משדר "360": מצוקת דיור? אל תבנו על הטלוויזיה

אם רק תחשבו על זה לרגע, אולי בהפסקת הפרסומות, תמצאו שיש קווי דמיון לא מעטים בין טלוויזיה מסחרית לממשלת-קפיטליזם-חזירי. שתיהן מעוניינות באזרחים או צופים מנומנמים לגמרי, מרוחים על הכורסה ולא יוצאים לרחוב, מנותקים ממציאות חייהם האמיתית וצייתנים במידה שהם מוכנים לאכול כל ספין.

זה יכול להיות "גמר גדול","ספיישל מיוחד", או "הכלכלה משגשגת" – במלים אחרות – מצבכם כנתיני הערוץ המסחרי או הממשלה הנוכחית מעולם לא היה כה טוב, ואפשר להרדים אתכם עוד קצת באמצעות הסחות דעת (סדרת מתח מעולה, האיום האיראני) בעוד השליטים עסוקים במיקסום רווחים ובמאבק הישרדות (על הזכיון או השלטון).

מאבקים חברתיים. חומר מעורר (צילום: ירון ברנר)

וכשמשהו בתוכנית הזאת משתבש ואנשים קמים מהכורסה ויוצאים לרחוב ומוחים, אך טבעי הוא שממשלות וערוצים מסחריים נתפסים עם המכנסיים למטה. נניח כרגע לממשלה, לבל תחשבו, חלילה, שהדברים נכתבים מתוך תפיסת עולם עוכרת ישראל, אבל צריך להודות שאותה אטימות מוחלטת כלפי שחיקתו, שעבודו ומחיקתו של מעמד הביניים היתה אופיינית לממשלה ולטלוויזיה כאחד.

לא במקרה אהבתם סדרה שקראו ה "מסודרים" ולא ראיתם אחת שקוראים לה "מפוטרים". לא במקרה אלון גל הציג בפניכם מצוקות כלכליות איומות כמקרים פרטיים של אנשים שלא יודעים חשבון ולא כתופעה גדולה יותר, ולא במקרה אלון גל מעולם לא טיפל בזוג שכירים פלוס שניים עם מינוס כרוני ומצוקת דיור.

במקום זה קיבלתם בערוץ 2 תוכנית לשיפוץ קוסמטי של הדירה שבבעלותכם על מנת שתוכלו למכור אותה במחיר שערורייתי יותר מזה שביקשתם מלכתחילה; ומדי ערב לימדו אתכם לבזבז כסף בדרכים יצירתיות בעזרתו של מנחם הורוביץ, או להשקיע את הונכם בבורסה, או סתם עודדו אתכם לצרוך עוד ועוד מוצרים בלתי חיוניים בעליל. העיקר שיש צמיחה, שגשוג ואולפנים שמשדרים חזות של עושר.

שידור בר השגה

"360", טובה ככל שתהיה, היא מוצר של הטלוויזיה המסחרית – ומאבק הדיור תופס אותה, בדיוק כמו את הממשלה, בלתי מוכנה בעליל למציאות חדשה. "360" דבקה איפוא בפתרונות מוכחים ונושנים: מוקדי שידור מלאי אוהלים, פאנל מומחים באולפן, רגעים של התרגשות ונוסטלגיה עם צ'רלי ביטון, סיפורים אנושיים קטנים על מובילי מחאת הקוטג' והגז – שום דבר חשוב באמת לא הוצג בה, וכתביה ופרשניה המחוזקים באמנון אברמוביץ' לא באמת ידעו על מה בדיוק הם מדברים.

כי זו באמת לא חוכמה גדולה לגרור את אריאל אטיאס לאולפן ולשמוע ממנו שהכל סבבה או עוד מעט יהיה כזה, שהממשלות הקודמות אשמות אבל הוא ממש לא. ושאם רק תהיו זוג-צעיר ותרצו לגור בפריפריה, תקבלו צ'ק של 60 אלף שקל,החל ממיום א' בבוקר, אז יאללה, לפרק אוהלים ולכבות את הזעם בכיבוי צופי.

מתוך התוכנית "360" על מחאת האוהלים

אז מפה ומשם אומרים לו שהוא דואג רק לחרדים כדי ללבות מהומה, אבל איש באולפן לא עימת אותו עם המציאות של הנתונים שהוא שולף או של תקוות השוא שהוא מטפח: איש לא טרח להעתמת עם מצייאות החיים של זוג צעיר בפריפריה שבה גם אין עבודה ראויה, גם משלמים הון עבור תחבורה ציבורית זוועתית וגם חייבים לדאוג לפתרונות אכסון לטף בהעדר יום לימודים ארוך, כך שהצ'ק הממשלתי הוא בדיחה עלובה.

תובנות בפיצנטה

בינתיים, "360" רושמת הצלחה מרשימה: אריאל אטיאס מודה שיש לו שישה ילדים אבל הוא בעליה של דירה לא ממושכנת. את כל יתר נאומו המסודר להפליא יכולתם לראות ב"במבט" בערוץ הראשון בערב הקודם.

אם היו בערב השידורים המשמים, החדור בתחושת בהילות מזוייפת וחסרת כיסוי עיתונאי של ממש כמה רגעים של תובנות, הם לא הגיעו ממערכת "360" וצריך היה ללקט אותן בפינצטה. משה קריף, פעיל חברתי, אומר בצדק גמור כי זו השיטה הכלכלית שמוציאה אנשים לרחובות, לא רק בעיית הדיור. נתן זהבי, מעצבן סדרתי ואיש חכם, אומר לצ'רלי ביטון שטוב שאת המחאה האחרונה יזמה "אשכנזיה" (דפני ליף), כך שאי אפשר לנפנף אותה כאילו היתה רק בעיה עדתית.

רעייתו של צ'רלי ביטון תורמת את האבחנה שמאבקי השכר אינם עניין סקטוריאלי אלא בעיה חברתית כוללת וסבר פלוצקר נזכר בימים שבהם היתה גם צמיחה וגם רווחה.

אבל אף אחד מחברי המערכת, כשנשמעו התובנות הללו, לא ידע מה לעשות איתו ולאן למנף אותן כדי ליצור משהו מעבר ל"פופוליטיקה" בשבוע רגוע במיוחד.

"הם לא יודעים את זה, אבל הם סוציאל דמוקרטים", מצליח אמנון אברמוביץ' גם להתנכר למוחים וגם להתנשא עליהם במשפט קטן אחד שמדגים יותר מכל את הריחוק העצום שבין האולפנים לאוהלים. וכמו בחיים, שום "משדר מיוחד" אינו יכול לצמצם את הפער הזה: הרי זה לא הקרב על הבית של אברמוביץ', או של אטיאס, או של כל יצרן-מציאות אחר, מהממשלה או מהטלוויזיה. העיקר שהרימו "משדר מיוחד", דיגמנו קצת חברתיות – והצליחו לשמור על הרייטינג.