יסמין סמרדלי: "בילדותי מאוד כעסתי על גרמניה"
יסמין סמרדלי נחשבת לאחד הכוחות העולים בקולנוע הבינ"ל. בסרטה "אלמאניה שלי" היא עוסקת בשאלות זהות בגרמניה בשילוב המון הומור, ולא שוכחת את מוצאה הטורקי. "במצב כלכלי בעייתי תמיד מאשימים את המיעוטים", היא אומרת בראיון
העיתון "וריאטי" - התנ"ך של השואו-ביזנס - בחר לאחרונה את עשרת הבמאים האירופאים הצעירים והמבטיחים, שכדאי לשים אליהם לב. כל העשרה הוטסו בתחילת החודש לפסטיבל קרלובי וארי, בצ'כיה, שם הם זכו לכבוד ולחשיפה במסגרת פסטיבל הקולנוע שנערך שם. ברשימה הנכבדה הזאת כלולה גם יסמין סמדרלי (37), יוצרת גרמניה ממוצא טורקי.
"אני מרגישה שאני חייה בחלום", הודתה סמדרלי, בראיון ל-ynet שנערך בעיצומו של הפסטיבל, "להיכלל ברשימה הזאת, זה כבוד גדול ומחמיא לי, אבל אני משתדלת לא להתעכב יותר מדי על הנושא ומעדיפה להתמקד בעשייה".
אחת הסיבות לבחירה של "וריאטי" בסמדרלי היא סרטה החדש "אלמאניה שלי", דרמה קומית שהוצגה בפסטיבל ברלין האחרון (מחוץ לתחרות) וזכתה להצלחה קופתית נאה. הסרט, שמגיע אלינו השבוע, עוסק במשפחת מהגרים טורקית, שהתבססה בגרמניה. אחד הבנים אפילו נשוי לצעירה מקומית, והבן שלהם לא יודע אפילו לדבר טורקית.
מתוך "אלמאניה שלי". בין מזרח למערב
דווקא כשההורים מקבלים אזרחות גרמנית, האב מבשר שהוא קנה בית בכפר בטורקיה, ודורש מהצאצאים לצאת למסע לארץ הולדתו כדי לסייע בשיפוץ הבית. במקביל הסרט משחזר את בואו של אבי המשפחה לגרמניה בראשית שנות ה-60 – עשור בו גרמניה היתה מעוניינת בהגירה, בגלל צורך בעובדים בתעשיית המתכת והפלדה. הסרט מדגים את קשיי הקליטה שהוא ורעייתו נאלצו להתמודד איתם ואת בעיות ההתאקלמות של הילדים.
בורקס טורקי
"ב'אלמאניה שלי' יש כמה אספקטים מהילדות שלי או מהסיפור של משפחתי", מדווחת סמדרלי. "גם סבא שלי הגיע לגרמניה בראשית שנות ה-60, אחרי שלא מצא עבודה באיסטנבול. כמו כן, כשדוד שלי ראה פעם ראשונה פסל של ישו על הצלב הוא התחיל לצעוק: 'תיקחו את זה מכאן'. חלק מהדברים שהילדים חווים בסרט, כמו הכמיהה לחגוג בגדול את חג המולד, אלה הם דברים שגם אני חוויתי. אבל לא הכל זה אחד על אחד.
"כשכתבתי את התסריט עם אחותי נסרין, שילבנו סיפורים בדויים עם אלמנטים מחיינו, אבל השתדלנו לשמור על הפרטיות של המשפחה שלי ולא לחשוף דברים שהיו פוגעים בהם".
יסמין (מימין) ונסרין סמרדלי. הכל נשאר במשפחה (צילום: gettyimages)
סמדרלי מעידה שגם היא סבלה בילדותה ממשבר זהות, מהסוג שמוצג בסרט, ואופייני לבני מהגרים. "אבא שלי היה נהג אוטובוס והוא תמיד חי בין העולמות. ואילו אנחנו הילדים התחבטנו: האם אנחנו גרמניים? האם אנחנו טורקים? למה בעצם אנחנו חיים כאן? כשאתה ילד, אתה רוצה להיות נורמאלי כמו כולם ולא להיות מיוחד. ואז כשאתה מתבגר את רואה את המורכבות באור אחר.
"בילדותי מאוד כעסתי על גרמניה. אני עשיתי הכל כדי להשתלב, ואפילו ניגנתי שירים דתיים נוצריים בנבל, אבל זה לא ממש עזר. חשבתי שהאנשים שם לא רוצים אותי. הגרמנים ראו בי מישהי זרה והייתי מאוכזבת. והתחלתי לשאול שאלות את סבא שלי: 'למה בכלל המשפחה שלנו באה לטורקיה?'.
"גם כנערה הייתי מלאת זעם, כיאה לנערה מתבגרת. אבל ברגע שהבנתי שלסבא שלי ולכל הדור שלו יש את הזכות המלאה לחיות בגרמניה – הם עבדו מאוד קשה בשביל הזכות הזה – הרגשתי שגם לי יש את הזכות הזאת. ואם יש אנשים שיגידו אני לא גרמניה לחלוטין, לא איכפת לי יותר – זה אולי הדעה שלכם, אבל אני גרמניה תקינה לחלוטין".
זוכרים איך הגענו הנה? מתוך "אלמאניה שלי"
מה המשפחה שלך חשבה על "אלמאניה שלי"?
"המשפחה שלי באמת אהבה את הסרט. אבי אמר לי פעם: 'את כבר ילדה גדולה, תחיי את חייך, אבל לא תמיד אני רוצה לדעת על הדברים שאת מעוללת. ואל תעשי כמובן סקנדלים'. אז הורי אמנם לא אהבו כל דבר שעשיתי בחיי, כמו העובדה שלא התחתנתי, אבל הם קיבלו זאת. אני חייה כיום עם גבר בריטי בלי נישואין, והמשפחה שלי לא מתנגדת לכך".
אלמאניה דיפרסיה
הסובלנות של משפחתה, כפי שגם באה לידי ביטוי בסרט, זיכתה את סמרדלי גם בהערכה רבה מצד הקהילה הטורקית בגרמניה, שמתמודדת עם פער בין המסורת מהבית למתירנות המערב אירופאית. "הרבה טורקים בגרמניה ניגשו אלי בעקבות הסרט והודו לי על כך שהראיתי את החברה הטורקית בצורה נורמלית, בניגוד ללא מעט סרטים שנעשו לאחרונה על המיעוט הטורקי והציגו רצח על רקע כבוד המשפחה או גברים שמשתגעים".
את מרוצה מהמצב הנוכחי של הטורקים בגרמניה?
"עבור רוב הטורקים המצב עדיין מורכב, אבל לא מסיבות תרבותיות – גרמניה נלחמת כעת במצב כלכלי בעייתי, ויש אבטלה גדולה, ובתקופה כזאת אנשים מנסים לחפש פתרונות, לבדוק מה לא בסדר, ואז הם כמובן תוקפים ומאשימים את המיעוטים.
"גרמנייה, גם אם לא כולם רואים אותי ככזו". סמרדלי (צילום: gettyimages)
"כיום רוב הטורקים עובדים, והם מרוצים ממצבם ורואים בגרמניה את מולדתם, או ביתם השני, אבל יש עדיין בעיות זהות מורכבות. אני מקווה שבעתיד לאנשים יהיו פחות התחבטויות ודילמות לגבי השורשים שלהם והם יקבלו את גרמניה כחברה מולטי-תרבותית".
מה היחס שלך לטורקיה?
"גרמניה היא מרכז החיים שלי ובה אני רוצה להישאר, אבל אני כמובן אוהבת את טורקיה ואת התרבות הטורקית, כי זה חלק מהאישיות שלי. לא הייתי מתנגדת לחיות תקופה באיסטנבול ולעבוד שם כדי להתחבר יותר לצד השני של אישיותי".
ומהי העמדה שלך לגבי המדיניות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והסכסוך עם ישראל?
"אני לא חיה בטורקיה, אז אני לא המומחית לשפוט את החברה והפוליטיקה הטורקית. אני יכולה לומר שזה יהיה נהדר לראות את טורקיה כחלק מהאיחוד האירופאי.
אבל חייב לחול שם שינוי בתחום זכויות האזרח וחופש העיתונות".
סמדרלי עוסקת ב"אלמאניה שלי" בנושאים חשובים וכבדים כמו כאב ההגירה, משברי זהות והמשמעות להיות זר, אבל היא עושה זאת בדרך קלילה ושופעת הומור. "ההומור שלי מושפע בעיקר מבני אדם - בני האנוש הם יצורים מאוד מצחיקים ומעניין לי לעקוב אחריהם. אני מושפעת גם מהסיפורים ששמעתי מסבתא וסבתא שלי. בכלל, במשפחה שלי תמיד מספרים בדיחות וסיפורים מצחיקים ואני מניחה שירשתי מאבותיי את החוש והמסורת לספר סיפור".