים של מעמד הביניים. אלו אותן משפחות שאינן עניות בהגדרה ה'קלאסית' אבל סובלות מקשיי היומיום בדרכן.

מחאת האוהלים - סיקור מיוחד ב-ynet

• קבלת שבת במאהלים: "ייאוש ותסכול, לא מסיבה"
  
• סטודנטים התפרצו לישיבת ועדת הכספים: "תתביישו"
  
• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
  

בני משפחה ממעמד הביניים אינם מובטלים; הם עובדים קשה לפרנסתם, משלמים מסים ותורמים אחוז ניכר מעמלם לפיתוחה ושגשוגה של המדינה, הם מעלים את התל"ג לנפש, משמנים את מנועי הצמיחה של משק, ובכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש. מצב עגום זה תואם את מציאות חייהם של רוב תושבי המדינה.

הוצאות הדיור - הפרוסה העבה

משום כך, אסור להפריד ולבודד את סוגיית הדיור מכלל ההתנהלות הכלכלית של המשפחה. סעיף הדיור הוא אמנם ההוצאה הגדולה של המשפחה, אולם, גדולה ככל שתהיה, ההוצאה על הדיור היא פרוסה אחת מתוך עוגה שלמה המייצגת את תקציב המשפחה.

המיוחד בפרוסת הדיור הוא שעובייה קבוע ותמידי ולכן מוטלת אחריות כבדה על המשפחה כשנדרשת לקבוע את מידת עובייה של הפרוסה, קרי: הסכום המוקצה לסעיף הדיור בתקציב המשפחתי. אסור לנתק זאת מהמבט המשפחתי הכולל, כיוון שהדבר משפיע לא רק על הדיור אלא גם על מה שנשאר מהתקציב לאחר סעיף הדיור. המשוואה פשוטה: ככל שחלק אחד בתקציב גדֵל, נשאר פחות לחלקים האחרים.

חשוב שנפנים, המחאות ברחבי הארץ, גם אם יובילו לשינויי חקיקה ותוכיות ממשלתיות רחבות, לא ישנו דבר בסדרי העדיפויות שלנו, ובצורך לבחון מדי חודש את ההתאמה בין הרצון ליכולת. 

הוצאת הדיור היא, כאמור, אחת ההוצאות הגדולות ביותר בתקציב המשפחה הישראלית. לפיכך היא צריכה לקבל את מרב תשומת הלב: היכן גרים, איזו דירה קונים, באיזה גודל וכדומה. בעיקר: עד היכן אפשר להגדיל את ההוצאה הזאת – שכן, ככל שמגדילים את ההוצאה על סעיף הדיור, כך פוחת הכסף הפנוי של המשפחה. אלו נושאים שאי אפשר לדוש אותם בעקבינו ולהתנהל במתכונת "יהיה בסדר". יש ללמוד זאת, לקבל הדרכה.

מהניסיון שלנו ב'פעמונים' עם אלפי משפחות מכל גווני הקשת הסוציו-אקונומית, אני יכול להעיד, שהדבר אפשרי ואפקטיבי. צריך רק רצון.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון פעמונים