לא אוהבים את כל הילדים אותו הדבר? זה בסדר

"אמא, את מי את אוהבת יותר, אותי או את יונתן?", שואל אורי את אימו. "מה זאת אומרת חמוד שלי?", עונה האם בקול בוטח, "אני אוהבת את שניכם בדיוק אותו הדבר".

האומנם? האם אנחנו באמת אוהבים את כל הילדים שלנו בדיוק אותו דבר? באותה דרך, באותה עוצמה, באותה קלות, באותה התכוונות, באותו סגנון?

• לכל הטורים של אלי זוהר ניב לחצו כאן
  

לא פעם מגיעים אלי הורים לייעוץ החווים קושי גדול מאוד עם אחד הילדים, לפעמים נקודתי ומקומי, לעתים מתמשך, ומתוך השיחה עולה ההבנה הכאובה שקשה להם לאהוב את הילד הזה. הקושי הוא קורע: גם לא להרגיש כלפיו את האהבה המצופה, הכאילו ברורה כל כך מאליה, של הורה לילדו וגם, בו בזמן, לאהוב מאוד את הילדים האחרים. ההשוואה היא בלתי נמנעת והידיעה שהם לא מצליחים לחוש את אותו רגש מתבקש כל כך כלפי אחד הילדים - היא קשה מנשוא.

כל מערכת יחסים היא חד פעמית - גם בתוך המשפחה 

אבל המצבים האלו אכן קורים, כמעט לכולנו (אם כי בעוצמות שונות) וחשוב שנדע כיצד עלינו להתמודד איתם. הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שיש לנו ציפייה מאוד ברורה כי נאהב את הילדים שלנו. הרי זה ה"אלף-בית" של התפקיד ההורי ולשם כך התכנסנו כאן. כולנו רוצים להיות הורים טובים, המעניקים לצאצאינו חום, אכפתיות, התייחסות, סבלנות אין קץ ובעיקר - המון אהבה. ואנחנו באמת אוהבים אותם, מעצם העובדה שהם שלנו, שאנחנו יצרנו אותם, שהם "שייכים" לנו ומייצגים אותנו בעולם - מתוך המקום הנרקיסיסטי הזה אנחנו אכן חשים אהבה כלפיהם.

אבל, וזהו אבל גדול, לאהבה יש פנים רבות - גם לאהבה בין הורים לילדיהם. נתחיל מכך שקשר בין הורה לילד הוא קשר בין שני בני אדם ואין שניים שהם דומים. כל מערכת יחסים היא חד פעמית, בעלת אפיונים ואיכויות המייחדים אותה, וגם בקשרים בתוך המשפחה זה כך. מכירים את המשפט "זה הילד של אימא?". אז מה זה אומר לגבי הקשר שלו עם אבא? זה אומר שהוא בהכרח שונה, אחר.

חשוב גם לזכור שילדים נולדים שונים זה מזה. הם באים לעולם עם טמפרמנט משלהם: יש ילדים יותר נינוחים ויש פחות, יש כאלו שצריכים יותר מגע ויש כאלו שנרתעים. לכל ילד יש אישיות משל עצמו ואנו מגיבים אליה. באופן טבעי אנחנו מתחברים לילדים שדומים לנו. אנחנו מרגישים שאנו מבינים אותם יותר ואת ה"מנגנון" המפעיל אותם, מזדהים איתם וחשים קרבה אליהם. לא פעם אני שומעת הורה המספר על הולדת ילדו ואומר "איך שראיתי אותו הרגשתי שהוא מה זה דומה לי - וישר התאהבתי בו!". יש סיכוי טוב שאותו אבא ירגיש תחושות דומות לאלו גם בעתיד, כהמשך לאותה חוויה ראשונית.

במקרים אחרים, דווקא הדמיון בינינו לבין הילד שלנו מקשה עלינו. דרך הילד אנו רואים את התכונות שלא קל לנו איתן. הוא מהווה עבורנו מראה אכזרית, המלווה אותנו יום יום, שבעה ימים בשבוע, ומקשה עלינו. ומה קורה כשהילד דומה (לדעתנו) לדודה שאנחנו "לא מתים" עליה? זו בעיה.

ואם נודה על האמת, לרוב יש ילד שיותר קל ופשוט לנו להתחבר אליו ויש ילד אחר שפחות. ילדים שונים "מוציאים" מאיתנו חלקים אחרים ובהתאם ההתייחסות שלנו אליהם היא שונה. יש ילדים שכשהם נכנסים הביתה אנחנו נדרכים. ברור לנו שזה עניין של שניות עד שיקרה משהו. וראו זה פלא, זה אכן קורה. תוך זמן קצר הוא אומר משהו לאחיו, אחיו עונה לו, מתחיל איזשהו ויכוח ביניהם והבלגן חוגג: הבית "על גלגלים" ואתם שוברים את הראש איך מפסיקים את זה. לא פעם אתם "נופלים" ופולטים את המשפט: "למה אתה חייב תמיד לריב איתו? עוד לא נכנסת הביתה". נשמע מוכר?

לעומתם יש ילדים שהם "כדור ההרגעה" של הבית. כשהם מגיעים אנחנו יודעים שהולך להיות אחר צהריים מקסים. הם מביאים איתם את השלום ואת השלווה, הכל יתנהל על מי מנוחות, ופשוט כיף לנו איתם. קשה להרגיש את אותו הדבר בדיוק לשני הילדים האלו, לא?

אז איך בכל זאת מתמודדים עם המצבים הללו? הנה מספר עצות:

1. זכרו כי "גם ללב ארבע עונות"

אי אפשר לאהוב את כל הילדים תמיד ובדיוק אותו דבר. גם את עצמנו אנחנו לא אוהבים כל הזמן באותה התלהבות. פשוט אין חיה כזאת. אז כדאי פשוט שנקבל את זה ויחד עם כל הקשיים נרקום עם כל אחד מהילדים סיפור אהבה אחר, יחיד ומיוחד במינו, בעל טעם, צבע ומרקם שונה.

2. הימנעו מלתייג

פעמים רבות הורה מתקשה להתחבר לילד כיוון שהוא מתייג אותו במקום מאוד מסויים ("הילד הזה לא מתעניין בכלום!"). בידקו האם גם מבוגרים אחרים רואים אותו כך? שאלו את הגננת, את המורה, את קרובי המשפחה והחברים ופעמים רבות תתפלאו לשמוע כי אנשים אחרים חווים אותו אחרת לגמרי, מה שאומר שהגיע הזמן שגם אתם תשנו את זווית הראייה. בכל זאת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

3. חפשו אחר חצי הכוס המלאה

לא פעם אני מגלה שכיוון שאנחנו כל כך קרובים לילדים שלנו אנחנו לא באמת רואים אותם. קשה לנו לראות את כל המורכבות (והמרכיבים) שלהם ובאופן טבעי אנחנו מתעסקים רוב הזמן בבעיות המפרות את שלוות יומנו. אתם מוזמנים להתרחק כמה צעדים לאחור ולערוך תצפית על ילדיכם. הפעילו את הפנס וחפשו את הדברים הטובים והיפים שבהם. אין ילד שאין בו חלקים מדהימים ומקסימים. באחריות.

4. עשו העדפה מתקנת

באופן טבעי אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלנו. כך יוצא שאנו מבלים יותר ומתייחסים יותר לילדים שקל לנו איתם, ולא פעם "שומטים" את זה שקשה לנו איתו ועושים לו בכך עוול גדול. הרעיון הוא לחדד את המודעות להתנהלות הזו ולהעביר את אותו ילד "בעייתי" לשורה הראשונה בסדר העדיפויות שלנו (טריק ידוע של כל מורה נבונה). לא תאמינו עד כמה זה ישנה את התמונה - עבורכם ועבורו.

5. הוסיפו "כתוביות בגוף הסרט"

לא פעם אנחנו לא מבינים מה אנו רואים כשהילד שלנו מתנהג באופן בעייתי, בדרך שמרחיקה אותנו ממנו וגורמת

לנו לתחושה של "אובדן האהבה" כלפיו. חשוב לדעת כי דרך התנהגותו הוא מעביר לנו מסר ושהוא הרבה פעמים קשור לשלב התפתחותי שחדש שלו או לשינויים במשפחה. "הבנת הנראה" יכולה לתת לנו מענה של ממש וכלים להתמודדות. נסו להבין מה הילד שלכם באמת מבקש לומר לכם.

6. מצאו את הטוב בתכונות ה"רעות"

האם באמת מתקיימת חלוקה חד משמעית בין הטוב והרע כשמדובר בתכונות אופי? ילד עקשן, למשל, זה טוב או רע? לא פעם קשה לנו עם ילד מסויים בגלל תכונה שאנחנו מעריכים כבעייתית: מופנמות, ווכחנות, שתלטנות וכדומה. נסו למצוא היבטים חיוביים של אותה תכונה בדיוק, ותופתעו לגלות שיש. לווכחן, למשל, יש יכולת ורבלית ורטורית מצויינת. הוא בעל יכולת שכנוע, עמידה על שלו, מחשבה יצירתית - והוא יכול להגיע עם זה רחוק, לא?

7. בדקו מה הילד הזה בא ללמד אתכם

הילדים הם המראה שלנו, בית הספר שלנו, ודרכם אנו לומדים כל כך הרבה דברים על עצמנו. מה אתם למדים מהילד שקשה לכם איתו? מהי תכונת האופי שאתם מזהים בו שמקשה עליכם כל כך? האם ייתכן שזה בא להגיד לכם משהו על עצמכם? כדאי לדעת שילדים מטיבם מאוד מחוברים לרצונות שלהם. ככה הם נולדים וזה משרת אותם ברמה ההישרדותית. עם הזמן הם ילמדו (גם בעזרתכם כמובן) שהם לא לבד בעולם, אבל על הדרך - הם ילמדו גם אתכם משהו חשוב.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן