איזו מן רעות
שמונה בנות צעירות מארצות הברית נבחרו להתנדב ולהתמחות במרכז השיקומי רעות בתל אביב. תהילה פרוכטר, בת 16 מניו יורק, ונינה וייס, בת 17 מניו ג'רזי היו שתיים מהן, לפני שטסו חזרה לארה"ב הן בחרו לספר על החוויה בגוף ראשון
המרכז השיקומי רעות הוא מקום מיוחד. כל חולה, לא משנה באיזה מצב בריאותי הוא נמצא, מטופל בכבוד, דאגה ותשומת לב אישית. המטופלים ברעות נמצאים במצבים בריאותיים שונים וקשים במיוחד. חלקם ישתחררו בסופו של יום לביתם, בעוד אחרים לעולם לא יכירו מקומות אחרים פרט לקירות בית החולים. יש חולים שהם עצמאים באופן חלקי, אחרים יכולים רק לתקשר, ויש את אלה הנמצאים במצב הקשה ביותר – ללא סימנים של פעילות מוחית. כמתמחות-מתנדבות, נחשפנו לחולים מכל הספקטרום הנ"ל.
למצבים בריאותיים קשים אלה נחשפנו לא רק במחלקות המבוגרים, גם מחלקת הילדים משקפת את אותם המצבים. במרכז השיקומי "רעות" מטופלים ילדים שאף בית חולים אחר לא יכול לטפל בהם. לילדים אלה, "רעות" היא הבית היחידי שהם יכירו אי פעם. למרות מצבם הבריאותי הקשה, אף אחד מאנשי הצוות הרפואי מפסיק לדאוג להם, לאהוב אותם ולטפל בם.
כמתנדבות-מתמחות ב"רעות" נחשפנו לכל האגפים השונים של בית החולים, לקשים יותר ולקשים פחות. הייתה לנו הזכות לחוות ולהתנסות במה שנקרא "משפחת רעות". למדנו את רזי המקצועות והתפקידים השונים בבית החולים, החל מרופאים, אחיות, למקצועות פרא-רפואיים ולמטפלים בחיות.
"נחשפנו לכל האגפים השונים של בית החולים, לקשים יותר ולקשים פחות"
זכינו ללמוד ולהתנסות עם מיטב מומחי הרפואה השיקומית. לדוגמא, הפיזיותרפיסט לא נתן לנו רק לצפות בטיפול פיזיותרפיה, אלא ביצע את הטיפול עלינו. הוא אפשר לנו לחוות טיפול ולהבין לעומק של מה המשמעות של להיות מטופל.
במהלך עבודתנו למדנו להכיר את הילדים המיוחדים של מחלקת הילדים. החזקנו להם את ידיהם, לקחנו אותם לרקוד וסייענו להם בבריכת השחייה. ילד אחד השפיע במיוחד עלינו. למרות שהוא היה חולה מאוד ולא יכול היה לראות או לדבר, הוא חייך, צחק ואף הפריח לנו נשיקות. אחת מחברותינו להתנדבות אף ציינה בהתרגשות: "ברגע הראשון כשנגעתי בידו והתחלתי לשיר – צחוקו המתגלגל מילא את החדר".
למרות שתקופת ההתנדבות בבית חולים נשמעה לנו בהתחלה מלחיצה, זאת באמת הייתה חוויה מכוננת עבורנו. על אף הכאב והסבל, ישנה שמחה הפזורה בכל עבר בית החולים. מטופלים נמצאו באופן
קבוע משתעשעים עם מתנדבים, משחקים בקלפים אחד עם השני, ומנהלים שיחות מחויכות.
הלקח העיקרי שלמדנו ב"רעות" הוא שלעולם אין לאבד תקווה, וכי עלינו להפיץ אושר, שמחה ואופטימיות בכל מקום בו נלך. הבנו כמה חשוב שניישם זאת בחיינו הפרטיים. אמנם החולים היו צריכים אותנו, אבל אנחנו קיבלנו מהם יותר ממה שיכלנו לצפות. צפינו באנשי הצוות מראים לחולים מהי דאגה, תקווה ואהבה, אך מה שבאמת ריגש אותנו הייתה האהבה שקיבלנו מהמטופלים.ההתנדבות הזו הייתה עבורנו חוויה ייחודית במיוחד והיינו גאות לקחת חלק בה.למדנו שבעברית המילה רעות – משמעותה חברות. הקיץ הזה, יצרנו חברויות עם מטופלים – חברויות שניקח עמנו לעולמי עולמים.
- "בגוף ראשון"-
מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל shlomit-sh@y-i.co.il
ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון".
הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת. לטורים נוספים לחצו כאן.